פרק א
מחבר: אהרן יעללינעק
א. דברי קהלת, שלמה נקרא קהלת, על שם שקיהל חכמות מכל בני קדם ונתחכם מכלהאדם. כי גם במקום אחר נקרא אגור, מפני שאגר חכמות, שנאמר )משלי ל' א'( דברי אגור בןיקה.
מלך, אשר היה מלך בירושלים.
ב. הבל הבלים אמר, עדיין לא אמר רק תחלת מלה, וכופל לשונו לומר לכלול ולפרשדברו שהכל הבל. מקרא זה דוגמא 'לא לנו ה' לא לנו' )תהלים קט"ו א'( 'נשאו נהרות ה' נשאונהרות' )שם צ"ג ג'(, 'כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך' )שם צ"ב י'(, שפותח תחלה במלה,ומזכיר את השם מחמת שהוא להוט להזכיר את השם, ומזכירו בתוך מלתו, ואחרי כן מתחילבה לפרשה. וכן עתה מזכיר שם קהלת בתחילת המלה, ואחרי כן מתחיל בה וגומרה. שתימקראות הללו דברי קהלת, הבל הבלים לא אמרן קהלת, כי אם אותו שסידר הדבריםכמות שהן.
הבל הבלים, נתן לבו לדרוש ולתור בעניני העולם, ומצאם כולם הבל.
ג. מה יתרון, כל הדברים הללו מוסבים למטה על אין טוב באדם שיאכל ושתה וגו',לומר כל אלו מעשי האדם הבל הם, ואין טוב מעשה להנאת האדם רק לשתות ולשמוח בחלקו.
מה יתרון, איזה שכר וריוח יש לו לאדם בכל עמלו שהוא עמל תחת השמש, שהרי סופועבר ובטל מן העולם, ושוב לא יהיה לו, בענין זה מוסבת המלה בשיטתה.
תחת השמש, לפי שאין נסתר מחמתו אחז לשון זה, והרי הוא כאלו כתיב תחת השמים.
ד. דור הולך ודור בא,שכולם מתים ושבים אל העפר.
והארץ לעולם עומדת, וקיימת שאינה זזה ממקומה.
ה. וזרח השמש, לבוקר הוא זורח במקומו במזרח, ולעת ערב בא ושוקע במערב, והולךכל הלילה מחמת שהוא שואף ומהיר עד שהוא מגיע לעת בוקר במקומו אשר זרח היום. וגםלמחר הוא זורח שם, והולך ביום מן המזרח לצד דרום, והולך דרום ומערב עד שהוא סובבוהולך אל הצפון, עד שמגיע במקומו במזרח.
וסובב, כאשר השמש בצפון שהוא קרוב, והולך לצד המזרח, נופל בו לומר לשון היקוף
וסיבוב.
ו. סובב סובב הולך הרוח, מלה כפולה על הולך אל דרום וסובב, לומר שהוא סובבוהולך כל הרוחות שבעולם,
ועל סביבותיו שב הרוח, וכן חוזר וסובב חלילה לעולם בכל הקפותיו וסיבוביו, שהוא שבוהולך בכל הרוחות שבעולם. אבל אדם, היום כאן ומחר בקבר, ומעשיו נפסקין, שלא יזכר עוד,על כן נאמר 'מה יתרון לאדם'.
ז. והים איננו מלא, שאם יתמלא לא יהיו הנחלים הולכים עוד אליו.
אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, גם למחר הם שבים והולכים אל הים,שלא יניחו הנחלים מנהגן ומרוצן. אבל אדם מניח מנהגו ווסתו להיות בטל מעולמו. הכל מוסבעל 'מה יתרון'.
ח. כל הדברים, כל מעשה עולם יגיעים הם, שאין איש יכול לספר ולדבר כולם.
לא תשבע עין לראות,כי תמיד הוא מצפה את הנולדות.
ולא תמלא אזן משמוע, תמיד אזן שומעת ותאבה לשמוע את המעשים שנעשים בעולם.
לא תמלא, על שם שהאוזן חלולה נופל בה לשון מילאוי.
יגיעים, לשון עיף ויגיע )דברים כ"ה י"ח(.
ט. מה שהיה, ומה יתרון לאדם בכל אלה, מה שהיה כבר הוא שיהיה עוד להבא, מהשנעשה כבר, הוא שיעשה עוד להבא, שאין דבר חדש תחת השמש.
י. שהרי יש לך דבר אחד בעולם שיאמר אדם לחברו ראה זה דבר חדש הוא בעולם, ואיןדבריו אמיתין שכבר היה לפנינו כדבר הזה.
יא. אין זכרון לראשונים, מוסב על מה יתרון לאדם.
לראשונים, בני אדם שנבראו לפנינו בעולם, אין להם זכרון, שכבר מתו ואבד זכרם.
וגם לאחרונים שיבואו אחרינו בעולם לא יהיה להם זכרון עוד, עם אותן שיהיו
לאחרונה, באחרית הימים של אחרונים, כי כולם ימותו ולא יזכרו עוד. שאם ימות אדםאחד היום, לא יולד לעולם אדם כמוהו, שאין בני אדם דומין זה לזה. אבל שאר בריות מתותיש להם זכרון, שאם תמותו אלו היום, תוולדו למחר דוגמתן בעולם, ועל כן יאמרו הרואיםבריה זו דומה לבריה פלונית שעברה מן העולם, נמצא שיש להם זכרון לשאר בריות. מה שאיןכן באדם על כן נאמר מה יתרון לאדם.
יב. אני קהלת, שהרי הייתי מלך ומפני גדולתי היה לבי פנוי.
יג. ונתתיהו לדרוש ולתור בחכמה, במעשה עולם, ומצאתי שהוא ענין רע נתן הקב"הלבני אדם להתנהג בם. 'ענין' מהפעל של ה"י ענה. וכל 'לענות' מן 'ענה', ועל כן הוא נופל עללשונו, כאשר יאמר 'קנין' 'לקנות' מן 'קנה', 'בנין' 'לבנות' מן 'בנה', כן יאמר 'ענין' 'לענות' מן'ענה'. לשון אחד לשניהם.
יד. רעות רוח, ורצון רוח ורעות מן פעל של רעה, כמו 'דמות' מן 'דמה' 'רעות' מן 'רעה''ענות' מן 'ענה'. רוח טלנ"ט בלע"ז.
טו. מעוות לא יוכל לתקון, שאם עוות אדם את מעשיו, אינו יכול להיות מתוקן במעשיוכבתחילה לפני הקב"ה.
וחסרון לא יוכל, כופל מלתו, ואם חסר שום דבר, אותו חסרון אינו יכול להיות עוד מינויוספור עם המותר שנשתייר.
טז. דברתי אני עם לבי, פינשיימי בלע'ז.
לאמר, וכך אמרתי.
על כל, יותר מכל החכמים שהיו לפני בירושלים קודם שנולדתי.
יז. ודעת, כמו ולדעת, וכן דעת מה יעשה ישראל כמו לדעת.
הוללות, כמו לשחוק אמרתי מהולל.
ושכלות, חכמה וכופל לשונו על לדעת חכמה.
ורעיון, לשון ריצוי כמו ורעות רוח. וכאשר יאמר 'צביון' מן 'צבה', 'אביון' מן 'אבה', 'עליון'מן 'עלה', 'הגיון' מן 'הגה', כן יאמר 'רעיון' מן 'רעה', לשון ריצוי.
יח. כי ברוב חכמה, שהרי ברוב חכמתו מחשב ומעמיק על ראות עיניו ומתוך כך כועס
ברוב כעס.
ויוסיף, כופל מלה, שמתוך שהוא מוסיף חכמה יתרה ודעת הרבה, מחשב ומעמיק במעשיושל הקב"ה שהוא עושה בעולם, על מה הוא עושה אותם, שאינו יכול לעמוד עליהם, ומתוך רובמחשבותיו כועס ומוסיף מכאוב: