כבוד אלהים הסתר דבר
שיחות בספר משלי
מחבר: יהודה איזנברג
משלי כה
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
פרק כה בספר משלי פותח בשני פסוקים שבמבט ראשון לא ניכר קשר ביניהם:
פסוק ג: כבוד אלהים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר.
פסוק ד: שמים לרום וארץ לעומק, ולב מלכים אין חקר.
שני הפסוקים מסיימים בתאור המלך. נקרא את שני הפסוקים שנית, אבל בסדר שונה: נראה את שני החצאים הראשונים של שני הפסוקים, ואחר כך את שני החצאים השניים של שני הפסוקים. הנה מה שנקבל:
כבוד אלהים הסתר דבר - שמים לרום וארץ לעומק.
וכבוד מלכים חקור דבר - לב מלכים אין חקר.
שני המשפטים קיבלו עכשיו משמעות חדשה. לשניהם אותו נושא, ושניהם עורכים אותה השוואה. שני המשפטים משווים את הידע שיכול אדם לקבל על מעשי האלהים, לידע שיכול אדם לקבל על מעשי המלך.
נתחיל בעיון במחצית השניה של הפסוקים, זו העוסקת בלב המלך. "כבוד מלכים חקור דבר" אומר הפסוק. ומוסיף, כמו מתנצל: "לב מלכים אין חקר". דהיינו: נכון הדבר שלב מלכים אין חקר לו; נכון הדבר שהמלך עסוק בהחלטות רבות ומגוונות, וקשה לעמוד על חקרו. ובכל זאת, כבוד מלכים חקור דבר. כבודו של המלך בא לידי מיצויו כאשר המלך חוקר את הנעשה בממלכתו; כאשר המלך חוקר דבר, ולא מחליט על סמך התרשמות ואינטואיציה. כבודו של המלך בזהירותו, בנאמנותו לחוק.
מול המלך העסוק והמחליט החלטות כבדות - אבל ניתנות לחקירה, מעמיד הפסוק את כבוד האלהים. כאשר נקרא את שני הפסוקים נשמע דברים אלה: כבוד אלהים הסתר דבר; שמים לרום וארץ לעומק.
מה עושה המלך אנו כבר יודעים: הוא מחליט החלטות; הוא דן בני אדם. מה עושה האלהים? זאת גילה לנו הפסוק השני: שמים לרום וארץ לעומק.
הרעיון של הפסוקים מתחיל להתבהר לנגד עינינו: אם רוצה אתה לכבד את האלהים, אזי אל תחקור דבר, אלא להפך, תסתיר דבר. אל תנסה לחקור במופלא ממך. והדוגמה למופלא: שמים לרום וארץ לעומק. שני דברים שאתה רואה לנגד עיניך בכל יום ויום; ואת שני אלה אין אתה מבין.
במשנה במסכת חגיגה אנו מוצאים ואריאציה של הפסוק שקראנו. בפרק ב' אומרת המשנה:
כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו שלא בא לעולם: מה למעלה מה למטה, מה לפנים ומה לאחור.
אם נזכור את שני קטעי הפסוקים שקראנו, נראה את ההתאמה. הפסוקים אומרים: כבוד אלהים הסתר דבר. שמים לרום וארץ לעומק. והמשנה אומרת: כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו שלא בא לעולם: מה למעלה מה למטה; מה לפנים ומה לאחור. ההתבוננות "למעלה" ו"למטה" נוגדת את כבוד אלהים. ההתבוננות "לפנים" ו"לאחור" היא ביזוי כבוד האלוהים.
מה רע בחקר השמים לרום והארץ מתחת? מדוע מחקרים אלה נוגדים את כבוד האלהים? האם אין בני אדם בכל הדורות עוסקים באסטרונומיה; האם אין יתרונות למין האנושי בחקירות גיאולוגיות?
הבעיה המונחת בבסיס פסוקים אלה אינה מידת תועלתם של מחקרים אסטרונומיים או גיאולוגיים. הבעיה היא עמוקה הרבה יותר: באיזו מידה יכולה התבונה האנושים לחקור תופעות בראשית; לחקור את התהוות התבונה עצמה; לחקור את התהוות העולם וחוקיו. אנו חיים בעולם בו חוקים קבועים ובלתי משתנים. המחקר המדעי מנסה אלפי שנים לנסח את חוקי הטבע ולהבין אותם. האם יכול המחקר המדעי; האם יכולה הדעת האנושית לפרוץ אל מעבר לחוקים אלה, ולדעת את המסתתר מאחריהם? האם יכול אדם החי במערכת חוקים לבחון כיצד התהוו החוקים האלה עצמם? כיצד התהווה העולם עצמו? רמב"ם, במורה נבוכים מספר סיפור נחמד על הבעיה הזאת. הסיפור הוא כזה: ילד קטן נולד ואמו מתה לאחר לידתו. אביו לקחו לאי בודד, שם חיו השנים, האב ובנו בלי לראות שום אישה. הילד, ככל ילד, הגיע לגיל בו שואלים שאלות. והוא שואל את אביו: איך התהוויתי? איך הגעתי לעולם? והאב מסביר לילד כי יש דבר שנקרא אישה, ולאישה יש רחם, ובתוכו מתפתח עובר תשעה חודשים. והילד מפסיקו ושואל: בתוך הרחם אוכלים? בתוך הרחם שותים? בתוך הרחם נושמים? וכאשר האב אומר שאין אוכלים ואין שותים ואין נושמים, קובע הבן: הסיפור שלך איננו נכון. אי אפשר לחיות תשעה חודשים בלי לנשום!
באמצעות סיפור זה מדגים רמב"ם את מגבלות הדעת האנושית. אנו חיים תחת חוקי הטבע. כל עולם המושגים שלנו נובע מן החוקים האלה. כאשר אנו חוקרים את התהוות העולם, את התהוות חוקי הטבע, או בלשון הפסוק שלנו: "שמים לרום וארץ לעומק" - אנו דומים לילד שלא ראה אישה מימיו, והוא חוקר את דרך לידת האדם. עולם המושגים שלנו אינו כולל אפשרות להבין את התשובה שמשיב לו אביו.
שמים לרום וארץ לעומק, קובע הפסוק: כבוד אלהים הסתר דבר. כבוד האלהים הוא כאשר אדם יודע את מגבלות כחו, את מגבלות תבונתו.