פרק ב
מחבר: אהרן יעללינעק
א. לכה נא, וכך אמר לי לבי, לכה נא וראה בטוב.
אנסכה, לשון נסיכות וקצינות, אתנהג עצמי בנסיכות של שמחה לשמוע קול שרים וקולשרות, למען אהיה שמח וטוב לב.
בטוב, בשחוק וששון.
הנה גם הוא הבל, גם דבר זה הוא לי להבל, כי מה יתרון לי בשמחה ושחוק.
ב. מהולל, שוטה.
לשחוק, על השחוק אמרתי שהוא מהולל, ועל שמחה אמרתי מה זו טובה עושה היא, ומהיתרון בה. 'לשחוק' שהוא לשון זכר, מוסב על 'וראה בטוב' שגם הוא לשון זכר. ולשון
'ולשמחה' מוסב על 'אנסכה בשמחה'. 'לשחוק ולשמחה' פתרונו על השחוק ועל השמחה, כמו'כאשר דבר לך' שפתרונו 'כאשר דבר עליך', וכן 'אמרי לי אחי הוא' אמרי עלי אחי הוא.
ג. תרתי בלבי, הייתי תר ודורש בעצמי.
למשוך ביין,להתענג ולשמח עצמי ביין, דוגמת 'ויין ישמח לבב אנוש'.
ולבי נוהג בחכמה, שאין בה עומק שהיא צריכה לעולם,
וכן ולאחוז בסכלות כופל לשונו, אבל כי ברוב חכמה שלמעלה היא חכמה עמוקה, שאין בניאדם צריכים לה ואין רגילים בה.
עד אשר אראה, שאיני יודע על איזה דבר לסמוך ללכת בו.
איזה טוב, איזה ענין טוב הוא.
מספר ימי חייהם, בחייהם.
ו. צומח, לשון גידול.
ז. מכל שהיה לפני, יותר מכל אדם שהיו לפני בירושלים קודם שנולדתי.
ח. וסגולת מלכים, אוצרת חמדת מלכים.
והמדינות, ואוצרת חמדת המדינות.
עשיתי לי, תקנתי לצורכי, כמו 'ובן הבקר אשר עשה' וכן 'ועשתה את צפרניה'.
שדה ושדות, כמו שדה תיבה ומגדל, ואף עגלת צב לתענוג ולנוי.
ט. וגדלתי והוספתי, בעושר לעשות כל המעשים האלה ברוב עשרי וכבודי.
אף חכמתי, וגם חכמה היתה לי, ושתיהן הבל בעיני.
וכל לשון צח של פרשה כי גם אותן שלשה דברים שנתן לו הקב"ה, עושר וחכמה וחיים, הן
לפניו להבל, ועושר וחכמה מזכיר במקרא זה שהן הבל, וגם את החיים מזכיר למטה, שנאמר
ושנאתי את החיים וגו'.
י. לא אצלתי, לא הגדלתי מהם, שעשיתי לי כל דבר חשיבות אשר ראיתי.
כי לבי שמח, שהרי לבי היה שמח.
וזה היה חלקי,חלק זה היה לי.
יא. ופניתי אני, לתת לבי בכל המעשים האלה, ומצאתים כולם הבל. וזהו שנאמרלמעלה 'מה יתרון לאדם בכל עמלו' וגו'.
יב. כי מה האדם, שהרי מה לו על האדם שהוא בא אחר המלך להתחנן לפניו ולבקש עלנפשו.
את אשר כבר עשהו, לאחר שכבר גמרו גמר דינו. שלאחר שנגמר הדין שוב אין לו תקנה,והבל הוא זה שבא אחר גמר דין לבקש חנינה.
יג. וראיתי אני, שנתתי לבי לדבר זה.
לחכמה, למ"ד פתוחה היא חכמה הרגילה וצריכה שאינה עמוקה, לחכמה כמו להחכמהלאותה חכמה שאנו רגילים בה. אבל אילו תנקד למ"ד בחטף, אז תהיה נשמעת התיבה חכמהעמוקה ויתירה. חכמה נמשלה לאור וסכלות לחשך. וזה שנאמר
יד. החכם עיניו בראשו וגו', שמשמר עצמו ללכת באור ואינו נופל.
והכסיל, הולך בחושך ונופל, וגם בכל זאת כזה כן זה שמתים שניהם כאחד.
טו. גם אני יקרני, שאמות כאחד מן הכסילים, ואיזה ריווח יש לי בחכמתי יותר ממנו,שגם זה הבל. ועל כן נאמר 'מה יתרון לאדם לחכם עם הכסיל', שהרי אין זכרון לא לזה ולאלזה, שכבר הכל נשכח בימים הבאים.
טז. איך ימות, הפסד גדול הוא זה שימות החכם עם הכסיל. בכל מקום שנאמר 'איך'הוא דבר המתקיים, כמו 'איך היה לשמה', 'איך נהפכת לי סורי הגפן נכריה'.
יז. ושנאתי את החיים, את החיות שנתן לי הקב"ה, שהוא אחד משלשה שנתן לוהקב"ה.
שנאתי, לפי שאין אני רואה באריכות ימי, רק הכל הבל, את עמלי ואת עשרי.
יח. שאני עמל תחת השמש, כמו תחת השמים.
אחריו, היה אומר על עצמו לפי שאינו רוצה לתלות קללות מיתה בעצמו. ויש לומר אחריושל ממון.
יט. ומי יודע, על בני שיבא אחרי, אם יהיה חכם וישלוט בכל עמלי שיתקיים עשרי
בידו, )או( סכל יהיה, ויפול עמלי ועשרי מידו ליד אחרים.
גם זה הבל, שאם הוא סכל יצא עמלי מידו, ונמצא שעל הבל עמלתי בו.
כ-כא. וסבותי אני, ועל כן סבותי ונתיאשתי בלבי על כל עמלי, שהרי יש לך אדםבעולם כמותי שטרח בחכמה ובדעת ובכשרון לקנות ממון, ולאדם שלא טרח בו הקב"ה יתננו.גם זה הבל,ועל הבל טרח בו הראשון.
כב-כג. כי מה הוה לאדם, שהרי איזה ריוח הוה ויש לו לאדם שהוא טורח בו, שהרי כלימיו מכאובים, וכל מנהגו בכעס מחמת שהוא מחשב ומחזור לקנות ממון, וגם בלילה כשהואשוכב על משכבתו לבו אינו שוכב, כי תמיד לבו חושב שלא יברח ולא יסתלק הממון מידו. וזהושנאמר למטה 'והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון'.
כד. אין טוב באדם שיאכל, אין דבר טוב בעסקי האדם אלא שיאכל ושתה, להראותלעצמו טובה בעמלו ממונו אשר טרח בו, כי מן השמים הוא דבר זה שאין בו הבל. אבל כלהדברים הללו אשר סיפרתי למעלה כולן דברי הבל הם.
כה. כי מי יאכל, שהרי מי הוא שראוי לאכול ולמחר לשמוח בעמלי מבלעדי, ועל כן ישלאכול ולשתות ולשמוח בטוב בעמלו.
כו. כי לאדם שטוב לפניו, שהרי לאדם שהוא טוב לפני הקב"ה כמוני, שנתן הקב"המזל לאסוף ממון לצרכו ולהנאתו. ולאדם חוטא נתן הקב"ה ענין לאסוף ממון לצורך אחרשהוא טוב בעיניו. דוגמא 'יכון רשע וצדיק', גם זה הבל. ונמצא שעל החכם טרח בו החוטא,ועל כן יש לי לאכול ולשתות ולשמוח בעמלי: