מי ישכון בהר ה'?
שיחות בספר תהלים
מחבר: יהודה איזנברג
תהילים טו
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
(א) מזמור לדוד.
ה' מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך:
(ב) הולך תמים ופעל צדק ודובר אמת בלבבו:
(ג) לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה
וחרפה לא נשא על קרובו:
(ד) נבזה בעיניו נמאס
ואת יראי ה' יכבד
נשבע להרע ולא ימר:
(ה) כספו לא נתן בנשך
ושוחד על נקי לא לקח
עשה אלה לא ימוט לעולם:
מזמור ט"ו בתהילים מתאר את תכונותיו של האיש שיגור בהר הקודש, בבית המקדש. והמזמור מתאר תכונות רבות של האיש הנהדר הזה, יושרו האישי, יחסיו החברתיים הטובים, יחסו ליראי האלוהים.
עיון מדוקדק במזמור יגלה לנו מבנה מעניין בתיאור תכונותיו של איש זה. ומן המבנה של המזמור נעמוד גם על המייחד את האיש.
נקשיב לתיאור תכונותיו של האיש:
ה', מי יגור באוהלך
מי ישכון בהר קודשך
נשים לב: שתי שאלות, ושתיהן מנוסחות ניסוח חיובי: מי יגור; מי ישכון. והתשובה:
הולך תמים
ופועל צדק
ודובר אמת בלבבו
שלוש תשובות, וגם הן מנוסחות ניסוח חיובי: הולך בדרך תמים; פועל צדק - נוהג בצדק עם חבריו. ודובר אמת. ושימו נא לב: לא דובר אמת לאחרים, אלא דובר אמת בלבבו. גם את לבו הוא אין הוא משקר.
(אימרה חסידית אומרת: שורת הדין: אל תונו איש את עמיתו. לפנים משורת הדין: אל תונו איש את עצמו!).
נמשיך בתיאורו של האיש. הפעם התיאור הופך להיות שלילי: מה אין הוא עושה. ושוב שלוש תכונות:
לא רגל על לשונו
לא עשה לרעהו רעה
וחרפה לא נשא על קרובו
התכונות שהיו קודם תכונות אישיות, מתחלפות עכשיו בתכונות חברתיות. אנו שומעים מה אין איש זה עושה. אינו מרגל - הולך רכיל - על חבריו; אינו גורם רעה לרעהו; ואינו גורם בושה לקרובו. הביטוי "חרפה לא נשא על קרובו" פירושו: אינו גורם חרפה לקרוביו. קרוביו גאים בו, אינם מתביישים ממנו.
נסכם:
שתי שאלות: מי יגור; מי ישכון.
שלוש תשובות חיוביות:תמים, פועל צדק, דובר אמת.
שלוש תשובות שליליות: לא רגל, לא עשה רעה, לא נשא חרפה.
ושוב שלוש תכונות. אם שלוש הראשונות היו במישור האישי; ושלוש התכונות שאחריהן במישור החברתי; שלוש התכונות הבאות הן במישור הדתי:
נבזה
בעיניו נמאס
ואת יראי ה' יכבד.
כאשר הוא עומד מול ירא האלוהים, חש הוא כמה נבזה ונמאס הוא. את ירא ה' הוא מכבד; את עצמו - הוא מבזה. עומד הוא בוש ונכלם מול יראי האלוהים. רואה הוא אותם נעלים ממנו.
ועוד שלוש תכונות. הפעם - במישור הכלכלי. התכונות במישור הדתי נוסחו ניסוח חיובי: איך הוא חש ומרגיש ומכבד. במישור הכלכלי - ניסוח שלילי: מה אין הוא עושה:
נשבע להרע ולא ימיר
כספו לא נתן בנשך
ושוחד על נקי לא לקח.
אם כן, מה אין האיש הזה עושה: אינו מפר שבועה; אינו מלוה בריבית; אינו לוקח שוחד.
מצאנו עד כאן ארבע קבוצות של תכונות.
קבוצה א - ניסוחה חיובי, במישור האישי: הולך תמים, פועל צדק, דובר אמת בלבבו
קבוצה ב - ניסוחה שלילי, במישור החברתי: לא רגל, לא עשה רעה, לא נשא חרפה
קבוצה ג - ניסוחה חיובי, במישור הדתי: נבזה, נמאס, יראי ה' יכבד
קבוצה ד - ניסוחה שלילי, במישור הכלכלי: לא ימיר, לא נתן בנשך, שוחד לא לקח.
נזכור כי המזמור התחיל בשתי שאלות, שניסוחן חיובי:
מי יגור באוהליך, מי ישכון בהר קודשך.
אנו צריכים, אפוא, את התשובה לשתי שאלות אלה. אנו צריכים את הצלע השלישית, של שתי השאלות.
אכן, הצלע קיימת. הנה סיכום המזמור:
עושה אלה לא ימוט לעולם.
נקרא את מסגרת המזמור:
מי יגור באוהלך - מי ישכון בהר קודשך.
עושה אלה - לא ימוט לעולם.
נסכם:
תחילה שמענו רשימה ארוכה של תכונות נפש חיוביות של האיש שישכון בהר ה', משקראנו את התכונות בעיון, גילינו כי המייחד את האיש אינו רק ריבוי תכונות נפש, אלא איזון מלא בין "עשה" ו"לא תעשה". יודע הוא את המידה הנכונה בעשייה - ובהימנעות מעשיה. יודע הוא כיצד לפעול בכל תחום. אכן - עושה אלה לא ימוט לעולם.