שבור זרוע רשע
מחבר: יהושע רוזנברג
תהלים י
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
פרקים רבים בספר תהלים עוסקים בצדיק וברשע. כבר בפתיחת הספר, מציב המשורר את הצדיק והרשע זה מול זה.
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב..."
ובסיום המזמור:
"כי יודע ה' דרך צדיקים, ודרך רשעים תאבד".
כנגד הצדיקים, המתמידים בדרך ה', עומדים החטאים והרשעים. יש הבדל עקרוני בין החוטאים לבין הרשעים. החטאים מחטיאים מפעם לפעם את דרך ה'. אך אין זו תכונת נפשם. לעומת זאת הרשעה היא תכונת רוח. היא שייכת לאופי. החוטא עושה רע. הרשע הוא רע בתכונות נפשו. הוא אינו מקבל על עצמו מלכתחילה את דרך ה'.
משוררי התהלים מרבים להזכיר את הרשעים ומעשיהם. הרשעים זוכים לכינויים רבים במזמורים השונים: רשעים, חטאים, לצים, פועלי-און, צוררים, רע ועוד. הרשעים המצליחים מתפארים במעשיהם והם כופרים בקיומו של האלוקים. הרשעים מגיעים לידי ברכת ה'. ירא ה', הצדיק ההולך בדרך ה' זקוק לחסדי שמים כדי להינצל מן הרשעים. יש במזמורי תהלים תיאורים רבים לרשעים. לעתים הם מתוארים כעשירים העושקים את העניים. לעתים הם מתוארים כעדי שקר המבקשים להרשיע את הצדיק על ידי עדות השקר שלהם. בפרקנו הם מתוארים כשודדים האורבים לצדיק ומבקשים לגזלו או להרגו.
מזמורים רבים פותחים בפנייה אל הקב"ה. הפנייה היא בדרך כלל בלשון נוכח:
"ה', מה רבו צרי..." - במזמור ג',
"בקראי ענני, אלוהי צדקי"- בפרק ד',
"אמרי האזינה ה'..." - במזמור ה',
במזמור ו' פתח המשורר בבקשה: "ה', אל באפך תוכיחני, ואל בחמתך תייסרני".
גם מזמור ז' נפתח בפניה אל ה': "ה' אלוהי בך חסיתי, הושיעני מכל רודפי והצילני..."
הפנייה בפרק י' היא בשאלה: "למה ה' תעמוד ברחוק, תעלים לעתות בצרה?".
המשורר השרוי בצרה ובמצוקה חש כאילו הסתיר ה' פניו ממנו, כאילו הוא מסתכל מרחוק ואינו מתערב כאשר הרשע דולק-רודף אחרי העני:
"בגאות רשע ידלק עני..."
המשורר מתאר את הרשע כמי שפורק מעל צווארו את חוקי המוסר, ומנסה להשיג את מאווייו לרכוש ותענוגות גם באמצעות חורבנו של הזולת. הרשע חושב שאין דין ואין דיין. הוא רואה שאינו נענש משמים וחושב שה' אינו עונש את העושקים ואינו מושיע את העשוקים. מכאן מגיע הרשע לכפירה במציאות ה', או בהשגחת ה' על מהלך העניינים בעולם:
"אין אלוהים, כל מזימותיו".
"אמר בלבו שכח אל, הסתיר פניו, בל ראה לנצח".
העני הנזכר כאן, אינו דווקא רש, חסר נכסים, אלא זה התלוי באחרים להשגת פרנסתו. הוא חייב לבטל את רצונו מפני רצונם של אחרים. הרשע שאינו מכיר בזכויות זולתו, ואשר אינו מכיר אף בה' כעומד מעליו. מונע על ידי גאווה ויהירות, לנצל תלות זו של החלשים לטובתו. הוא מצפה שהם ייתפשו, יילכדו במזימותיו. הרשע המצליח לנצל את העני ולפגוע בו, רואה בכך ניצחון לחכמתו ולכוחו. יש המפרשים שהרשעים המתוארים בפרקנו הם הגויים, המרעים לישראל ומחרפים את אלוהי ישראל, שאינו מושיע את עמו, ומסתיר פניו ממנו. ועל כך משיב המשורר:
"ה' מלך עולם ועד, אבדו גויים מארצו".
כאמור, פתח המשורר את הפרק בשאלה:
"למה ה' תעמוד ברחוק, תעלים לעתות בצרה".
והטענה היא כפולה: מדוע סובלים הענוים, ומדוע יש מקום לרשע לחרף ולגדף את ה'. המשורר מפרט את המשמעות השנייה של שאלתו, בפסוק י"ג:
"על-מה נאץ רשע אלוהים, אמר בלבו: לא תדרוש".
המשורר אינו מסתפק בשאלה אלא פונה בתפילה:
"קומה ה', אל נשא ידך, אל תשכח ענוים."
הוא מבקש:
"שבור זרוע רשע, ורע תדרוש-רשעו בל תמצא".
בבבלי מגילה י"ז ע"ב ציינו את המזמור כמזמור התשיעי בתהלים:
"ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית?
אמר ר' אלכסנדרי: כנגד מפקיעי שערים.
דכתיב: 'שבור זרוע רשע', ודוד כי אמרה - בתשיעית אמרה."
המזמור מדבר ברשעים העושים תחבולות וגוזלים את העניים. מפקיעי השערים מנצלים את חוסר התבואה להפקעת מחירים. ועל כן אנו מתפללים לגשם ולברכת התבואה. רש"י מבאר כי כיוון שפרקים א'-ב' הם מזמור אחד ממילא פרק י' הוא המזמור התשיעי. אפשר גם שפרק י' קשור אל פרק ט' שקדם לו, כפי שמלמדים לשונות רבים משותפים בין הפרקים.
בפרק ט' קורא המשורר: "קומה ה' אל יעוז אנוש",
ובפרק י' הוא קורא: "קומה ה' אל נשא ידך".
בפרק ט' אמר המשורר: "לא שכח צעקת ענווים",
ובפרקנו הוא מבקש: "אל תשכח ענווים."
דברי המשורר בפרקנו: "ה' מלך עולם ועד, אבדו גויים מארצו",
נקשרים לדבריו בפרק ט': "וה' לעולם ישב, כונן למשפט כסאו."
בשני המזמורים חוזרת התיבות: אנוש, וענווים. וגו'.
הפרק מסתיים בקריאה:
"תאות ענווים שמעת ה', תכין לבם תקשיב אזנך.
לשפוט יתום ודך, בל יוסיף עוד לערוץ אנוש מן הארץ".