ויהי בשלם סכו
מחבר: ד"ר ירחמיאל ברגמן
תהילים עו
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
מרכזיותה של ירושלים בתולדות עם ישראל, בכל הזמנים ובכל התקופות בעבר, בהווה ובעתיד. התלות של גורל עמנו בגורלה של ירושלים. השאיפות שלנו להיאחז בה. התקוות והגעגועים לשוב אליה, תמיד, גם לאחר התנתקות ממנה מאונס. כל אלו הינם הנושא הראשי והמרכזי במזמורנו, מזמור ע"ו. וכך מכריז בעל המזמור מיד בפתיחה של מזמורנו: "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו" - מתי יגדל שמו של הקב"ה על כל חלקי עמנו, מתי תיוודע מלכותו גם ביהודה וגם בישראל, על אף הפילוגים ועל אף חילוקי הדיעות שבתוכנו? רק כאשר:"ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון". ומסביר המלבי"ם: כאשר ישבו המוני עמנו בירושלים, היא שלם במזמורנו, כאשר ישבו המלך, הסנהדרין וכוהני ה' - בציון, בהר בית ה' ובמקדשו, אז תהיה ירושלים, שהיא היום סוכתו של ה', סוכה שהיא דירת ארעי וזמנית, למעונתו. תהפוך ירושלים למעונו הקבוע והבלתי ניטש עוד של ה' - ושל עמנו.
ולמה נקראת ירושלים במזמורנו - "שלם"? מסביר אבן עזרא: שלם - היא ירושלים! אולי נקראה כך כי היא שלמה ומושלמת - כנגד שער השמים. או שהיא ראוייה להיות ולחיות בשלום. או קראו אותה כך על דרך תפלה, כדרך: "שאלו שלום ירושלם!"
והנה, גם רש"י וגם המלבי"ם רואים במזמורנו שיר הודיה, 'יסדו אסף על הנס הגדול שהתרחש בהווה, בזמן שלטונו של המלך חזקיה. בשנת 700 לפנה"ס ערך סנחריב מלך אשור מסע עצום ואימתני על ארץ ישראל. הוא הכניע את יפו ואת אשקלון. לכד את עקרון והסתער על מבצרי הגבול של מלכות יהודה, כבש את לכיש. קלגסי אשור פרצו את לב יהודה, שטפו את הממלכה כולה והשאירו אחריהם הרס וחורבן. ולבסוף הגיעו עד לירושלים והטילו מצור עליה. ו"שמה", בציון ובירושלים, "שבר" ה' את "רשפ" - להבי אש שהשליכו האויבים מעבר לחומות על בנייני ירושלים. ה' שבר את הקשתות ואת החיצים של אויבינו. את המגינים שלהם, את החרבות ואת כל כלי מלחמתם האדירים - הרס ה' ממש בשערי ירושלים! "נאור אתה" ה', שר אסף, אתה מנאר ומנער את אויביך וקמיך - ומטאטא אותם מן העולם; "אדיר" אתה - חזק יותר וגבור יותר מחיות ה"טרף", המסתערות עלינו מן ההרים, מכל עבר! "נאור אתה", שם, בשערי ירושלים הנצורה והמיואשת, הראית, ה', את אורך לעמנו! וכך מסכם זאת הנביא ישעיהו: "העם ההלכים בחשך - ראו אור גדול, ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם". "אשתוללו אבירי לב", השתוללו הקלגסים, ופתאום - נדמו. ניטל מהם כוחם, 'תנומה' ותרדמת מוות נפלה עליהם, "ולא מצאו" עוד כל אנשי החיל העצום של סנחריב את "ידיהם". "נרדם" לעד, גם ה"רכב" וגם ה"סוס". ובישעיהו ממחיש לנו פסוק אחד את הנס הגדול ואת התשועה הפלאית שהתרחשה אז בשנת 701 בשערי ירושלים:
"ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף
וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים;
ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה..."
ושם "בניו הכהו בחרב"!
ובעל מזמורנו מפנה אותנו גם אל ראשית ההסטוריה שלנו, בכך שהוא מכנה את ירושלים בשם "שלם". אברהם אבינו, במלחמתו ובנצחונו המופלא על המלכים הנרדפים "עד חובה - אשר משמאל לדמשק" מתקבל על ידי מלכי צדק מלך שלם והוא מברך את אברהם: "ברוך אברם לא-ל עליון - אשר מגן צריך בידך!"
אך גם לעתיד מכוון מזמורנו, למלחמת גוג ומגוג: "ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה... ויצא ה' ונלחם בגוים ההם..." "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא" "ועלו" כל הארץ "מדי שנה בשנה" לירושלים - "[ו]לחג את חג הסכות" - וכך יתקיים פסוקנו: "ויהי בשלם סוכו".