מידת שליטתו של האדם בגורלו
שיחות בספר משלי
מחבר: יהודה איזנברג
משלי כא
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
בשלושה פסוקים שבפרק כ"א מדובר על מידת יכולתו של אדם לשלוט בגורלו.
פסוק א אומר:
"פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו".
פסוק ל' קובע:
"אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. "
ופסוק ל"א אומר:
"סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה".
נעיין בפסוקים. הפסוק הראשון מדבר על מלך. "פלגי מים לב מלך ביד ה', אל כל אשר יחפוץ יטנו". לבו של המלך דומה לפלג מים, לזרימה של מעין קטן. בקלות רבה יכול אדם להטות את אפיקו של הפלג. סותמים תעלה כאן, פותחים תעלה שם, והפלג שינה את אפיקו. בקלות כזאת יכול ה' להטות את לבו של המלך: נימוק נוסף בעד, נימוק פחות נגד, והמלך שרצה להחליט החלטה א' - מחליט החלטה ב'.
אם נשאל את המלך הזה "מי החליט את ההחלטה", הוא יאמר בוודאות: אני החלטתי. אבל אנו יודעים את האמת: "לב מלך ביד ה', אל כל אשר יחפוץ יטנו".
הפסוק השני מדבר באדם רגיל. אדם שהחליט לעשות דבר בניגוד לרצונו של ה'. ופסוק ל' אומר לאיש זה: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'". אינך יכול לשנות את הקביעות שקבע ה'. (היום אומרים: אינך יכול לברוח מגורלך; אינך יכול לברוח ממזלך - אבל אלה הם ניסוחים שתפקידם רק להצניע את מקומו של האל בניהול העולם).
הפסוק השלישי מדגים את האמור בפסוק השני. הפסוק השני קבע: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'". והפסוק השלישי מדגים זאת: "סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה". הכל היה מוכן: התכניות, הציוד, פקודת הקרב, רגע האפס נקבע על פי הערכות מודיעין מהימנות. והנה - לה' התשועה. התכניות לא פעלו; הציוד התקלקל, פקודת הקרב נתגלתה כמלל ריק; הערכות המודיעין היו מוטעות. מה קרה כאן? שום דבר יוצר דופן לא קרה. הייתה זו הדגמה לפסוק "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'". או לפסוק הבא: "סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה".
הבעיה העולה מפסוקים אלה היא מן הבעיות המרכזיות בדרכי האמונה, ובדרכי הנהגת העולם בידי הבורא. השאלה היא זו: עד היכן הערכותיו של האדם קובעות את גורלו; עד היכן החלטותיו של אדם הן בידיו; עד היכן הוא ורק הוא, אדון לגורלו.
לא ניכנס, כמובן, למכלול הבעיות שהזכרנו. ננסה להבין את הפסוקים ואת העולה מהם. קראנו כי המלך אינו אדון להחלטותיו. קראנו כי אדם אינו יכול לקרוא תגר נגד גזרת הבורא; קראנו גם כי ההכנות למלחמה הן פן אחד של הקרב, ואילו התשועה היא של ה', לא של בני אדם. מה משותף לשלושת הדוגמאות האלה? נשים לב: לא מדובר בהם בהחלטות פרטיות של אדם בקשר עם התנהגותו שלו. מדובר בו בהתנהגות מלך - החלטות של מלך קובעות את גורל העם; מדובר בהם במלחמה הקובעת גורל עם.
אנו יודעים כי עקרון הבחירה החופשית הוא יסוד כל אמונה וכל דת. העקרון הזה קובע כי האדם אדון להחלטותיו, וכי הוא, ורק הוא, מחליט מה יעשה ומה לא יעשה. הפסוקים שקראנו מערערים את הקביעה הזאת. לב המלך אינו בידו. גורל המלחמה אינו ביד הלוחמים.
נשמע כיצד מסביר רלב"ג בעיה זו. נזכור כי רלב"ג היה פרשן מקרא, אך יחד עם זאת היה פילוסוף שחיבר ספר פילוסופיה מקיף, שנושא הבחירה החופשית נדון בו בהרחבה.
וכך כותב רלב"ג:
העיר בזה, כי פעולות המלך ומחשבותיו הם מוגבלות מהש"י, והוא כמו שליח השי"ת במה שיעשנו... וזה כולו הוא יושר החכמה האלוהית, כי אילו היה פעולת המלך באלו הדברים מסור לבחירתו בשלמות... היה זה העניין סכנה אל העם אשר תחת המלך ההוא. ולזה לא עזב ה' כל זאת ההנהגה למלך, כי גבוה מעל גבוה שומר.
מסקנה: הבחירה החופשית היא בתחום הפרטי של האדם. את חיי העם מנהל הקב"ה.