שבת אחים גם יחד
מחבר: יהודה איזנברג
תהילים קלג
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
(א) שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד:
(ב) כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו:
(ג) כטל חרמון שירד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם:
במזמורנו שלשה פסוקים שכל אחד מהם מובן לעצמו, אבל הבנתם כעניין שלם מהווה קושי. המזמור פותח בהכרזה:
הנה מה טוב ומה נעים
שבת אחים גם יחד.
מיהם אחים אלה? מדוע טוב שבתם יחד? מהי ההדגשה גם יחד?
הפסוק השני מתאר את אהרון, המשוח בשמן. משיחתו של אהרון ידועה לנו מספר ויקרא, (ח, יב), שם נאמר:
"ויקח משה את שמן המשחה ויצוק משמן המשחה על ראש אהרון, וימשח אותו לקדשו".
ואילו במזמורנו, משווה המשורר את "שבת אחים גם יחד", למשיחתו של אהרון:
כשמן הטוב על הראש,
יורד על הזקן זקן אהרון,
שיורד על פי מידותיו.
השמן נמשח על הראש, ממנו יורד על הזקן, וממנו יורד על פי מידותיו = בגדיו של אהרון.
וכאן הגענו לפסוק השלישי, העובר לתחום חדש: תאור החרמון והר ציון:
כטל חרמון, שיורד על הררי ציון,
כי שם צווה ה' את הברכה
חיים עד העולם.
שבת האחים גם יחד מקבלת דימוי חדש: קודם היה הדימוי "כשמן הטוב"; ועכשיו: "כטל חרמון". מה משמעות הביטוי "כטל חרמון שיורד על הררי ציון"? האם יורד טל מן החרמון בירושלים? הפירוש הנכון יהיה אם נבין את המילה "טל" כמתייחסת לשני ההרים המוזכרים אחריה: כטל חרמון; כטל שיורד על הררי ציון.
סיום המזמור:
"כי שם צווה ה' את הברכה, חיים עד העולם".
שם, בהר ציון, צווה ה' את הברכה, ואת החיים - לעולם.
לאחר שעמדנו על משמעותם של הפסוקים הנפרדים, עלינו להבין את הפרק בשלמותו. שלשת האברים של המזמור הם "שבת אחים גם יחד", משיחתו של אהרון; וטל היורד על חרמון וציון.
אילו שני אחים מרומזים בדימוי "שמן טוב" ו"טל חרמון"? מדוע כל כך טוב ונעים שאחים אלה יושבים יחד?
רד"ק מסביר, כי השנים הם המלך המשיח, שדימויו במזמור הוא "טל"; והכהן הגדול, שדימויו במזמור הוא "שמן". יחסים טובים בין השנים הנם מצב טוב ונעים. מצב זה מתואר גם בזכריה, כאשר הנביא שואל "מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאלה" והתשובה שהוא מקבל היא "אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ". שני אלה, מסביר רד"ק, הם השנים המוזכרים בהמשך: יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, וזרובבל, בונה הבית. וגם בזכריה מודגש: "ועצת שלום תהיה בין שניהם" (ו, יג).
לפי פירוש זה מתקשר מזמורנו למזמור הקודם לו, המסיים בפסוקים "שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי, אויביו אלביש בושת, ועליו יציץ נזרו". מזמור קל"ב מסיים בתיאור בית המקדש והמלכות לעתיד, ומזמור קל"ג ממשיך ומתאר את ההרמונית שתשרור בין סמכויות השלטון השונות בימות המשיח.
כוון אחר, כללי יותר, נותן למזמורנו ברי"ל. ה"אחים" המוזכרים במזמור, אינם שני אחים, אלא עם ישראל כולו. והמזמור מתאר את מעמד העלייה לירושלים ברגלים:
ונראה טעם השיר, על עולי רגלים הבאים להקריב במקדש, והיו ממלאים כל העירציון, מצודת דוד אשר שם היכל ה', ואשר היא בגובה ההר. ובעבור שהיו רבים מאוד,היו מתפשטים גם כן, וממלאים כל העיר ירושלים, והיו דרים שם באהלים, ברחובותובשווקים. ואולי היו גנים גם מחוץ לעיר, נגד החומה. ועל זה אמר: מה טוב ומה נעיםשבת אלו האחים בני ישראל יחד בחג, בשלום ונחת כאוהבים ורעים תמימים.
תיאור השלום והשלווה של ההמונים העולים לירושלים מדומה במזמור בשני דימויים: השלום והשלווה הנם כשמן הטוב, וכטל היורד על הרי ציון.
השמן והטל מבטאים במקומות נוספים במקרא את הטוב והשלווה: "שמן ששון מחבריך"; (תהילים ס"א) "ושמן על ראשך לא יחסר"; וכן "מטל השמים ומשמני הארץ", "כי טל אורות טלך".
התקבצות יהודים בשמחת חג, מתאר מזמורנו, תהיה התגודדות של רבים מאוד, הדרים באהלים ברחובות ובשווקים - ועם זאת: שלום ואחווה, סדר ומשמעת פנימית.