יברכך ה' מציון, וראה בטוב ירושלים

מחבר: יהודה איזנברג

תהלים קכח

מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

(א) שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההלך בדרכיו:

(ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך:

(ג) אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך:

(ד) הנה כי כן יברך גבר ירא ה':

(ה) יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך:

(ו) וראה בנים לבניך שלום על ישראל:

שמה של ירושלים אינו מוזכר בתורה. מוזכר מלכי צדק מלך שלם; חז"ל דרשו את דברי אברהם "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה", כמכוונים לירושלים, ופרשו ש"אברהם קראו יראה". אבל השם "ירושלים" אינו מופיע בתורה.

כאשר התורה מתייחסת להר הבית ומקום המקדש, אין היא מזכירה אותו בשמו. כאשר אברהם נשלח לעקוד את יצחק, הוא נשלח ל"ארץ המוריה". אבל כאשר התורה מדברת על הר הבית, היא סותמת ומכנה אותו בשם בלתי מוגדר: "המקום אשר יבחר". בתיאור הקרבת הקורבנות, בדברים י"ב, מופיע ארבע פעמים הביטוי "המקום אשר יבחר" במקום לציין מהו מקום זה. בתיאור קרבן פסח, נאמר כי אין לזבוח את הפסח בכל מקום: "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך... כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו, שם תזבח את הפסח..." (דברים ט"ז, ו).

מדוע סותמת התורה ואינה מזכירה את שם ירושלים? מדוע אין התורה מפרשת מהו המקום בו ייבנה בית המקדש?

תשובה מקורית לשאלה זו נותן רמב"ם במורה נבוכים. ואלה דבריו:

"ואשר לא התבאר בתורה, ולא נזכר בפרט [דהיינו: לא נזכר במפורט] אבל רמז אליו ואמר "אשר יבחר ה'" - יש בו אצלי שלוש חכמות. [יש שלוש סיבות לכך ששם ירושלים והר הבית לא נזכר בתורה].

האחת מהן - שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה, כשידעו שזה המקום מן הארץ, הוא תכלית התורה;

והשנית - שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה, וישחיתוהו בכל יכלתם;

והשלישית... והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו".

את שני הנימוקים הראשונים להסתרת שם ירושלים בגלל יחסם של אומות העולם, כמו גזר רמב"ם מתוך עיתונות ימינו: כאשר ידעו האומות: "שזה המקום... הוא תכלית התורה - יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה". וכן: "יפסידוהו... וישחיתוהו בכל יכלתם".

בספר תהילים מוזכרת ירושלים ומוזכר הר ציון. ירושלים מתוארת כמקום השואב את כמיהתם של ישראל, כמה פנים לה לירושלים בספר תהילים:

ירושלים מופיעה כדמות אנושית: אפשר לדבר אליה, אפשר להתגעגע אליה:

"שאלו שלום ירושלים, ישליו אהביך, יהי שלום בחילך, שלווה בארמנותיך,

...למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך".

המשורר פונה לירושלים, מברך אותה, ומברך את אחיו ורעיו בשמה. (קכ"ב). המשורר גם פונה לירושלים, ומבקש ממנה לשבח את האלוהים:

"שבחי ירושלים את ה', הללי אלוקיך ציון, כי חיזק בריחי שעריך, ברך בניך בקרבך, השם גבולך שלום..." (קמ"ז).

במקום ירושלים הנסתרת, זו שמסתירים אותה, כדי שהאומות לא יתחזקו להרסה, ירושלים עכשיו בפי כל, וירושלים עצמה נקראת להודות לאלוהים, השם גבולה שלום.

וכל כך חשובה ירושלים, עד כי היא מופיעה כאחד מכינויי האלוהים:

"בונה ירושלים ה', נידחי ישראל יכנס" (קמ"ז, ב).

וכך:

"ברוך ה' מציון, שוכן ירושלים הללוי-ה" (קל"ה).

שמו של האלוהים מופיע בכינוי: בונה ירושלים, שוכן ירושלים. ותיאור דומה:

"ירושלים הרים סביב לה, וה' סביב לעמו" (קכ"ה).

ירושלים הופכת להיות דימוי להשגחה שמשגיח האלוהים על עמו.

ועוד פנים לה לירושלים: כמקום תפילה, כמקיפה את הר הבית:

"לספר בציון שם ה', ותהילתו בירושלים" (ק"ד),

ובמזמור ההלל:

"נדרי לה' אשלם, נגדה נא לכל עמו,

בחצרות בית ה', בתוככי ירושלים, הללוי-ה" (קט"ז, יט).

והאלוהים גומל לו לאדם: האדם מספר את תהילת האלוהים בירושלים, ואילו האלוהים גומל לו:

"יברכך ה' מציון, וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" (קל"ה, כא).

קנאתם של הגוים, זו שרמב"ם ציין כסיבה להסתיר את מקומה של ירושלים, עמדה להם. הם הצליחו להרוס את ירושלים, וירושלים חוזרת והופכת להיות זיכרון כאב. או אז קמה ועולה השבועה:

"אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי,

אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי..." (קל"ז).

נסגר המעגל: אם בתחילה מוסתר שמה של ירושלים כדי שלא לעורר את קנאת הגוים, החל עתה עידן של געגועים לירושלים, הידועה, הארצית, החריבה.

אבל ירושלים אינה עומדת בחורבנה. מעגל חיים חדש מתחיל, ואנו עדים לו:

"אל תתנו דומי לו, עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ" (ישעיהו ס"ב).