מהות החרטה
מחבר: יהודה איזנברג
תהילים נא
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
במזמור נ"א שלושה חלקים: תחילתו תאור החטא וסביבותיו; המשכו תאור הסליחה, וסופו: תיאורו של עובד האלוהים בלב שלם.
כיצד מתאר דוד את האדם החוטא ואת הגורמים לו לחטוא? מדוע מצפה הוא לסליחה?
"חנני אלוהים כחסדך, כרוב רחמיך מחה פשעי"
הסליחה היא חסד, והיא באה מתוך רחמים. מתוך רוב רחמים. אין לאדם "זכות" לבקש חנינה, שהרי המעשה עשוי, ואין אפשרות להשיבו.
שתי נקודות זכות מוצא דוד בחטאו:
"הן בעוון חוללתי, ובחטא יחמתני אמי."
התהוותו של האדם ועצם יצירתו, יש בהם אלמנט של חטא. בלשונו של רש"י:
"איך לא אחטא, ועיקר יצירתי על ידי תשמיש, שכמה עוונות באים על ידו.
דבר אחר: עיקר יצירתי מזכר ונקבה, שכולם מלאי עוון".
דהיינו: היסוד הגופני, יסוד הבשר של האדם - מושך לכוון החטא.
ובהתאמה לטענה זו מוסיף דוד כי חטאו לא היה תוצאה של הכרה, אלא של כשלון חד-פעמי:
"הן אמת חפצת בטחות ובסתום חכמה תודיעני"
הטוחות - הכליות, או מסתרי הלב. דרישתך, טוען דוד לפני האל, היא שלבי יהיה נאמן לך. ואמנם כן הוא: חטאי לא היה מתוך הכרה כי צריך לחטוא, אלא מתוך כשלון רגעי. לבי, מעולם לא מרד. תמיד רציתי לעבוד אותך, ורק יצרי השיאני.
שני נימוקים אלה לסיבת החטא, הם גם נימוק לבקשת הסליחה.
"הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני...
לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי
למען תצדק בדברך תזכה בשופטך."
הרבה רחמיך, וכבסני מעווני. אני זקוק לסליחה לא בשביל בני אדם, כי אינני צריך לפייס בני אדם או להרגיעם. לך לבדך חטאתי, הרע בעיניך עשיתי, וממך אני מבקש סליחה וכפרה.
מדוע? מדוע זכאי אני לסליחה? "למען תצדק בדברך, תזכה בשופטך", אתה היית זה שאמר "נושא עוון ופשע וחטאה"; אתה אמרת לקין "אם תיטיב - שאת"; אם תיטיב דרכיך - יסלח לך. ועל כן, שעה שאני מבקש סליחה, חייב אתה לסלוח לי, שהרי אתה הבטחת כי ייסלח לשבים.
נימוק זה חוזר גם בהמשך הפרק:
"אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו"
אם תסלח לי, ילמדו ממני פושעים, כי יראו שאתה מקבל שבים.
לאחר תאור החטא - תאור התשובה והסליחה.
הסליחה היא התחדשות; לאחר הכפרה האדם הוא אדם חדש;
"לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי...
השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני."
שלוש פעמים חוזר ומבקש דוד "רוח" מאת ה', והקבלת שלוש בקשות אלה מלמדות אותנו כי ברוח הקודש מדובר:
"ורוח נכון חדש בקרבי
ורוח קודשך אל תיקח ממני
ורוח נדיבה תסמכני."
הסליחה קשורה בהתחדשות. דוד מבקש כי רוח הקודש לא יילקח ממנו, יתירה מזו: תסמוך אותו; ועוד יותר: תתחדש בקרבו.
תאור הסליחה מקביל לתיאור החטא. הסליחה "מוחקת" את פרטי החטא.
בתיאור החטא: "הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני",
ובתיאור הסליחה: "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני, ומשלג אלבין".
בתיאור החטא: "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי"
ובתיאור הסליחה: "הסתר פניך מחטאי וכל עוונותיי מחה".
בתיאור החטא: "הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני"
ובתיאור הסליחה: "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי".
לאחר הסליחה, תפילה לעתיד, לכלל כולו:
"היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים
אז תחפוץ זבחי צדק, עולה וכליל, אז יעלו מזבחך פרים."