לא ידעו ולא יבינו
מחבר: ד"ר ירחמיאל ברגמן
תהילים פב
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
מזמור פ"ב הוא המשכו של מענה ה' בפי אסף, שהתחיל במזמור פ"א. מענה ה' על התלונות שלנו ועל ההתמרמרות שלנו, על מהלכה של ההיסטוריה של עמנו ועל כל הקורות אותנו: בניין וחורבן, גולה וגלות ונדודים, הרס ושואה גזירות וקשיים - עם הפסקות, קצרות כל כך, של שלווה ושקט והסרת עול השיעבוד מעלינו! ובמזמורנו, פ"ב, באה דרישת ה' מאתנו, מעמו, בארצו ובמדינתו, כאשר שוב מובטח לנו: "אלקים נצב בעדת א-ל". בני, אל תפקפקו ואל תטילו ספק בדבר. על אף כל מה שעובר עליכם, אלוקים, גם כאשר ה' מופיע כמידת הדין, הוא עומד על ידינו, והוא ניצב בתוכנו. וגם כאשר הוא שופט אותנו אין ה' מתרחק מאתנו, ואין הוא יושב על כסא רם ונישא, אלא מעורב הוא בתוכנו - ועימנו. וה' מכנה אותנו תמיד, גם ביום הדין, בשם "עדת א-ל". גם כאשר אנחנו עומדים למשפט אנחנו מכונים, עדת אלוקים! "אלקים נצב בעדת א-ל, בקרב" עדת אלוקים - "אלקים ישפט" אותנו, את עדתו - לנצח!
הדרישה של ה' מאתנו במזמורנו היא חד משמעית: "שפטו דל ויתום! עני ורש הצדיקו"! מדינתנו תיכון רק עם נבין שהיא קמה כדי להגן על החלשים ועל המקופחים ועל הזקוקים לסעד ולתמיכה, דל ויתום עני ורש! אותם שפטו ואותם הצדיקו. בניגוד גמור למצב הקיים שאותו דאגתם לבצר: "עד מתי תשפטו עול - ופני רשעים תשאו". "פלטו דל ואביון - מיד רשעים הצילו" אותם. ומאחר שדרישתי זו מכם, אומר ה', איננה מתמלאת: "לא ידעו - ולא יבינו", אינכם מזדהים עם דרישתי זו מכם, אינכם מתבוננים ואינם מחפשים כלל את הדרך לחלץ את החלשים ממצוקתם ואת הסובלים ממעמדם הנחות ביותר - על כן "בחשיכה יתהלכו". אינכם רואים, גם אתם השליטים, השרים והשופטים את המוצא מן החושך והעירפול שאתם נתונים בו! והתוצאה היא הכרחית: "ימוטו כל מוסדי ארץ"! הארץ תתמוטט, המדינה - לא יהיה לה קיום, שלטונכם יחלוף!
ונקבע מזמורנו זה כ'שיר של יום' ליום שלישי בשבוע (משנה, תמיד פרק ז', משנה ד'). שהרי ביום שלישי נאמר בבריאה: "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה"! ובפרשת המבול נאמר: "ותמלא הארץ חמס" - אין דין ואין דיין, אין צדק ואין משפט. "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום", "וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה - כי השחית כל בשר את דרכו". "ויאמר ה': אמחה את האדם אשר בראתי". וכך במזמורנו: "עד מתי תשפטו עול"? "לא ידעו ולא יבינו"! על כן: "בחשכה יתהלכו - ימוטו כל מוסדי ארץ"! וה' פונה אלינו: "אני אמרתי: אלהים אתם ובני עליון כלכם"! זוהי התכונה של עמנו: "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל"! אתם מסוגלים להתעלות ולשלוט ולשפוט ולהיות שרים ומושלים - עם אלוקים, כפי שה' אלוקיכם דורש מכם. ואז, ורק אז, תצליחו גם בכל מאבק העומד בפניכם והנכון לכם. עם אנשים - ותוכלו להם ולבעיות שהם מעמידים בפניכם! אך ללא התעלות זו - "אכן כאדם תמותון - וכאחד השרים תפלו"! אין לעמנו תקוה ולא תקומה ולא המשך קיומו - אלא כתפלתנו: "אלה ברכב ואלה בסוסים - ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר".
ואת הפסוק האחרון במזמורנו, "קומה אלהים, שפטה הארץ - כי אתה תנחל בכל הגוים" נראה לי לפרש, שלא כמקובל, שכאן פונה בעל המזמור אל ה' ומבקש שה' יהיה השופט. אלא שגם בפסוק זה, כמו במזמור כולו, ה' פונה אל עמנו, כשיא במענה ה' אל אסף: "קומה", עם ישראל! שהנך, ותשאר תמיד, עם אלוקים! קומה ושפוט כל הארץ - כפי שדרשתי במזמורנו, "כי אתה תנחל" את ארצך ואת מולדתך בכל הגוים, בין כל עמי העולם, וכמותם, ועל אפם ועל חמתם. "ודבר אלקינו יקום לעולם".