יחס תושבי בית לחם לנעמי
מחבר: נסים מזוז
מכלול, גיליון כ', 2000
חז"ל דרשו שאלימלך היה עשיר ולא רצה לפרנס את אחיו העניים, ולכן ברח למואב. מהי ההוכחה לדרשה זו? אולי אלימלך עני היה ובשעת רעב חיפש מקום שיש בו פרנסה, ולכן עבר למואב?
שתי תשובות בדבר:
א. מחבר המגילה רומז בצורה גלויה שמות אלימלך ושני בניו הוא חטא, ולכן כתוב בפסוק ג'"ותישאר היא ושני בניה", ובפסוק ה' - "ותישאר האשה משני בניה ומאישה", בפסוק י"ג "כייצאה בי יד ה'", ובפסוק כ' - "כי המר שדי לי מאד". כלומר כל האירועים הנ"ל הם עונשים עלהחטא של עזיבת הארץ. אם אלימלך עני היה, לא היה ראוי להיענש בעונשים אלה. לכן סבירהמאוד דעת חז"ל, שאלימלך עשיר היה, וברח כדי לא לעזור לעניים.
ב. נעמי אומרת לנשי בית לחם "אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'" כאשר עזבתי את בית לחם הייתי מלאה בממון, ובכל זאת עזבתי את המקום. זה רמז לכך שמשפחתה ברחה משום שלא רצתה לעזור לאחרים. ולכן כאשר נעמי חוזרת, נשי בית לחם מקבלות אותה בבוז ובשמחה לאיד.כולם יוצאות להביט בה ואומרות "הזאת נעמי", זו לא קריאת נחמה, אלא שמחה לאיד כלפי אישה שיכלה לסייע בשעת צרה ולא סייעה, ועתה בשעת צרתה היא חוזרת ריקה וחסרת כל. למרות זאת איש אינו מתעניין בה ובפרנסתה, איש אינו שואל אם לנעמי ולכלתה יש מה לאכול. אם לא הייתה רות לוקחת יוזמה ויורדת אל השדות ומלקטת כענייה - שתיהן היו מתות ברעב.
צריך לזכור שתושבי בית לחם כועסים מאוד על משפחת אלימלך בגלל עזיבתם בזמן הרעב. פרק ב' פסוק א' פותח במילים "ולנעמי מודע לאשה וכו'", מה מקומו של פסוק זה בתחילת הפרק? האם זה פסוק הקדמה לכניסתו של בועז לתמונה? ניתן לומר שפסוק זה בא להראות עד כמה נעמי דחויה, שאפילו בועז, קרוב משפחתה, בעל שדות וגיבור חיל שמחובתו לעזור לקרובת משפחתו, גם הוא עומד מנגד ולא מסייע. בועז רואה את רות מלקטת שבולים כעניה, וברור לו שנעמי - קרובת משפחתו - יושבת בבית רעבה ללחם. ובכל זאת הוא אינו רואה חובה לשלוח לה מעט מזון. גם כאשר הוא מרחם על רות ומציע לה לאכול מהמזון של העובדים, הוא אינו שולח מנה לנעמי, ורק רות זוכרת את חמותה הרעבה, והיא מותירה מן המזון שקבלה מבועז ונותנת לנעמי.
דבר זה מראה עד כמה היה גדול כעסם של תושבי בית לחם על נעמי ומשפחתה. את צערה של נעמי ניתן לשמוע בפסוק כ', כשנודע לה שרות מלקטת בשדה בועז. נעמי אומרת: "ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגואלנו הוא" - ובכל זאת מתייחס אלינו כאל אנשים זרים, או כאל עניים המלקטים מתנות בשדות, יחד עם עניים אחרים.
פרק ב' מראה את טוב ליבו של בועז ואת יחסו הטוב לעובדיו בכלל ולרות בפרט. ועדיין זאת הוא אינו חורג מהמוסכם בעיר שלא לעזור לנעמי. בועז נותן יחס חם ואוהד לרות, עד כדי כך שהוא נותן את המזון של העובדים לרות, אבל לנעמי קרובתו הוא אינו שולח מזון.
קירבתו לרות מקרבת אותו גם לנעמי, כפי שנראה בהמשך. נעמי מבחינה בקשר שנוצר בין השניים, ודוחפת את רות לחזק קשר זה. רק כאשר בועז מבטיח לשאת את רות, הוא שולח לנעמי חבילת מזון, ואומר לרות "אל תבואי ריקם אל חמותך", ורק בחשכת הלילה, כאשר איש אינו רואה, רק אז מעז בועז לסייע לנעמי קרובתו.
פרק ד' פותח במשא ומתן בין בועז לגואל. בועז מציע לגואל לקנות את השדה של נעמי, והגואל מסכים. ואז בועז מודיע לו שקניית השדה כרוכה בנישואין עם רות המואביה. הגואל חוזר בו מיד מהסכמתו, ומציע לבועז לעשות זאת.
נשאלת השאלה מה הקשר בין קניית השדה לנישואין עם רות? מדוע בועז אינו שואל את הגואלבצורה ישירה אם הוא מעוניין לשאת את רות? מדוע הוא מקדים את סיפור קניית השדה? ומניין לבועז שנעמי מעונינת למכור את השדה?
התשובה היא, שבועז רוצה לשאת את רות לאשה, אך הוא חושש מפני תגובה זועמת של תושבי בית לחם, הכועסים על נעמי ומשפחתה שברחו בזמן הרעב. ולכן הוא משתמש בדרכי ערמה. הוא מזמן את הגואל אל שער העיר, שהוא מרכז העיר, לעיני זקני העיר, ומציע לו לקנות את שדה נעמי, שהיה סמוך לשדה הגואל. לקיום עסקה כזו, שהיא כלכלית ומשתלמת לגואל, לא תהיה התנגדות מצד תושבי בית לחם. לאחר הסכמת הגואל לקיים עסקה כלכלית, מודיע בועז שנעמי לא תסכים לקיים את החלק הכלכלי לבדו, ויש לשלב אותו בקשר משפתחתי, ע"י נישואי רות כלתה של נעמי. הגואל נבהל מקשר הדוק ומחייב עם נעמי, חוזר בו מהסכמתו, ומציע לבועז לבצע את העסקה.
מה הרוויח בועז בחלק זה של המשא ומתן? הוא הביא לידי כך שתושב העיר בית לחם – אדם מן השורה (או אדם חשוב לפי דעה בחז"ל) - הסכים לקיים עסקה כלכלית עם נעמי, בהסכמת זקני העיר. הנה, האישה המוחרמת ע"י תושבי בית לחם מאז חזרתה ממואב, כשרה לבוא בקהל עושי העסקים. עתה פתוחה הדרך בפני בועז לקיים את העסקה הכלכלית, וגם להוסיף עליה את קשר הנישואים עם רות, שהרי הכריז כי העסקה כלכלית לא תצא לפועל ללא נישואים. זקני העיר יתקשו להתנגד לבועז, באשר הם לא התנגדו לגואל.
ואכן בפרק ד' פסוק ט' בועז מדגיש את העסקה הכלכלית, ורק לאחר מכן הוא מציין את הנישואין לרות, ומדגיש שהוא עושה זאת כדי לקיים מצוות הגאולה של קרוב משפחה, ולא מתוך כוונה אחרת. בועז דורש מהזקנים ומהעם שנכח בשער העיר להיות עדים לעסקה הכוללת ולהסכים לה. ואכן הם מסכימים, מודים ומאשרים שכוונתו טהורה, כפי שעשו רחל ולאה ותמר בנישואיהם. הזקנים מביעים תקווה שמעשה זה יהיה לכבוד ולתפארת בית לחם.
מעשהו המתוחכם של בועז מביא לתחילת פיוס בין תושבי בית לחם לנעמי. בפסוקים יא-יב העם משבח את בועז על מעשהו ומאחל לו הצלחה. תושבי בית לחם אינם מזכירים את רות בשמה, אלא כ"אישה הבאה אל ביתך" או "הנערה הזאת", ואילו נעמי אינה נזכרת כלל. רק לאחר לידתהבן יש פיוס מושלם בין תושבי בית לחם לנעמי, והם מברכים אותה ושמחים בשמחתה, ומאחלים לה שאותו בן קטן יפרנס אותה בזקנתו, דבר שהם עצמם מנעו ממנה מאז בואה לבית לחם. בפסוק יז הם מדגישים שהבן הוא כאילו בנה של נעמי, והוא יצטרף בעתיד לתושבי בית לחם כתושב בעל זכויות מלאות. ובזה הסתיים הנתק והכעס בין תושבי בית לחם לנעמי.
סיכום
בריחת משפחת אלימלך מבית לחם בזמן הרעב גרמה לתושבי בית לחם צער וכעס רב, עדכדי מניעת פרנסה וסיוע מינימלי מנעמי ורות כלתה. גם קרוביה של נעמי חששו לעזור לה ולא התעניינו במצבה.
צדקתה ודרכיה הטובות של רות, רצונה הכן של נעמי לעזור לרות וחכמתו של בועז - כל אלה הביאו לשינוי ולהתפייסות בין תושבי בית לחם ונעמי ולקבלתם מחדש כתושבים בעלי זכויות בעיר בית לחם.