פרק י
מחבר: אהרן יעללינעק
א. יביע, פתרונו לפי ענינו שמזהם ומקלקל השמן.
יקר, לשון כובד, יש רוע וכובד בסכלות, וכסילות מעט יותר מחכמה ומכבוד, שזה החוטא מאבד הרבה טובה בכסילותו וסכלותו.
ב. לב חכם לימינו, דעת לב חכם ללכת בדרך ימין, ודעת כסיל ללכת בדרך שמאל, כשם שיד ימין חשובה מיד שמאל כך המשיל וקורא לדרך הטובה דרך ימין, ולדרך הרעה דרך שמאל. ועל אשר כתב לב חכם לימינו, לשמאלו, ולא כתב מימינו ומשמאלו, צריך לפתור בענין זה.
ג. וגם בדרך, ואף כשהסכל בדרך לבו חסר ומשתומם ומשתטה, ואמר לכל מתוך נבלותו ושטותו שהוא עושה, הרי הוא כאומר לכל שהוא סכל וכסיל, לפי שבני אדם מכירים בכסילות מעשיו. כך הולך ומספר המקרא חשיבתו של חכם וגנותו של הכסיל.
ד. אם רוח המושל, דעתו של מושל ושליט השולט עליך אשר ישים לך עלילות דברים אל תנוח מקומך ולא תברח משם מחמת יראתו, שהרי מרפא לשונך שתפייסהו בפיוס דברים אשר תתחנן לפניו, יגרום שהוא יניח חטאים גדולים אשר חטאת לו, ולא ישים לך עוד עלילות דברים.
מרפא, דוגמא ולשון חכמים מרפא )משלי י"ב(.
ה-ו. יש רעה ראיתי, רעה אחת ראיתי בעולם, שהיא כשגגה היוצאה מפי השליט אשר יאמר לעבדיו עשו כך וכך לתלותו, או לעשות לו רעה אחרת . והם ילכו ותלו אשר לא חטא ולא פשע, לפי שטעו בדבר השליט. שהרי ניתן הכסיל הסכל במרומים רבים להיות עשיר שר גדול וחשוב והעשירים יושבים בשפל שהם דלים ושפלים.
ז. ראיתי עבדים, פירוש הוא של "ניתן הסכל' וגו', שהעבדים מתנהגים כאדונים וקצינים להיות רוכבי סוסים, והשרים הולכים כעבדים בלי רכיבת סוסים, שהעליונים למטה ותחתונים למעלה.
ח-ט. חופר גומץ, הולך ומוכיח את האדם שאם יש לו אומנות אחרת, שלא יעסוק באומנות הללו, לפי שפעמים שהוא עצמו נכשל בהן, שלא יהא חופר שוחות, שפעמים שהוא עצמו נופל ומת. כענין שאמרו רבותינו )פסחים כ"ח( גיראה בגיריה מקטיל מדויל ידיה משתלים סדנא בסדנא יתיב מדויל ידיה משתלים. ולא יהא פורץ גדרות, שלא יישכוהו נחשים המצויים בסדקי הגדר. ולא יסיע ולא יזיז אבנים גדולות, לפי שהוא נעצר בעצבון. ולא יהא בוקע עצים, מחמת הטורח שהוא גדול, ומתחמם באותה מלאכה חימום גדול. וכן עושה הרעה פרי מעלליו יאכל כי זורע עמל יקצור און.
גומץ, לשון גומא ושוחה.
מסיע אבנים, דוגמא ויסיעו אבנים גדולות.
יסכן בם, לשון חימום כמו ותהי למלך סוכנת.
י. אם קהה הברזל, אם קהו חרבות של ברזל ונתקל והודע פיהם וחידודם, והאדם לא חידד ולא לטש את פניהם שלא היו מחודדין ומלוטשין, ואעפ"כ חיילים יגבר, שנותן החרב לב גבורה וחוזק להגביר כח ונצחון במלחמה. כך היא שבחן של כלי זיין, שאע"פ שאינן מלוטשין, ועל כל זאת יש יתרון ושבח בהכשר חכמה יותר מהן. מקרא זה כפול הוא, על שנאמר למעלה טובה חכמה מכלי קרב.
הברזל, לשון כלי זיין, כמו 'ונשל הברזל'.
קלקל, לשון לטישה וברק, כמו נחשת קלל.
יא. אם ישך הנחש, אם הנחש נושך את האדם, בשביל שהלוחש לא ליחש עליו לחש הוא נושך. ואין לו יתרון לבעל הלשון שיודע ללחוש ולא ליחש. כך הוא מוכיח, לפי שיש לו ללחוש על הלוחש למען לא ישוך הנחש.
בלא לחש, לשון זה נופל על הנחש כמו 'נחשים צפעונים אשר אין להם לחש ונשכו' וגו'.
יב. דברי פי חכם. דבריו של פי חכם שמדבר בנחת ופייוסין כהוגן וכשורה הן נותנין ומעניקין לו חן בעיני הבריות.
ושפתות כסיל, כל שפה ושפה של כסיל שהוא מדבר בגבהות לב, גאוותו תבלע אותו מן העולם שהוא נבזה ונמאס בעיני הבריות.
יג. תחלת דברי פיהו, זה הכלל תחילת דבריו של כסיל הוא סכלות וכסילות, ואחרית דבריו הן הוללות רעה.
יד. והסכל ירבה דברים, הכסיל מרבה דברים של כסילות, ואינו יודע ומבין הרעה אשר תבא ותגיע לו בסופו, וגם הרעה אשר תבוא עליו פתאום מאחריו כאשר ילך בדרכו אינו יודע, כי מי אשר יגיד לו ועל כן יש להתרחק מן הכסילות.
טו. עמל הכסילים תיגענו, עמל של כל כסיל וכסיל תייגע אותו, שמחמת כסילותו הוא עיף ויגע כשהוא מחוץ לעיר, עד אשר אינו יודע לחזור אל העיר.
תיגענו, עמל נקרא בלשון נקיבה ועל כן כתיב תיגענו בתי"ו לשון נקיבה
טז. אי לך ארץ, אוי לך ארץ שמלכך נער וכסיל, ומחריב את העולם בכסילותו ונערותו. ושריך, שהן סמוכין ותכופין על המלך, אוכלין בבקר וברוב אכילתן מחריבין הארץ, שאינן עושין כלום. ועל כן יש להתרחק ממלך נער.
יז. אשריך ארץ, אשרי לך ארץ שמלכך בן חורין חשוב וחכם, לפי שהוא מקיים העולם בחכמתו. ושריך התכופים על המלך אוכלים בעת אכילת בני אדם ברוב גבורה, שהם נלחמים עם האויבים כדי לקיים את הארץ, ובעת אכילה באין לבתיהם ואוכלים.
ולא בשתי, ואין עוסקים בשתיית יין ואכילות גסות. ועל כן יש לך לדבק במלך בן חורין למען יהיה העולם מקויים.
בשתי, לא שמעתי בו כלום. מדוע לא ננקד 'בשתי' מן 'שתה' כמו 'קרי' מן 'קרה'.
יח. בעצלתים, בעצלות של בעל הבית ימך וישפל המקרה, לפי שאינו רוצה לתקנו. קירות הבית קורא 'מקרה', על שהם שהן חוזק תקרת הבית.
ובשפלות ידים, בעצלות שפלות ידים ידלוף דלף מן הבית מן הגשמים.
ידלוף, כמו 'דלף טורד ביום סגריר'.
ימך, כמו ינמך.
יט. לשחוק עושים לחם, לאותן שעוסקים בשחוק יש להם לחם, ואת החיים משמח שתיית היין, והכסף בעשיית הקניינים, ועיקר של מעשה כמו אשר יענה )מ"א י"ח כ"ד(.
את הכל שהלחם והיין קנוי בכסף, ועל כן יש לטרוח למען יהיה לו כסף.
יענה, הוא לשון עשייה.
כ. גם במדעך, גם בקרוב לבך לא תחשוב לקלל מלך,
ובחדרי משכבך, במקום ייחודך לא תקלל עשיר.
כי עוף השמים, דבר זה לא דקדוק מלה הוא, אבל כך הוא אומר, אי אפשר שלא יהא גלוי וידוע לכל שהנסתרות סופן להיות גלויות.
ובעל הכנפים, כפל מלה על עוף: