ספר תהלים: מבוא
שיחות בספר תהלים
מחבר: יהושע רוזנברג
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
על פי הסידור שלפנינו: ספר תהלים הוא הראשון לחלק השלישי של התנ"ך: כתובים. בברייתא במסכת בבא בתרא (י"ד ע"ב) מצוין תהלים כספר השני בכתובים, אחרי מגילת רות. בעלי המסורה בארץ ישראל סידרו את הספר במקום השני, אחרי דברי הימים. כך הוא גם בכתר ארם צובא, ובכתב יד לנינגראד. לכל הדעות ספר תהלים הוא אחד מתוך שלושה ספרים: ספרי אמ"ת. איוב, משלי, תהלים. בסדר התנ"ך שלנו הם מסודרים בסדר הפוך: תהלים, משלי, איוב. טעמי המקרא של שלושת הספרים האלה מיוחדים, ושונים מאלה של יתר ספרי המקרא.
ההבדל המרכזי בין הנביאים לכתובים הוא כיוון הדברים. ספרי הנביאים כוללים נבואות שהן דבר ה' שנביאיו מעבירים לבני האדם. לעומת זאת, הכתובים הם דברי בני האדם. יש בהם פניית האדם אל ה'. בתפילה: בשבח, בהודאה, בהלל, בתחינה ובבקשה. פנייה של היחיד ופנייה של העם. יש בהם גם פנייה מאדם אל אדם: בדברי חכמה, מוסר, תוכחה ועצה טובה.
בברייתא שבבא בתרא נאמר:
"דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים:
על ידי אדם הראשון,
על ידי מלכי צדק,
ועל ידי אברהם,
ועל ידי משה,
ועל ידי הימן,
ועל ידי ידותון,
ועל ידי אסף,
ועל ידי שלשה בני קרח".
אדם הראשון, מלכי צדק ואברהם אינם נזכרים במפורש בספר, והם נלמדים ממדרש הכתובים. בילקוט המכירי מהדורת באבער, גירסא אחרת של הברייתא:
"עשרה בני אדם אמרו ספר תלים: אדם הראשון, ואברהם, ומשה ודוד ושלמה. על אילין חמישה לא איתפלגון. (כלומר: על חמישה אלו, הראשונים אין מחלוקת). מי הם החמישה האחרים?
רב אמר: אסף והימן וידותון, ושלושה בני קרח - אחד. (כלומר שלושת בני קרח נמנו ככותב אחד בלבד מתוך העשרה) ועזרא.
רב הונא בשם רב אחא אמר: אע"פ שעשרה בני אדם אמרו ספר תילים מכולהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל...
בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תילים אמר להם הקב"ה: כולכם נעימים וחסידים ומשובחין לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידכם, למה שקולו ערב.
הדא הוא דכתיב: ונעים זמירות ישראל".
בין הזקנים שמנו חז"ל יש כאלה שקדמו לדוד, ויש שחיו לאחריו. אלה שחיו לפניו הכינו את המזמורים שעתיד דוד לזמר. בהקדמתו לתהילים כותב ראב"ע:
"ומחלוקת גדולה יש בינות המפרשים, יש אומרים כי כל הספר לדוד והיה נביא, והעד 'כי כן מצות דוד איש האלוהים' (דבה"ב ח' יד) ו'על נהרות בבל' נבואת דוד. ויש אחרים אומרים כי אין בספר הזה נבואה לעתיד, ובעבור זה כתבוהו הקדמונים עם איוב ומגילות... ואמרו כי 'על נהרות בבל' - חיברו אחד מן המשוררים בבבל... ואמרו כי גם אסף שם משורר היה בבבל ואינו אסף המנצח שהיה בימי דוד.
לדעתו של רד"ק אין נבואה בספר תהילים אך יש בו רוח הקדש.
מתוך מאה וחמישים פרקי תהילים:
חמישים הם יתומים, כלומר שם אומרם לא מצוין בראשם;
בשבעים ושלושה מזמורים נזכר דוד;
שנים עשר מזמורים הם לאסף;
אחד עשר לבני קרח;
שני מזמורים לשלמה;
מזמור אחד לאיתן האזרחי, שלפי מסורת חז"ל הוא אברהם;
ומזמור אחד למשה.
בשלושה מזמורים נזכר ידותון, אך ספק אם מדובר בשם אדם או בשם כלי נגינה או צורת נגינה.
מזמורי התהילים עוסקים במגוון רחב של מצבי נפש האדם הבודד ובקשת רחבה של מצב הציבור והעם. הם נאמרים בלשון ההופכת אותם לתפילה בפי כל ישראל ובפי כל אדם בכל הדורות. המתפללים בכל הדורות כולם מצאו במזמורי התהלים הד למצב שבו היו נתונים. אנשים חשו כאילו נתחברו המזמורים עבורם, שאבו מהם עידוד נחמה וביטחון, ולחשו את פסוקיו בתפילה. אולי לכך נתכוון ר' יודן בשם ר' יהודה במדרש תהלים למזמור י"ח:
"כל שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו".
כל פרק מפרקי התהלים עומד בפני עצמו. פרקי תהלים רבים מביעים את רגשות האדם אל אלוהיו: ביטחון, הודאה, שבח, בקשה ווידוי, השתפכות הנפש ולעתים אף תלונה. מזמורים רבים מבטאים ביטחון בה'. האדם נמצא בצרה, במצוקה גדולה, מוקף שונאים ואויבים, הוא בא כמעט לכלל ייאוש אבל גובר בו רגש הביטחון. חלק מן המזמורים כולל דברי מוסר. לעתים נזכר במזמורים הרעיון של הכרת כל העמים במלכות ה'. ירושלים והמקדש תופשים מקום נכבד במזמורי התהלים.
למזמורים שבתהלים שמונה כינויים שונים:
חמישים ושבעה מזמורים נפתחים במילה: מזמור,
שלושים מזמורים נקראים: שיר,
שלושה עשר מזמורים מכונים: משכיל,
שישה נקראים: מכתם,
וחמישה מוכתרים בכותרת: תפילה.
מזמור ז' נקרא שגיון,
מזמור י"ח הוא שירה,
מזמור קמ"ה פותח: תהילה לדוד.
בראש חמישים וחמישה מזמורים נכתב: למנצח.
מסורת זמרת הלויים ונגינתם במקדש נשכחה מאתנו, באורך גלותנו, וגם כלי הנגינה שהשתמשו בהם אינם ידועים לנו. ולפיכך נשארים עניינים אחדים במזמורי התהלים כספר החתום בפנינו.
"והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם".