פדה בשלום נפשי מקרב לי
מחבר: יהודה איזנברג
תהילים נה
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
במזמור נ"ה מבקש המשורר על נפשו:
"הקשיבה לי וענני, אריד בשיחי ואהימה.
מקול אויב, מפני עקת רשע, כי ימיטו עלי און, ובאף ישטמוני".
כאשר האויב מתקיף, זועק המשורר:
"אני אל אלוהים אקרא, וה' יושיעני.
ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה, וישמע קולי.
פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי".
את אומץ לבו שואב המשורר מן הפניה אל האלוהים.
"ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה - וישמע קולי.
פדה בשלום נפשי מקרב לי".
מה שבעל התהילים אומר במפורש, אומרת התורה ברמז. הקשר שבין תפילה ומלחמה רמוז בפרשת כהן משוח מלחמה בספר דברים.
לפני היציאה למלחמה ניגש הכהן ומדבר אל העם. ואלה דבריו:
"שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם,
אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם,
כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם
להושיע אתכם".
הפתיחה בה פותח הכהן את דבריו שאולה ממקום אחר: "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה" על משקל הפסוק "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". רש"י מוסיף:
"אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד - כדאי הוא שיושיע אתכם".
הכהן רומז אפוא לתפילה הבסיסית, המאחדת את ישראל. "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם". ולאחר הקדמה זו, ציווי מרובע: "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". והנימוק: "כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם".
מהם ארבע דרכי הפחד, דרכי השבירה במלחמה, שהכהן מזהיר את הלוחמים לבל ייכשלו בם? ומדוע ההקדמה "אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם" - וכי נגד מי נלחמים אם לא נגד אויב?
המשנה במסכת סוטה מפרשת את הרמזים שבדברי הכהן.
"על אויביכם - ולא על אחיכם. לא (שבט) יהודה על שמעון, ולא
(שבט) שמעון על בנימין. שאם תפלו בידם, ירחמו עליכם..."
הכהן מזהיר: אתם נלחמים נגד אויב אכזר. ובמלחמה: אל ירך לבבכם, אל תיראו, אל תחפזו, אל תערצו... מה פשר כפילות זו?
גם כאן ממשיכה המשנה לפרש את נאום הכהן בפני הצבא טרם צאתו לקרב:
"אל ירך לבבכם - מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות;
אל תיראו - מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסים;
אל תחפזו - מקול הקרנות;
אל תערצו - מפני קול צווחות."
יש כאן תיאור של לוחמה פסיכולוגית, הבאה במקביל ללחץ הצבאי. אתם שומעים את קולותיהם של כלי המלחמה; אתם רואים את שפעת הקלגסים, אתם שומעים את קול השופרות - קול הקרנות - המזעיקים את צבא האויב - אל תערצו: אל תשברו מכל אלה. השבירה כאן היא שבירה פסיכולוגית: עוד טרם קרב מנסה האויב ליצור מהומה, לדכא את המוראל, להפחיד. אתם רואים את האויב נערך לקראתכם, אתם שומעים את ההכנות, אתם מבחינים בתנועת הצבא - אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. והנימוק: "כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם". וכדברי משורר התהילים: "פדה בשלום נפשי מקרב לי - כי ברבים היו עמדי". וכמו דברי אלישע הנביא המגלה כי צבא ארם מקיף את דותן. משרת הנביא קורא בבהלה "אהה אדוני, איכה נעשה?" ואלישע הנביא מתפלל "ה' פקח נא את עיניו ויראה". וכאשר הנער פוקח את עיניו הוא מגלה "והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע" (מ"ב ו' טו-ט).
המשנה במסכת סוטה מסבירה את דברי הכהן:
"כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם - הם באים בניצחונו של בשר ודם,
ואתם באים בניצחונו של מקום.
פלשתים באו בניצחונו של גלית, מה היה סופו? - לסוף נפל בחרב.
ואתם, אי אתם כן, כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם,
להושיע אתכם."