מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו
מחבר: יהושע רוזנברג
תהלים כד
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
את פרק כ"ד בתהלים אנו נוהגים לומר בהזדמנויות רבות. במשנה מסכת תמיד פרק ז' משנה ד' נשנה:
"השיר שהיו הלויים אומרים במקדש:
ביום הראשון היו אומרים: לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה."
כלומר במקדש, בשעת ניסוך היין בבקר ובערב, אמרו את מזמור כ"ד. ומבאר הרמב"ם:
לפי שהיום הראשון הוא תחילה למעשה בראשית.
בברייתא בתלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה ל"א אנו שונים:
"תניא, רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא:
בראשון מה היו אומרים - 'לה' הארץ ומלואה' על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו."
ומעיר רש"י:
כל המזמור.
המזמור נאמר גם כיום בסיום תפילת שחרית, כשיר של יום ראשון. ביום הראשון לבריאה קנה הקב"ה את העולם, מלשון "קונה שמים וארץ", כלומר שהוא אדונם ושליטם. והקנה את העולם לבני האדם שישתמשו וישלטו בעולם:
"ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה
ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ".
והוא שליט בעולמו. שאף על פי שהקנה את העולם ליושביו, מכל מקום הוא נשאר השליט בעולמו. אומרים את המזמור בכל פעם שמחזירים את ספר התורה אל ההיכל, בימי חול, בחול המועד ואף במועדים. ישנם מנהגים שלפיהם הוא נאמר בליל ראש השנה ובליל יום הכיפורים לאחר תפילת העמידה של ערבית.
צבי פרץ חיות, בפירושו המדעי לתהלים, טוען:
"מזמורנו ייפרד ודאי לשני שירים, אשר נתאחדו מידי מסדר מאוחר. בסגנונם ובתכנם נפרדים זה מזה. והיו שני השירים לאחדים מפני שבשניהם מדובר בעליה למקדש. (א' - עליית אדם צדיק, ב' - שיבת ה' להיכלו).
דעתו אינה דעת יחיד. מפרשים חדשים רבים ראו במזמור הרכבה של שני מזמורים שכל אחד מהם מסתיים בתיבה "סלה". יש אף המרחיקים לכת ומחלקים אותו לשלושה חלקים:
פסוקים א-ב: מזמור על תהילת ה' בורא העולם,
מרכז המזמור: השאלה "מי יעלה בהר ה'" והתשובה עליה,
ולבסוף - המנון של ניצחון במלחמה ובו קריאה לשערי המקדש להיפתח לקראת בואו של ה', גיבור המלחמה.
כנגד טענות אלה יש להעלות את השאלה: בוודאי הייתה, גם לטענת המחלקים, איזו שהיא סיבה, איזה שהוא נימוק למסדר המאוחר או למלקט לצרף את המזמורים ולאחדן למזמור אחד. האם אי אפשר לומר שאותו נימוק היה למשורר המזמור? קשה להניח שהמסדר או העורך צירף יחד דברים שאינם שייכים זה לזה ושלנו יש הבנה בפיוט או רגישות אומנותית גדולות מאשר למסדר.
עיון מעמיק בפסוקים ובמבנה המזמור יכולים ללמדנו כי לפנינו מזמור אחיד, שחלקיו קשורים זה לזה. במרכזו של המזמור השאלה:
"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו?"
והתשובה:
"נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה."
לא בריבוי קורבנות או בסיגופים עולים אל המקדש, אלא במחשבה טהורה, בדיבור נקי ובמעשים נאים. מן העלייה למקדש היינו עלולים לחשוב בטעות כי ה' כביכול מוגבל במקום הזה. ועל כן מקדימים לשאלה מי יעלה בהר ה' את הפתיחה:
"לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.
כי הוא על ימים יסדה, ועל נהרות יכוננה."
אף על פי שה' שוכן במקדש, הוא ברא את העולם וכל הארץ שלו. בעת הציווי לבניית המשכן בספר שמות אומר הקב"ה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לא כתוב 'ושכנתי בתוכו', אלא 'בתוכם'. בלבו של כל אחד ובתוך עם ישראל בכלל. וכך אומר משה בנאומו בספר דברים י' יד:
"הן לה' אלוהיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה".
בעת חנוכת הבית הראשון התפלל שלמה המלך ואמר:
"כי האומנם ישב אלוהים על הארץ?
הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי".
"והתפללו והתחננו אליך בבית הזה. ואתה תשמע השמים מכון שבתך..."
חלקו הראשון עוסק בעליית האדם הראוי להר ה'. חלקו השני של המזמור מתאר באופן אלגורי את כניסתו של הקב"ה, כביכול אל המקדש. גם מבחינת המבנה דומים שני החלקים. בשניהם שאלה ותשובה. מי יעלה בהר ה'? נקי כפים וגו'.
על הקריאה: "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם".
באה השאלה: "מי זה מלך הכבוד?"
והתשובה: ה' עזוז וגבור, ה' גבור מלחמה.
ושוב בסיום המזמור: מי הוא זה מלך הכבוד?
והתשובה: ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה.
התואר 'מלך הכבוד' ראוי לה' לבדו. רק הוא מלך הכבוד. והחתימה היא מעין הפתיחה:
"כי הוא על ימים יסדה" - "הוא מלך הכבוד סלה".
הפועל "נשא" חוזר בכל חלקי המזמור:
לא נשא לשוא נפשי,
ישא ברכה מאת ה',
שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם...
כל אלה מביאים אותנו להכיר בשלמות המזמור ובאחדות חלקיו.