בניית חומות ירושלים
מחבר: יהודה איזנברג
נחמיה ד:
התיאור הנוגע ללב של ארגון בניית החומה על ידי נחמיה נדמה לנו כאילו נגזר ממאורעות חיינו. נחמיה מקבל רשות לבנות ישוב יהודי בארץ. הרשות נתנה מידי שלטון הנמצא במרחקים, ויושבי הארץ המקומיים מרגישים עצמם מקופחים בגלל רשות זו. הם בזים ליהודים, מפקפקים בכוחם, אינם מאמינים ביכולתם לבנות את הארץ.
כאשר החומה מתחילה בכל זאת להבנות, והפרצות מתחילות להיסתם, חשים השכנים יושבי הארץ כי דיבוריהם לא ימנעו את בנין החומה, והם מתארגנים למלחמה. כוחות האויב עדיפים. הצבא שלהם הוא צבא מקצועי, והוא יכול להקדיש את כל זמנו להכנות למלחמה. צבא יהודה, מאידך, מורכב ממיליציות עממיות. כוח העבודה אינו עומד בעומס:
"ויאמר יהודה, כשל כוח הסבל, והעפר הרבה,
ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה."
תמונה מוכרת: עייפות ורפיון ידים מבפנים. יהודה סבור כי אין בידו הכוח לבנות את החומה, יחד עם הייאוש מבפנים קיים הלחץ מבחוץ:
"ויאמרו צרינו,
לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום,
והשבתנו את המלאכה. "
על נחמיה הוטל לארגן את בנית החומה באווירה קודרת זו.
דבר ראשון ערך נחמיה ארגון מחדש של המיליציות. הוא ארגן אותן לפי משפחות, ולא במסגרות צבאיות. ההיגיון בחלוקה כזאת ברור: ארגון לפי משפחות גורם לכך שאדם נלחם להציל את בני משפחתו, להגן על ביתו. בדרך זו הצליח נחמיה לחזק את ליבם של הלוחמים, ולתת להם תחושה של מטרה ברורה וקרובה במלחמתם.
השלב השני היה עידוד העם. וכה דברי נחמיה:
"אל תיראו מפניהם,
את אדוני הגדול והנורא זכורו,
והלחמו על אחיכם בניכם ובנותיכם, נשיכם ובתיכם."
בדברים אלה נותן נחמיה בסיס דתי, בסיס רוחני למלחמה. "את אדוני הגדול והנורא זכורו"!
שני אלה הועילו. ארגון הלוחמים ריפה את ידי האויב, ומלאכת הבניין החלה מחדש. היחס בין הכוח הלוחם והעובדים הוא 1:1:
"ויהי מן היום ההוא, חצי נערי עושים במלאכה,
וחצים מחזיקים והרמחים המגינים והקשתות והשריונים."
אך בשומרים אלה לא די. גם הבונים הנם אנשי צבא:
"הבונים בחומה והנושאים בסבל עומסים.
באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח.
והבונים, איש חרבו אסורים על מתניו ובונים. "
הצבא כאילו אורגן מחדש. אבל כל כך דלים הכוחות העומדים לרשות נחמיה. והוא מחפש דרך להעביר צבא במהירות ממקום למקום, שכן לא היו לרשותו כוחות עתודה כתוספת ללוחמים ולבונים. והוא מוצא פתרון גם לזה:
"ואומר אל החורים ואל הסגנים ואל יתר העם:
המלאכה הרבה ורחבה.
ואנחנו נפרדים על החומה, רחוקים איש מאחיו.
במקום אשר תשמעו את קול השופר, שמה תקבצו אלינו.
אלהינו ילחם לנו."
גם ניידות הצבא נפתרה: במקרה של התקפה יישמע קול שופר, וכל השומרים מכל האזורים יעזבו את מקומותיהם וימהרו למקום הקרב.
לתיאור קשה זה של בניה צריך להוסיף את תאור העוני המופיע בהמשך. הבצורת גרמה לכך שחקלאים עניים לווים כסף למחיה, ומשעבדים את ילדיהם בחובם. גם שדותיהם וכרמיהם נלקחים מהם ונמסרים לבעלי החוב.
אלה היו התנאים לבניית הארץ בימי נחמיה. הצהרה של מלך רחוק המתירה ליהודים לשוב לארץ ולבנותה. תושבים עוינים הרוצים לעקור את הישוב בארץ; עוני מנוון, רעב וייאוש מר.
ובכל זאת - ציבור יהודי זה, מזה רעב ונאבק על נפשו - הצליח להקים את היסוד לבנין בית המקדש השני, ולקבוע יתד בארץ למאות שנים.