אחת דיבר אלוהים - שתים זו שמעתי
מחבר: יהודה איזנברג
תהלים סב
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
(א) למנצח על ידותון מזמור לדוד:
(ב) אך אל אלהים דומיה נפשי ממנו ישועתי:
(ג) אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט רבה:
(ד) עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה:
(ה) אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה:
(ו) אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי:
(ז) אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט:
(ח) על אלהים ישעי וכבודי צור עזי מחסי באלהים:
(ט) בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם אלהים מחסה לנו סלה:
(י) אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד:
(יא) אל תבטחו בעשק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב:
(יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים:
(יג) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו:
מזמור ס"ב עוסק בענייני מוסר וחכמה. המזמור מתאר את הרשעים הבוגדים; המשורר מזכיר את ביטחונו באלוהים; הוא מזהיר את השומעים "אל תבטחו - בעושק, ובגזל אל תהבלו..." ולבסוף אומר פסוק שהוא מפורסם מאוד, ועם כל פרסומו - סתום הוא ובלתי מובן.
לאחר ההכרזה שאין לבטוח בעושק, אומר המשורר:
"אחת דבר אלוהים, שתים זו שמעתי, כי עוז לאלוהים.
ולך ה' חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו".
הפירוש הפשוט של הפסוק מקשר אותו לעניין. הנושא הוא "אל תבטחו בעושק". וההמשך:
אחת דבר אלוהים, שתים זו שמעתי. פירוש: מתוך דברי ה' אני מבין "שומע" שני דברים. ואלה הם:
א. "כי עוז לאלוהים";
ב. "ולך ה' חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו".
לפי פירוש זה, לפנינו פסוק המתייחס לכוחו של האלוהים, ולעובדה שהוא גומל לאיש כמעשהו. את שני דברים אלה למד המשורר מכלל דברי ה'.
פרסומו הגדול של הפסוק בא לו ממקום אחר. מדרשת חז"ל הקושרת את הפסוק לעשרת הדברות, ולדרך נתינתם.
ראשיתה של הדרשה במסכת מכות. שם דורש רבי שמלאי כי מתוך 613 מצוות שבתורה, קיבל משה רק 611. את שתי המצוות הנותרות, "אנכי ה' אלוקיך" ו"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" - את שתי מצוות אלה לא מסר לנו משה, אלא "מפי הגבורה שמענום" (מכות כג: כד).
מה פירוש הדבר ששתי דברות אתה מפי הגבורה שמעום? רש"י מציין מקור לדרשה זו. המקור מוכר לנו. הנה דבריו של רש"י:
"מפי הגבורה שמעום - שכתוב 'אחת דבר אלוהים, שתים זו שמעתי'".
ורש"י מציין מקור לדבריו: במכילתא.
הנה לנו פירוש חדש ומפתיע לפסוק. לא מדובר כאן בהשלמת הרעיון המובא במזמור, העוסק בגמול לרשעים, אלא ברעיון הבסיסי של עשרת הדברות.
לפי דברים אלה, אחת דיבר אלוהים - מסר את עשרת הדברות בבת אחת; ואילו אנו, ישראל, שמענו שתי דברות. את שתי הדברות הראשונות שמענו אנחנו, ואחר כך, כזכור, ניגשו ישראל למשה וביקשו ממנו: "למה נמות... אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' א-להינו עוד - ומתנו". (דברים ה כב). ומשה נעתר לבקשתם, ואת המשך הדברים, את שמונת הדברות האחרונות, מסר הקב"ה למשה, והוא חזר והסבירן לעם.
הבחנו עד כה בשני הסברים לפסוק. ההסבר הראשון - מתייחס לפסוק בהקשרו. הפסוק מדבר בגמול עושי רע, והפסוק אומר כי ניתן להבין מדברי ה' שני דברים ביחס לעושי רע: "כי עוז לאלוהים", וכן "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו".
לפי דברי רבי שמלאי במסכת מכות, האחת שדבר אלוהים - הוא דבר ה' המוסר את עשרת הדברות. והשתים שאנו שומעים - הם שתי הדברות הראשונות ששמעו ישראל ישירות מפי ה'.
נוסיף עכשיו פירוש שלישי לפסוק, המסביר אותו על רקע חדש לגמרי. פירוש זה נמצא גם הוא במכילתא - הלא היא מדרש התנאים לספר שמות. וכך נאמר שם:
"זכור" ו"שמור" - שניהם בדיבור אחד נאמרו.
"ערוות אשת אחיך", ו"יבמה יבוא עליה", שניהם נאמרו בדיבור אחד.
"לא תלבש שעטנז" ו"גדילים תעשה לך" שניהם נאמרו בדיבור אחד.
מיד אסביר את הדוגמאות שניתנו כאן. נמשיך לרגע לסופו של מדרש הלכה זו:
"מה שאי אפשר לאדם לומר כן. שנאמר..."
- ואנחנו כבר יכולים לנחש מה יהיה הפסוק שיופיע כאן –
"אחת דיבר אלוהים, שתים זו שמעתי."
מדרש הלכה זו מפרש את הפסוק שלנו כמתייחס לאותם מקומות במקרא שבהם יש סתירה בין שתי הלכות או פסוקים. הדוגמה הראשונה מפורסמת: בדברות ראשונות, של ספר שמות, כתוב "זכור את יום השבת", ואילו בדברות השניות, שבספר דברים, כתוב "שמור את יום השבת". במקום אחד כתוב שאסור לאדם להתחתן עם אשת אחיו! ואילו במקום אחר כתוב שאם מתה האישה בלי בנים, יבמה, הלא הוא גיסה, אחי בעלה שמת, חייב להתחתן אתה. פסוק אחד אוסר ללבוש שעטנז, ופסוק אחר קובע כי מותר שיהיה שעטנז בציצית. דוגמאות של סתירה בין פסוקים מביא המכילתא, ואומר: "אחת דיבר אלוהים, שתים זו שמעתי".
פירוש: כאשר יש במקרא שני פסוקים הסותרים זה את זה, מוצאם אחד. אחד דיבר אלוהים. כל פסוק מתייחס לעניין אחר, לתנאים מיוחדים. הפסוקים סותרים ניתנו בבת אחת. אחת דיבר אלוהים, ואנו שומעים שני דברים.
הפירוש השלישי של הפסוק מסביר אותו כהסבר כללי לכל הסתירות שבתורה. "אחת דיבר אלוהים".