פרק יב
מחבר: אהרן יעללינעק
א. וזכור, ותהיה זהיר שתזכור הבורא למען תמנע מחטא בימי הילדות לעשות תשובהעד אשר לא יבואו, טרם יבואו ימי הרעה ימי הזקנה שתאמר במעשיך הראשוניםאין לי בהם חפץ מחמת שלא תדע יום מיתתך ברוב חלשות של זקנתך, ועל כן תהיה זריזלשוב בתשובה מקודם לכן.
ב. עד אשר לא תחשך השמש, טרם יהיה לך העולם חשוך ומאופל שלא יאירו לךהמאורות לפי שתהיה לך קרוב לזמן מיתתך תשוב בתשובה.
ושבו העבים, טרם יבואו לך חושך אחר חושך תהיה זריז לשוב להקב"ה. מקרא זה דוגמא'אלביש שמים קדרות', ודוגמא שהעולם חשוך להם ברוב צרתם.
ושבו, לשון חזרה, כמו שבתחילת גשם היו עבים בעולם, ואחר כן ירדו גשמים והאירהעולם, וגם עתה שבו העבים. זהו חושך אחר חושך.
ג. והוא ביום שיהו חלים וזעים שומרי הבית, הן הצלעות המגינות על חלל הגוף, והוא בסוף זקנותו שיהיה חלש עד מאוד.
והתעותו שיהיו מעוותים ורתתים אנשי החיל הן השוקים שהגוף נסמך עליהם.
ובטלו הטחנות, שתהא השיניים בטלות, שהרי נתמעטו בכחן,וחשכו הרואות שחשכו העינים במקומן.
ד. וסוגרו דלתים בשוק, שנסתמו נקביו שמבחוץ.
בשוק, נקבים החיצונים הפונים כלפי חוץ הרואים את השוק.
בשפל קול הטחנה, כאשר ישפיל קול ריחים הטוחנים מאכל מעיו והוא המסס.
ויקום לקול הצפור, שמתיירא ומתבהל מקולן.
וישחו, קול שרים ושרות ישפלו בעיניו כענין שנאמר בברזילי הגלעדי לעת זקנותו שנאמראם אשמע עוד בקול שרים ושרות.
ה. גם מגבוה, אף מדבר אחר שהוא גבוה מעט יירא ויפחד, ויהיה חת וירא ממנו בדרך.
וינאץ השקד, שיהא בולט ממנו עצם קליבוסת, הנק"א בלע"ז, מחמת כחישותו.
ויסתבל החגב, שיהיו עגבותיו לו לסבל ומשאוי.
ותפר האביונה, ותהיה בטילה תאותו, כי הולך לבית עולמו וימות וספדו הסופדים לבכותוטרם יגיעו עליו כל אלה לעת זקנותו יעשה תשובה.
שיזועו, כמו לא קם ולא זע.
בארובות, במקומותם.
ייראו וחתחתים, דוגמא ואל תירא ואל תחת, יראה וחיתוי סמוכין זה לזה.
וחתחתים, תיבה כפולה כמו ירקרק, אדמדם, פתלתל.
וינאץ, אל"ף אינה לקראת והוא לשון הנצו הרימונים.
האביונה, לשון תאבה שיאמר מן 'אבה' אביון, כמו מן 'צבה' צביון והיא באה ללשון נקיבה.
ו. עד אשר לא ירתק, טרם ינתק חבל שדרתו של אדם, ותתרוצץ גולגלתו ותבקע כריסוויתרוצץ הגוף בקבר.
ז. וישוב, הוא המשול לעפר על הארץ להיות עפר, והרוח תשוב אל הקב"ה אשר נתנהבגופו, טרם כל אלה ישוב בתשובה.
ירתק, כמו ורתוקות כסף.
חבל הכסף, היא השדרה.
גולת הזהב, הוא הראש שנותנים עליה גולה ועטרה.
ותשבר כד על המבוע, כפל לשון על חבל הכסף, כי כאשר ניתק חבל ונשבר הכד על המבועלפי שהוא קשור ותלוי בו, והוא הגל שבחבל נופל ונשבר ומתרוצץ.
ח. הבל הבלים, עכשיו נשלם הספר ואותן אשר סידורוהו אמרו מכאן ולהבא לומר כלדברי העולם הנוהגים בו הבל הבלים אמר קהלת.
הקהלת, החכם.
ט. ויותר שהיה חכם על חכמות הללו, עוד לימד אותה חכמה בעל פה.
דעת, כדי שידעו ויחכמו העם.
ואזן וחקר, נתן אזניו ולבו לחקור ענייני העולם ואת החכמות ותיקן ספר משלי.
י. בקש קהלת למצוא, דברים טובים של חפץ, ולכתוב ספרים כתוב דברי יושר ואמת.
יא. דברי חכמים, וכך היה רגיל שלמה המלך לומר, חכמים הן כדרבן הזה המלמד אתהבהמה ללכת בדרך יושר, וכן השומע על דברי חכמה לא יסלף ולא יעקל ויקלקלו דרכיו.
וכמשמרות נטועים, כפל מלה כמשמרות שהם נטועים ותחובים בראשי המקנה שהןדרבונות, כך הם החכמים בעלי אסופות שמיישרים בני אדם להדריכם במעגל יושר, וכלחכמותיהן נתנו מרועה אחד, שכולן נאמרו מפי משה אשר שמעם וקיבלם מפי הגבורה.
יב. ויותר מהמה, ויותר ממה שהחכמים מזהירים אותם, בני הזהר. שהרי אין קץ ויכולת לעשות ספרים הרבה לכתוב כל החכמות בתוכם
ולהג הרבה, שכפל מלה ודברים הרבה של חכמה יגיעת בשר הן, שאין בני אדם יכולין לכתוב כל ספרי חכמה.
יג. סוף דבר של חכמה הכל נשמע בכלל דבר זה את האלקים ירא לשמור מצותיו שיהיו כל מעשיך לשם שמים, כי זה עיקר מעשה של כל האדם.
יד. כי את כל מעשה, אשר יעשה האדם הקב"ה יביאהו במשפט על כל שגגותיו ונעלמותיו, בין שהאדם רע בין שהוא טוב יביאהו לדין.
סוף דבר וגו' חוזר ושונה כללו.
בעלי אסופות, חכמים נקראים בעלי אסופות, על שם בני אדם המתאספין לשמוע דבריהם.
הזהר, הוי זהיר.
ולהג, פתרונו לפי ענינו דברי כותבי ספרים.
להג כולו שורש באותיותיו, כמו לחץ להב לעג לחש:
הרי נשלם ספר קהלת