פרק ז
מחבר: אהרן יעללינעק
א. טוב שם משמן טוב, טוב ומשובח שם טוב של אדם, יותר משמן טוב של אפרסמוןשריחו נודף. לפי שמצינו במקום אחר מקרא מלא שהמשיל והזכיר שם לשמן טוב 'שמן תורקשמך'. ואל תתמה על אשר נמשלו והוזכרו שניהם במקרא זה יחד.
ויום המות מיום הולדו, ומשובח וטוב יום מיתתו מיום לידתו, שביום מיתתו פוסקיםמעשיו הרעים ולא יחטא עוד, אבל יום לידתו רע הוא לו כי לעמל נולד, שנאמר 'כי אדם לעמליולד'. ועוד, בשביל שאין אדם אשר לא יחטא, רע הוא לו יום לידתו.
ב. טוב ללכת, מוטב לו לאדם שילך לבית אבילות יותר מאשר ילך לבית משתאות. כיבית אבילות הוא סוף מיתתו של כל אדם, ואדם חי שהולך שם נותן מחשבתו ולבו על מיתתושל אדם, ומתוך כך הוא מונע מלחטוא. אבל כשהוא הולך לשמוח בבית המשתה, מתוךשמחתו חוטא.
ג. טוב כעס משחוק, מוטב לו לאדם כעס, שהוא בעל מחשבות לחשוב בענין המיתהשהוא סוף כל האדם ואינו שמח יותר, ממה שהוא עוסק בשחוק של בית המשתה, שהרי ברועפנים שיש לו מחמת שהוא מחשב בענין המיתה, ייטב לבו שלא יחטא.
ד. לב חכמים בבית אבל, ללכת, שמתוך כך נותנים לבם על יום המיתה ואינם חוטאין.
ולב כסילים בבית שמחה, ומתוך שמחתן הן חוטאין, שאינן נותנין פחד אלקים נגד עיניהם.
ה. טוב לשמוע, ומוטב לו לאדם שישמע גערתו של חכם, ועל כן יחכם יותר מאיש שומעשיר כסילים, שלא יבין ולא ישמע שם רק דבר כסילות.
ו. כי כקול, שהרי כקול הקוצים שנשמע בשעת העברת דליקתן, שנותנים ומתבעריםתחת סיר של נחשת כדי לבשל תבשיל שבו, ואין אש של אותן קוצים אש חשובה כשאר אש שלשאר עצים, כן שחוק הכסיל ברוב דבריו שהוא משמיע בקולו דברים שאין בהן טעם וריח,ודבריו תוכחה וחכמה.
וגם זה הבל, כשאר הבלים הנאמרים למעלה, ועל כן יש לאדם להתרחק מן הכסיליםושחוק של דבריהם.
ז. כי העושק יהולל חכם, מוסב על 'ולב כסילים בבית שמחה', לומר הכסילים הםמשוכים ולהוטים ללכת בבית השמחה, ואותה שמחה מביאתן לידי חטא ועון, על כן ישלהתרחק לחכמים מן הכסילים, שהרי הכסיל שהוא מלא כסילות ועושק יהולל חכם לעשותו
כסיל, ומאבד את לב החכמה שהיא מתנה לאדם מן הקב"ה, ונהפכה חכמת החכם כסילות.העושק, הכסיל קרוא 'עושק', על שם שהוא מלא כסילות ועושק. ודוגמא 'וחטאת עמך'שהעם קורא חטאת.
מתנה, חכמה קורא מתנה, כענין שנאמר כי ד' יתן חכמה.
ח. טוב אחרית דבר מראשיתו, יותר מראשיתו של דבר, שהרי בראשיתו לא נודע ולאנגלה סודו עד באחריתו. ויש על השומע לשמוע ולהטות אזן שלא יפצה פה עד אשר ישמע.
טוב ארך רוח, שהרי מאריך אפו וחרונו יותר מאותו שהוא גבה רוח וכועס מהרה, באדםשהוא )וותרן( נוכל לומר ארך רוח, ארוכות שמאריך על אודות כעסו ואינו חושש בו, וסובלחרונו ושותק. ואחרי שזה לשון נופל באדם שאינו רגזן, נופל גם באותו שהוא כונס מהרהלקרותו גבה רוח.
ט. אל תבהל ברוחך לכעוס, וכוף את יצרך שלא תכעוס, שהרי כעס אצל כסילים שהםרגזנים.
י. אל תאמר מה היה, אל תאמר מה הם המעשים הנעשים עכשיו בעולם, שלא תתמהולא תשאל עליהם לומר שהימים הראשונים היו טובים ומשובחים במעשיהם יותר מאלה הימים, שהרי לא מחמת חכמה שבך שאלת על דבר זה, כי אם ברוב כסילותך, לפי שיש לךלהבין מעצמך מתוך ראות עיניך שבכל יום ויום העולם מתנה והולך.
יא. טובה חכמה עם נחלה, חשובה וטובה חכמתו של אדם עם נחלה ונכסים שנשתיירולו מאביו, שלא יתקיימו בידו אם אין לו חכמה כדי לשמור נכסיו.
ויותר לרואי השמש, וטובה החכמה יותר מן הממון לרואי השמש ההולכים ומתנהגיםבעולם, שחכמתן מסייעתן ועומדת להן.
יב. כי בצל החכמה בצל הכסף, לשון כפול על 'טובה חכמה עם נחלה', שהרי במקוםשיש שם חכמה יש שם עמה כסף ושאר עושר.
ויתרון דעת, כפול על 'ויותר לרואי השמש', יתרון של דעת היא שהחכמה נותנת חייםלבעליה, שעל ידי חכמתו הוא מתנהג ומתפרנס בעולם ומצילתו ממעשים הרעים.
יג. ראה את מעשה האלקים, תן לבך לראות ולהבין במעשיו של הקב"ה, בעבור תהיהיראתו על פניך לבלתי תחטא, ועל כן יצילך מכל רע, כי מי הוא אשר בידו יכולת לתקון אתהמעוות אשר עותו הקב"ה, ועל כן יש לבני האדם להתיירא מפניו, כי אין מידיו מציל.
יד. ביום טובה היה בטוב, ביום של טובה ששלח לך הקב"ה את ברכתו הטובהתקבלנה בשמחה ובטוב לבב.
וביום רעה ראה, וכאשר ישלח לך הקב"ה יום של רעה, ליתן לך פורענות, ראה וסבולפורענותך, דום לפניו והתחולל לו ותהיה לך כפרה.
גם את זה לעמת זה. שאף את הטובה אשר נתן לך הקב"ה הנה היא תשלום שכר לנגדהמצוה אשר עשית, ואת הרעה ששלח לך ביום רעתך הנה היא תשלום שכר לעומת עבירה אשרעשית. וכל המעשים הללו עושה הקב"ה על אודות שלא ימצא האדם אחריו של הקב"המאומה, כי אם צדק ומשפט, שעל שמירות קיום מצותיו נותן לו טובה, ועל אודות עבירותשעבר נותן לו רעה.
טו. את הכל ראיתי בימי הבלי, בכמה דברים נתתי לבי לראות בימי של הבל בעניניהעולם, שיש לך צדיק בעולם שהוא צדיק יותר מדי, והוא אובד ברוב צדקו. כגון צדיק אחדשנהרג על אודות מצוה קלה, שאינו רוצה לדרוש בעצמו 'וחי בהם ולא שימות בהם'. ויש לךרשע בעולם שעבר על מצוה קלה לפי שלא יהרג, ודורש לעצמו 'וחי בהם ולא שימות בהם',ומאריך ימים ברעתו בשביל עבירה קלה שהוא עובר.
ויש רשע, רשע זה אינו רשע ממש, כי אם צדיק, אבל על עבירה קלה זו שהוא עובר קוראורשע.
טז. אל תהי צדיק הרבה, על אודות מעשים הללו אשר ראיתי אני מוכיחך שלא תהיהצדיק הרבה ולא תהיה חכם יותר מדי.
למה תשומם, מן העולם שתיהרג על דבר קל, ואל תהי רשע הרבה להיות סכל וכסילומלומד להרשיע. ולמה תמות קודם זמנך אם תרשיע כל כך, וטוב לך שתאחז בזה בצדק להיותצדיק, וגם מזה מן הרשע אל תנח ולא תסיר ידך ממנו, כי אותו אדם שהוא ירא שמים יוצאידי חובתו בכולם, שהוא שומר את עצמו, שאינו צדיק הרבה ואינו רשע יותר מדי, לפי שכלמעשיו עושה לשם שמים.
תשומם, דוגמא 'תכונן' כמו 'תבנה ותכונן עיר סיחון'.
יט. החכמה תעוז לחכם, החכמה היא מגדול עוז לחכם לשמור את עירו, כענין שנאמרומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו. יותר מעשרה שליטים שהם בעירלשמור אותה.
תעוז לחכם, ולא כתב המקרא החכמה תחכם לחכם, כי אם לשון עוז תעוז לחכם, לפי שהואאומר לאחריו מעשרה שליטים שהם נותנים עוז וכוח לעיר.
מעשרה שליטים, עשרה הללו אינן באין לדקדוק המלה, לומר לא פחות ולא יותר, שהריהוא כמו מהרבה שליטים, כמו 'ואפו עשר נשים לחמכם' )ויקרא כ"ו כ"ו( שלא נכתב לדקדוקהמלה.
כ. כי אדם אין צדיק בארץ, ועכשיו אמרתי לך שאין דבר חשוב בעולם כחכמה, ועל כןזאת לבך להבין שהרי אין אדם חכם בארץ אשר יעשה טוב בכל ימיו שלא יחטא, ועל כן יש לךלשמור עצמך שמירה גדולה, שלא תבא לידי חטא בקל וחומר מן החכם.
אין צדיק, כמו אין חכם, את החכם קורא צדיק, כמו שנאמר למעלה 'אל תהי צדיק הרבהואל תתחכם'.
כא. גם לכל הדברים, אף במוסר זה הזהירך על המוסרים אשר הזהרתיך, של כלהדברים רעים שידברו אליך בני אדם, אל תתן לבך להשיב להם דבר.
אשר לא תשמע, שלא תעשה את עצמך להראות ששמעת את עבדך שהוא מקללך, והראהאת עצמך כחרש כאלו לא שמעת. שהרי גם אתה יודע בעצמך אשר רבות פעמים קללתהאחרים, ולא היה רצונך שיענוך דבר שקללתה, כמו כן אתה תתנהג בעצמך כחרש כאשר יקללךעבדך.
מקללך, אינו לשון קללה כי אם לשון זלזול, שלשון קללה וברכה אינו נופל לומר בעבד, כיאם לשון כיבוד וזלזול, כמו שנאמר 'בן יכבד אב ועבד אדוניו', והוא מגזרת 'ואקל בעיניו''ונקלותי עוד'.
כג. כל זו נסיתי בחכמה, כל אודות דבר זה נסיתי ברוב חכמתי, שהרי אמרתי בלבישאחכמה בחכמות עמוקות, והיא אותה חכמה עמוקה רחוקה ממני שאיני יכול להבין ולעמוד בה.
כד. רחוק מה שהיה, עמוקה שהיתה כבר כגון מעשה מרכבה וספר יצירה, רחוקה היאממני, שאיני יכול לעמוד בה, ועמוק עמוק הוא אותו מעשה שלח כמה יתירה זו, ומי הוא אותושהוא ימצאנו ברוב חכמתו.
כה. סבותי, אה טורניי בלע"ז סבותי אני, וגם את לבי ודעתי סבותי, להבין בעניני העולם לדעת ולתור,
ובקש לבי לחקור חכמה וחשבון שהן בעולם, ולדעת רשע של סכלות וכסילות של הוללותבאותו רעה שהיא קשה ורעה מכל רעות שבעולם.
כו. ומוצא אני, ואני מצאתי דבר אחד בעולם שהוא יותר ממות, והיא אשה רעה, ולבהמצודיה וחרמים לצוד בני אדם להפילם בפחי מוקשי חרמים.
אסורים ידיה, וידיה בית האסורים לאסור בהן בני אדם, ומי שהוא טוב לפני הקב"ה נמלטממנה, שאינו נופל בידיה. ומי שהוא חוטא נלכד בה.
ומוצא אני, לפי שאמר למעלה 'ובקש חכמה', נופל אחריו לומר לשון 'מציאה', שבדברשמוסב בו לשון בקשה מוסב בו לשון מציאה.
מצודים וחרמים, לשון מכמרות ורשתות.
ימלט ממנה, ולהרבה לשון לכידה ומליטה נופל בה, לומר לפי שהמשילה לפחים ורשתות,כמו הציבו משחית אנשים ילכדו, 'משחית' הוא לשון 'מכמורת', כמו המציב והמשחית.
'נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו'.
כז-כח. ראה זה מצאתי, כך אמרה נפש קהלת מאותו שהוא מוכיחו, ראה דבר זהמצאתי בעולם, בענין מלה אחת אחת מלה אחרת, כשהייתי מפשפש אותו בזו אחר זו לחקורולמצוא חשבון ענין חכמת העולם.
אשר עוד חכמת של מעשים בקשה נפשי ולא מצאתי, שהרי מצאתי אדם אחד שלםבמעשיו מאלף בני אדם, ואשה לא מצאתי שלימה ותמימה במעשיה.
בכל אלה, אלף נשים.
אמרה קהלת, יש לתמוה למה לא נכתב אמר קהלת, ויש לפתור אמרה נפש קהלת, כמו'ותכל דוד לצאת' שפתרונו ותכל נפש דוד לצאת.
כט. לבד ראה זה מצאתי, לבד מעשה זה מצאתי וראה ותן לב עליו, אשר עשה ובראהקב"ה את האדם ישר ונאה, שברא אותו בדמותו ובצלמו,
והם בני אדם בקשו חשבונות מזימות רעות לסור ממצותיו של הקב"ה, ורעה רבה היא עלהאדם.
חשבונות, לשון מחשבות: