יש נספה בלא משפט
מחבר: יהודה איזנברג
שמואל א, כו, משלי יג
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
"רב אוכל ניר ראשים, ויש נספה בלא משפט". (משלי י"ג,כג)
פסוק זה שבספר משלי פותח בפנינו פתח לדיון מענין בשאלת ההשגחה וחופש הבחירה של האדם.
תחילתו של הפסוק - משל מתחום כללי: "רב אוכל ניר ראשים". ופירושו: הניר שהרשים, העניים, חרשו, מביא רוב אוכל - למי? לאחרים, לעשירים, שלא עמלו באוכל זה. סופו של הפסוק, מרחיב את העוול המתואר בתחילתו: "ויש נספה בלא משפט". כמו שיש אדם העמל, ואחרים אוכלים מפרי עמלו, כך יש אדם הנענש, ולא על עוונו הוא.
הפסוק מתאר שני מצבים של עוול: עוול כאשר אדם נהנה מעמלו של זולתו, ועוול כאשר אדם סובל בגלל חטאו של זולתו.
מיהו הנספה בלא משפט? האמנם יתכן שאדם ייספה בלא משפט?
פסוק דומה לפסוקנו מצוי בספר שמואל (א פרק כ"ו, י). דוד ואבישי מתגנבים אל מחנהו של שאול השוכב ישן במעגל. אבישי אומר לדוד:
"סגר אלהים היום את אויבך בידך, ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת, ולא אשנה לו".
דוד מתנגד, והוא מונה באזני אבישי את הדרכים בהם יכול אדם למות:
"ויאמר דוד, חי ה', כי אם ה' יגפנו,
או יומו יבוא ומת,
או במלחמה ירד ונספה.
חלילה לי מה' משלוח ידי במשיח ה'".
הרצאה קצרה זו שנאמרה באישון לילה, שעה שדוד ואבישי מתגנבים אל לב מחנהו של שאול הרוצה להורגם, נותנת תאור הדרכים בהם יכול האדם למות, והיא משלימה את הפסוק במשלי המדבר על "נספה בלא משפט".
מהם הדרכים בכם יכול אדם למות, לפי דברי דוד? דוד מונה שלושה דרכים:
(1) ה' יגפנו;
(2) יומו יבוא ומת;
(3) במלחמה ירד ונספה.
הדרך השניה היא הדרך הנורמאלית, הטבעית: "יומו יבוא ומת". קצבת חייו של אדם מסתיימת, הוא מסיים את תפקידו ואת יעודו, והוא מסתלק מן העולם. הדרך הראשונה "ה' יגפנו", פירושה מוות ממחלה. (כאשר נבל הכרמלי מת מיתת פתאום, נאמר עליו "ויגוף ה' את נבל וימות" - ש"א כה לח). מוות זה הוא לפני שבא יומו של אדם! משמע: ה' יכול לסיים את חייו של אדם בזמנם, לאחר סיימו את תפקידו בעולם, אף יכול הוא לסיימם לפני הזמן, אם חטאו גרם לכך - כמו שמצאנו אצל נבל הכרמלי - והוא ינגף וימות. שתי דרכים אלה הם כאשר ה' הוא המעניש את האדם וממיתו. אך ייתכן כי האדם יגרום רעה לעצמו, והוא עצמו יגרום את מותו: "או במלחמה ירד ונספה". דהיינו: אדם מביא עצמו למצב של סכנה, בלי שהוא חייב לעשות זאת ובלי שהוא נדרש לכך, אדם זה נספה בלא משפט. אין הוא נספה בגלל חטא, גם לא בגלל שבא יומו, אלא בלא משפט. הוא הביא עצמו למצב סכנה וגרם את מותו.
רבי יוסף אלבו, בספר העיקרים (ד, כא) מתאר את הנספה בלא משפט בדרך זו:
"או במלחמה ירד ונספה - ירמוז על המיתה המקרית המגעת לאדם בלא עתו ולא חטא קודם, אלא מצד הגזירה הכוללת, שכל מי שיכנס במלחמה פלונית ימות".
נוכל לסכם את הדברים, ולעמוד על דרכה של ההשגחה בקביעת גורלו של אדם: בשני מקרים בא על האדם מוות בידי שמים: כאשר יומו בא, והוא מסיים את תפקידו בעולם; או כאשר בגלל חטאו מקצר ה' את ימיו. לעומת זאת יכול אדם לגרום רעה לעצמו, לקצר את ימיו גם בלא שתגזור ההשגחה עליו מיתה. יכול הוא להמית עצמו, ויכול הוא גם להביא את עצמו למקום בו הסכנה שכיחה.
במקרה כזה יכול אדם להיספות בלא משפט אלהי, והוא נספח בגלל החוק האלהי המכוון את העולם, וקובע את סדריו. הוא נספה בגלל החוק הקובע כי אם אדם פוצע את עצמו - יכאב לו הפצע; ואם יהרוג עצמו - לא יחיה עוד.