תהלה לדוד - מבנה ומשמעות

מחבר: בני גזונדהייט, ראובן קימלמן

תהלים קמ"ה

מתפרסם לראשונה באתר דעת • תשס"ז • 2007

תוכן המאמר:
א. מבנה הפרק על פי מילים מנחות
ב. פירושים והערות
ג. אמירת "תהלה לדוד" בסידור התפילה
שאלות לעיון ולהעמקה
1. י"ג מידות ה' בשמות ל"ד והשתלשלותם במקבילות
2. השוואה בין פרק קמ"ה ופרק ל"ד

ננתח את מבנה הפרק על פי מילים מנחות (א.), נביא מבחר פירושים והערות (ב.),¹ ולבסוף נדון על מקומו של הפרק בסידור התפילה (ג.). הפרק וניתוחו מוצגים בצורה גראפית.² 
 

על פי המילים המנחות ניתן לחלק את הפרק לשני חלקים, כשלכל חלק שני בתים: המילים "ברך", "הלל", "שם ... לעולם ועד" מופיעות כמסגרת של המזמור כולו בהתחלתו (א-ב) ובסופו (כא), והשורש "ברך" מופיע גם במרכז המזמור (י).³ חוג המברכים מתרחב אם כן לאורך המזמור: תהילתו האישית של בעל המזמור ("וַאֲבָרֲכָה" - א.ב) מתרחבת לקהל החסידים ("יְבָרֲכוּכָה" - י) ולבסוף כל הבריאות מצטרפות לברכת ה' ("וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר"), אך עדיין נשאר תפקיד מיוחד לתהילת המשורר ("תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי" - כא). המזמור למעשה מדגים את ההרחבה של תהילת המשורר האישית ("תְּהִלָּה לְדָוִד" - א), אשר מגיעה בסוף המזמור לידי "תְּהִלַּת ה' ..." בפיו של "כָּל בָּשָׂר" (כא),⁴ ובכל ספר "תהלים" רק מזמור זה נקרא "תְּהִלָּה". כוונת המשורר האישית "וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד" (א-ב) מתגשמת אכן בסוף הפרק לגבי כל האנושות "וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁו לְעולָם וָעֶד" (כא), ובעקבות הצטרפות "כָּל בָּשָׂר" לברכת ה' - מתווספת גם קדושה מיוחדת לשם ה': "וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁו לְעולָם וָעֶד" (כא), כי עצם ההצטרפות של "כָּל בָּשָׂר" היא המהות של קדושת ה'.⁵ המזמור מרחיב, אם כן, לאורך כל הדרך את הרעיונות המופיעים בפתיחתו ומיישם אותם על כל הברואים בחתימתו.⁶ 

שני חלקי המזמור מורכבים מארבעה בתים: החלק הראשון (ג-ט) מתאר את חווייתו האישית של המשורר, ובחלק השני (יא-כ) מדובר על המלכת ה' על ידי כל בני אדם עד שלבסוף "כָּל בָּשָׂר" מצטרף לברכת ה'.⁷ 

הציר של שני החלקים והמעבר ביניהם הוא בזכות "מַעֲשֶׂיךָ" והברכה של "חֲסִידֶיךָ" (י); "מַעֲשֶׂיךָ" חשים את רחמי ה' "עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (ט), וכנאמנים במידות ה' "חֲסִידֶיךָ" מברכים את ה' ומודיעים לבני האדם את גבורותיו (יא).⁸ 

המילים המנחות של הבית הראשון (ג-ו) הם "גדולה" (התחלה וסוף), ושל הבית השני (ז-ט) "טוב" (התחלה וסוף). בבית השלישי (יא-יג) הנושא הוא קבלת עול מלכות של "בני אדם", והמילה המנחה היא "מלכות".⁹ הבית הרביעי (יד-כ) מתאר את חסדי ה' עם כל הברואים והמילה "כל" חוזרת בשבעה פסוקים אלה עשר פעמים;¹⁰ יש בכך מעין תהליך של הכנה לקראת סיום הפרק "וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁו לְעולָם וָעֶד" (כא).¹¹ 

המושג "מַעֲשֶׂה" מופיע בפרקנו כ"מילה מנחה" ארבע פעמים; חזרת המושג מתאימה להתפתחות הרעיונית של המזמור לאורך כל ארבעת חלקיו: כל דור משבח את גדולת ה' ומעשיו ("מַעֲשֶׂיךָ" - ד), ובנוסף לכך המשורר מציין את הקשר המיוחד של הבורא עם "עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (ט); בעקבות כך המשורר וחסידים אחרים מפנימים, שעליהם להודות לה באופן פעיל, כיון שהם עצמם גם מעשיו של ה' (י); הבית הרביעי מתאר את השגחת ה' עם כל הבריאה במילים "וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" (יז).¹² - בדומה, גם החזרה על השורש "ח-ס-ד" מלמדת מסר דומה: רחמי ה' מתואר במילים "וּגְדָל חָסֶד" (ח), וכמי שזוכה לחסדי ה' - המשורר מברך את ה' יחד עם "חֲסִידֶיךָ" (י). המילים "מַעֲשֶׂיךָ" ו"וַחֲסִידֶיךָ" (י) חוזרות בתיאור של השגחת ה' על הבריאות "וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" (יז), כי החסידים המחפשים את קרבת ה' - גם דבקים במידותיו.¹³ 

חלוקת המזמור לשני חלקים של ארבעה בתים: את שאיפותיו האישיות המתוארות בחלק הראשון (ב-ט), המשורר מרחיב ומפרש בשביל כל בני אדם בחלק השני (יא-כ). לאחר התהילה על גדולת ה' וגבורתו (בית ראשון) המשורר משבח את טוב ה' ואת רחמיו על כל מעשיו (בית שני);¹⁴ כמו כן, לאחר קבלת עול מלכות ה' על ידי כל בני אדם (בית שלישי) משבח המשורר בפרוטרוט את דאגתו של הבורא לכל ברואיו (בית רביעי); גדולתו ומלכותו של ה' (בית ראשון ושלישי) משולבת עם טובו ודאגתו לכל המעשים (בית שני ורביעי). 

הבית הראשון (ג-ו) והשלישי (יא-יג) מתארים את יזמתם של בני אדם לברך ולהלל את ה' ("מלמטה למעלה") בניגוד לבית השני (ז-ט) והרביעי (יד-כ), אשר מתארים את חסדי ה' עם על מעשיו ("מלמעלה למטה").¹⁵ 

המושגים שהופיעו בבית הראשון (ג-ו) חוזרים ביתר הרחבה בבית השלישי (יא-יג): "דור דור", "הדר כבוד", "גדולה וגבורה".¹⁶ בדומה, גם השגחת ה' על כל הברואים בבית השני (ז-ט) מתוארת ביתר הרחבה בחלק הרביעי ולבסוף גם עם הבחנה בין רשעים ויראי ה' (יד-כ). 

יש, אם כן, מבנה הגיוני ואחדות ספרותית של כל המזמור, הבנוי לפי סדר אל"ף בי"ת.¹⁷ 
 

נזכיר כאן רק מבחר פירושים לפי סדר הפסוקים, אשר תורמים בצורה משמעותית להבנת הפרק. - המזמור משלב מספר נוסחי תפילה ידועים,¹⁸ והשינויים הקטנים בין המקבילות מדגישים את האופי השונה של הפסוקים והקשרם. 

א: הניסוח "אֱלו-הַי הַמֶּלֶךְ" בפתיחת המזמור הוא יותר מודגש מאשר "מלכי ואל-הי" (תהלים ה', ג; פ"ד, ד), כי קבלת עול מלכות הוא עיקרו של כל המזמור.¹⁹ 

ג: "גָּדול ה' וּמְהֻלָּל מְאד" מופיע גם במזמורים אחרים (תהלים מ"ח, ב; צ"ו, ד); המשורר כביכול מצטט נוסח ידוע של תהלת ה', כדי להצטרף בתהילתו לשבחים של דורות אחרים. בעקבות כך הפסוקים ה-ו מתארים ברישא את תהלתם של דורות אחרים, ובסיפא את תפילת המשורר - בניגוד לסוף המזמור (כא), בו תהלית המשורר קודמת לברכת "כל בשר". 

ח: "חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד" - בדומה לפסוק ג, גם ניסוחים אלה לקוחים מנוסחי תפילה עתיקים ידועים: "ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות ל"ד, ו). היפוך הסדר "רַחוּם וְחַנּוּן" של ספר שמות לנוסח "חַנּוּן וְרַחוּם" מובן על פי מקבילות אחרות, בו הסדר התהפך.²⁰ 

י: "חֲסִידֶיךָ" וקהל חסידים מוזכרים גם בפרקים הבאים ("פסוקי דזמרא") מספר פעמים ושם הם מזוהים עם בני ישראל (קמ"ז, יא; קמ"ח, יד; קמ"ט, א.ה.ט), אך פרקנו מזכיר את החסידים דווקא בהקשר אוניברסלי ללא קשר עם עם ישראל. 

יב: "לְהודִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרתָיו" - ניסוח מאוד דומה מופיע בתהלים ק"ו, ח: "וַיּושִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמו לְהודִיעַ אֶתגְּבוּרָתו", אך ההקשר שונה בשני המקומות: בשעה שהניסוח שם מתאר את נפלאות ה' עם בני ישראל דווקא בזמן יציאת מצרים, מתאר הפסוק בתהלים קמ"ה את מאמציו של המשורר עם "בני אדם", דהיינו עם האנושות כולה.²¹ כשם שה' הראה את גבורתו לבני ישראל, כך המשורר מודיע עכשיו את גבורות ה' לאנושות כולה. 

י-יג: "מלכות ה'" - בקהל "חסידים" (יא) ולאחר הודעה "לבני אדם" (יב)²² 

הפסוקים י-יא מדברים על תהילת החסידים, אשר מודיעים את גבורות ה' גם לבני אדם אחרים ומשתפים אותם על ידי כך בקבלת עול מלכות שמים (יב-יג).²³ ההבדלים בין שני החלקים מובנים היטב על פי הקשרם: 
 

א. "כְּבוד מַלְכוּתְךָ" של החסידים מתרחב ל"וּכְבוד הֲדַר מַלְכוּתו": על ידי פרסום שם ה' בקרב שאר בני האדם ("לְהודִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרתָיו"), מלכות ה' מתבססת כביכול בפרהסיא וזוכה לתוספת של "הדר".²⁴ 

ב. החסידים מקדימים את קבלת המלכות ואחר כך מפרטים את גבורת ה' (יא), כי אצלם קבלת עול מלכות ה' היא נקודת המוצא והנחת היסוד. לעומת זאת, בבואם לפרסם את שם ה' אצל בני אדם אחרים, עליהם להקדים את גבורות ה' בפרוטרוט, ורק על ידי כך בני אדם אחרים יבואו לידי הכרה במלכות ה' (יב), אשר תביא בסופו של דבר לידי מלכות ה' בכל העולם ולכל הדורות (יג). המבנה הכיאסטי של קבלת מלכות ה' וסיפור גבורות ה' הוא, אם כן, מכוון.²⁵ 

ג. בינם לבין עצמם מדברים החסידים על גבורת ה' בלשון יחיד ("וּגְבוּרָתְךָ"), אך לבני אדם אחרים הם מודיעים את גבורות ה' בלשון רבים ("גְּבוּרתָיו"). על רקע עול מלכות שמים מבינים החסידים את כל מעשי ה' בעולם כביטוי אחיד של גבורתו, אך הגישה של שאר בני האדם היא הפוכה: מתוך התבוננות מפורטת בכל גבורות ה' לפרטיהן הם באים לידי הכרה במלכות שמים.²⁶ 

ד. למרות שהחסידים מחפשים את קרבת ה' (י-יא = בגוף נוכח), הם פונים לבני אדם אחרים, כדי לשתף גם אותם בהכרת מלכות שמים (יב = גוף נסתר); הפנייה לבני אדם מתבקשת אפילו כשעל ידי כך החסידים מתרחקים כביכול באופן זמני מקרבת ה'.²⁷ אחרי הצטרפותם של בני אדם אחרים, ה' נזכר שוב בלשון נוכח (יג), ורק אז מלכות ה' הופכת להיות שלימה ונצחית. 

יג: דניאל משתמש בניסוח דומה מאוד, אשר כנראה שימש כנוסח תפילה שגור לשבח את הבורא: "... מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר" (דניאל ג', לג); כשדניאל מדבר עם מלך נבוכדנצר על מלכות ה', הוא מגשים ומיישם כביכול את המסר של הפסוקים בתהלים קמ"ה: "לְהודִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרתָיו וּכְבוד הֲדַר מַלְכוּתו:מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּור וָדור".²⁸ 

יד: מידות ה' מפורטות בתפילת השבח בפרק הבא, ויש שם חזרה עם הניסוח של פרק קמ"ה: "ה' פּקֵחַ עִוְרִים ה' זקֵף כְּפוּפִים ה' אהֵב צַדִּיקִים" (תהלים קמ"ו, ח), וגם שם דאגות ה' לכל הנזקקים קשורה למלכות ה' כמו במזמורנו. 

טו: פסוקים אלה דומים מאוד לתיאור בתהלים ק"ד, כז-כח, אך ישנם מספר הבדלים משמעותיים ביניהם: "כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּו: תִּתֵּן לָהֶם יִלְקטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוב": מזמור ק"ד מתאר את האחדות וההרמוניה שבכל הבריאה כולה, בניגוד לפרק קמ"ה בו מתוארת השגחת ה' הצמודה, את דאגתו ואת קרבתו של הבורא לכל הברואים, בכל יום ויום.²⁹ 
 

אין פרק בספר תהלים, אשר נקבע לאומרו שלוש פעמים בכל יום כמו פרק "תהלה לדוד". לפי חז"ל, יש לומר מזמור "תהלה לדוד" בכל יום: "אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא: כל האומר (תהלים קמ"ה) תהלה לדוד בכל יום [שלש פעמים] - מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (ברכות ד' ע"ב).³⁰ חז"ל קבעו לומר את הפרק "בכל יום" יחד עם פרקי "פסוקי דזמרא" (תהלים קמ"ו-ק"נ), אשר מכונים בפי חז"ל כ"הלל",³¹ כפי שנרמז כביכול בלשון הפסוק בתחילת פרק קמ"ה: "בְּכָל יום אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד" (קמ"ה, ב). 

עיקרו של מזמור קמ"ה הוא קבלת עול מלכות שמים³² בהתחלה על ידי הפרט ובהמשך בצירוף כל החסידים. המזמור מתאים לפי זה כפתיחת ה"הלל" של פסוקי דזמרא, וגם כמזמור לפני תפילת מנחה - הרי הפרט מבקש להצטרף בתחילת תפילתו אל תפילת הציבור כולו.³³ 

רק בתקופות יותר מאוחרות נתווספו לסידור גם הפסוקים לפני ואחרי "תהלה לדוד".34 מסתבר, שמסדרי הסידור ביקשו לתת על ידי הוספות פסוקים אלה אופי אחר למזמור האוניברסלי: במזמור קמ"ה המשורר פונה לכל האנושות כולה ומזמין אותם להצטרף לתהלת ה' בפי כל בשר. במסגרת אמירת המזמורים בבית הכנסת, מדגישים הפסוקים הנוספים את הפן היהודי של המזמור: הפסוק האחרון של הפרק הקודם (מזמור קמ"ד, טו) רומז לדוד המלך ולעם ישראל היושב בציון, והפסוק האחרון אכן מסכם את אושרו של "הָעָם שֶׁכָּכָה לּו" (ראה תהלים קמ"ד); כמו כן הפסוק מספר תהלים פ"ד, ד, אשר גם פותח במילה "אַשְׁרֵי", מתאר בהקשרו של אותו הפרק את כיסופי המשורר לבית המקדש, בו המשורר פונה אל ה' בלשון "מַלְכִּי וֵאל-הָי" בדומה לתהלים קמ"ה, ב: "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרומִמְךָ אֱלו-הַי הַמֶּלֶךְ"; פסוק זה גם מתייחס למהללים את ה' ("יְהַלְלוּךָ") כמו בתחילת תהלים קמ"ה, ב: "בְּכָל יום אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד". בדומה לכך מדגיש גם הפסוק מתהלים קט"ו, יח לאחר אמירת המזמור את תפקידו המיוחד של עם ישראל בברכתו ובהללו את ה' בניגוד לעמים אחרים, כי בשלב זה "כל בשר" עדיין לא מברך את ה'; "וַאֲנַחְנוּ" ממלאים עכשיו את התפקיד הזה, ומברכים את ה' בלשון "הַלְלוּ יָ-הּ"; "ברך" ו"הלל" הן מילים מנחות במזמור "תהלה לדוד" ובפסוקי דזמרא (פרקים קמ"ו-ק"נ). פסוק זה, אשר מדגיש את ברכת ה' על ידי עם ישראל ("נְבָרֵךְ") מסתיים בלשון "הַלְלוּ יָ-הּ", נתווסף בסידור לאחר "תהלה לדוד", כדי להכין כביכול את תהילותיו של קהל החסידים בלשון "הַלְלוּ יָ-הּ" בפרקים הבאים.³⁵ 

ההרחבה בפרק "תהלה לדוד" של המילה המנחה "ב-ר-כ" מברכת המשורר (א-ב), לברכת החסידים (י) ולבסוף לברכת ה' על ידי "כל בשר" היא יסוד גדול בנוסח הברכות והתפילות, וכל ברכה מנוסחת לפי עקרונות אלה,³⁶ כפי שעולה מהטבלה הבאה:

הערות:

1. יסודות רבים של הניתוח כבר נמצאים בפירוש המפורט של רבנו אלעזר ב"ר יהודה מגרמייזא "פירוש סידור התפילה לרוקח", ירושלים, מכון הרב הרשלר, תשנ"ב, חלק א', עמוד קל"ו-קס"ה, אשר ראה אור רק לפני מספר שנים. מספר חוקרים ניתחו ופרישו את המבנה הספרותי ואת המסר הדתי של מזמורינו - בלא יודעין - על פי שיטתו: L.J. Liebreich Psalms 34 and 145 in the Light of Their Key Words, HUCA,XXVII (1960):181-192; יעקב בזק "צורות ותכנים במזמורי תהלים", תל אביב, דביר, תשמ"ד, 11-47; מאיר וייס "מקראות ככוונתם", ירושלים, מוסד ביאליק, תשמ"ח, 292-263;R. Kimelman Psalm 145: Theme, Structure and Impact, The Journal of Biblical Literature 113 (1994):23-44 (R. Kimelman Ashre: Psalm 145 and its Rhethorical Structure in Lawrence A.Hoffman (ed.) My People's Prayer Book, 3: (P'sukei D'Zimrah), 2001; 41-50). 
2. ראה בהמשך. באתר שלנו בנושא תפילה (http://muni.tik-tak.co.il/tfila) מובאת גם מצגת Power Poinf, אשר מסכמת את הניתוח ואת הפירושים המובאים פה. 
3. החוקרים כינו את שלושת החלקים Prelude (א-ב), Interlude (י) ולבסוף Postlude (כא). 
4. הניסוח "כָּל בָּשָׂר" מהווה הרחבה על כל הבריאות כולן ולא רק עם ישראל (במדבר ט"ז, כב; כ"ז, טז; דברים ה', כב; ישעיה מ', ה-ו; מ"ט, כו; ס"ו, כד; ירמיה ל"ב, כז; זכריה ב, יז; תהלים ס"ה, ג; איוב י"ב, י; ועוד). 
5. קדושת ה' מתגלה דווקא בפרהסיא מול כל העמים (ישעיה י"ב, ה-ו; נ"ד, ה; ישעיה נ"ז, טו; יחזקאל ל"ט, ז; תהלים ל"ג, כא; ק"ה, ג; ק"ו, מז; ועוד). 
6. במקביל לעיקרון הידוע של חז"ל בענייני תפילה: "מעין פתיחתן סמוך לחתימתן" (פסחים ק"ד ע"א). 
7. הפנייה הכפולה של המשורר אל ה' בפתיחה "אֱ-לוהַי הַמֶּלֶךְ" (א) מתאימה היטב לשני החלקים של המזמור: "אֱ-לוהַי" מתאים לחלק הראשון (ג-ט), בו פונה המשורר אל ה' באופן אישי ומתאר את גדולתו וטובו; בחלק השני (יא-כ) של המזמור מדובר על הכרת ה' כמלך - "הַמֶּלֶךְ". 
8. המשורר מתאר את מידת החסד של ה' (ח.יז), והנאמנים לו נקראים גם "חֲסִידֶיךָ"; על "חסידים" במזמורים הבאים - ראה למטה בפירושים. 
9. ראשי תיבות של שלושת הפסוקים (יא-יג) הם "מלך", ובפסוק יג כל אחת של שלושת האותיות של "מלך" מופיעות סך הכל 6 פעמים. 
10. אם כי המילה "כל" מופיעה גם בשאר הפרק 7 פעמים, יש ריכוז גבוה דווקא בבית הרביעי. רק בפסוק יט חסרה המילה "כל", ללמדנו שה' לא עושה את רצון כל חי, אלא רק את רצון "יְרֵאָיו" (שלמה דב גויטין "עיונים במקרא", תל אביב, יבנה, תשכ"ז, 228). 
11. לפני הזכרת שם ה' בפסוק האחרון בנוסח "שֵׁם קָדְשׁו" - מופיעות בשני הפסוקים שש מילים אשר כוללות בתוכן את האותיות "ש...מ", כי התהליך המתואר של חיזוק יראי ה' והענשת הרשעים הוא מעין מבוא והקדמה להופעת שם ה': "... וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיושִׁיעֵם: שׁומֵר ה' ... כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד". 
12. קרבת ה' באה לידי ביטוי מעשי דווקא כלפי יראיו - "רְצון יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה" (יט). 
13. הכלל "מה הוא חנון ורחום - אך אתה חנון ורחום" (שבת קל"ג ע"ב) משתמע גם מהשוואת הפסוקים בתהלים קי"א, ד (=שבח ה') עם קי"ב, ד (=שבח הצדיק): "חַנּוּן וְרַחוּם ה'....חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק". 
14. השילוב המיוחד של גדולת ה' (בית ראשון) יחד עם טובו (בית שני) מתואר גם בפיוט "אֵ-ל אָדון" של תפילת שחרית לשבת: "גָּדְלו וְטוּבו מָלֵא עולָם"; רבי יוחנן ראה בשילוב זה עיקרון גם בהקשרים אחרים: "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו" (מגילה ל"א ע"א). 
15. מאיר וייס (הערה 1) מאפיין את הבית הראשון והשלישי "מלמטה למעלה", ואת הבית השני והרביעי "מלמעלה למטה". 
16. ראה גם דה"א כ"ט, יא: "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוד כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכל לְראשׁ"; ראה מילים מקבילות בטבלה בצד שמאל. 
17. סידור הפסוקים לפי סדר אל"ף בי"ת מבטא הצגה מקיפה של התוכן או בקשת המשורר להקיף את הנושא; הסידור לפי סדר אל"ף בי"ת גם משמש לזכרון עבור המתפלל. - בפרקנו חסר הפסוק המתחיל באות נו"ן; חז"ל הסבירו את העדרו בגלל מצבו השפל של עם ישראל והציעו שהפסוק בספר עמוס (ה', ב) הושמט כביכול מפרקנו: "נָפְלָה לא תוסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל ...ּ" (ברכות ד' ע"ב), אך הפסוק מספר עמוס אינו אוטנטי בהקשר של מזמור קמ"ה; לפי רבי אברהם אבן עזרא - קבלת עול מלכות שמים חסרה בגלות, כי חסרה רוח הקודש של המקדש (אוריאל סימון "ארבע גישות לספר תהלים מר' סעדיה גאון עד ר' אברהם אבן עזרא", רמת גן, תשס"ב, 75 הערה 45); בנוסח קומראן השלימו את החסר על ידי הוספת הפסוק: "נאמן א-להים בדבריו וחסיד בכול מעשיו" (ראה דיון אצל קימלמן הערה 1). יעקב בזק (הערה 1, עמוד 10, הערה 2) ציין, שבמזמורי תהלים המיוחסים לדוד (כ"ה, ל"ד, ל"ז) יש חיסורים, אך מזמורים שאינם מיוחסים לדוד - הם שלמים לפי סדר אל"ף בי"ת (קי"א-קי"ב, קי"ט). 
18. בסיכום הגרפי - המקבילות של נוסחי תפילה ידועים מסומים בצד ימין עם רקע אדום, והפסוקים לפני הציטוט מסתיימים בנקודותיים. 
19. "והזכיר המלך כי הוא המלך באמת וזהו יסוד כל התהלה הזאת" (פירוש רבי אברהם אבן עזרא). 
20. ראה מקבילות במדבר י"ד, יח-יט; יואל ב', יג; יונה ד', ב; נחום א', ג; תהלים פ"ח, טו; ק"ג, ז-ח; ועוד. ראה גם למטה ב"שאלות לעיון ולהעמקה". 
21. ראה למטה ליד הערה 35. 
22. ראה ב. גזונדהייט "דיוקי תורה על ספר שמות", אלון שבות, תשנ"ט, 31. 
23. קבלת מלכות ה' מלווה בצירוף של בני אדם או עמים אחרים (תהלים מ"ז; ס"ז, ד.ו; צ"ג; צ"ו; צ"ט; ק"ז, ח.טו.כא.לא; ועוד). 
24. הוספת המילה "הדר" (יב) מובנת על פי הפסוק "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ" (משלי י"ד, כח), כי לאחר הודעת מלכות ה' ל"בני אדם", מתווסף ההדר למלכות ה'. 
25. וכך פירש רבנו משה אלשיך בפירושו "רוממות א-ל" על תהלים קמ"ה, יא-יב: "כי הנה הגבורות שהוא יתברך עושה הן ראיה על כבוד מלכותו, ואמר הנה המורים את העם - כְּבוד מַלְכוּתְךָ יאמֵרוּ ואחר כך לראיה וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ, אך לא זו הדרך הראוי, כי אם לְהודִיעַ תחלה לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרתָיו ואחר כך וּכְבוד הֲדַר מַלְכוּתו, כי למה יניחו את העם לפקפק עד אמרם הראיה לאמונה, לכן טוב הוא להקדים הודעת הגבורה שעל ידי כן תושרש האמונה מיד". 
26. גם המשורר למד בתחילת דרכו את "גבורות" ה' לפירטיהן: "וּגְבוּרתֶיךָ יַגִּידוּ" (ד) - בלשון רבים. 
27. כך גם עשה אברהם אבינו לפי פירוש חז"ל: אפילו בשעה שה' נראה אליו, הוא יצא לקבל אורחים "... קודש הוא והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים" (רש"י לבראשית י"ח, ג). כשם שאברהם יצא לקבל אורחים, וביקש מה' "להמתין לו" - כך גם החסידים בפסוקים אלה פונים אל "בני האדם" לקבל עליהם עול מלכות ה', ותוך כדי כך הם מוותרים כביכול זמנית על קרבתם אל ה'. 
28. ראה גם דניאל ד', לא; ויקרא רבא פרשת י"ג, ה. 
29. ראה מאיר וייס (הערה 1) 284, 244, 289. 
30. המילים "שלוש פעמים" לא מופיעות בכל כתבי היד, והן חסירות במקבילה במדרש ילקוט שמעוני (תהלים תתפ"ח), בסדר רב עמרם גאון (פסוקי דזמרה ד"ה אשרי יושבי), בתשובות הגאונים החדשות (עמנואל, אופק, סי' ל"ה), ברא"ש (ברכות א:ו; ה:ו), ועוד. הראבי"ה (ח"א, מסכת ברכות סי' ד') כותב: "ונהגו העם לומר ג"פ ביום כנגד ג' תפלות, ומיהו לא גרסינן ג"פ ביום בגמרא"; מסתבר, שבעקבות "מנהג העם לאומרו ג"פ ביום" - "תיקנו" את נוסח הגמרא בתקופות מאוחרות. 
31. ראה שבת קי"ח ע"ב: "אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני? והאמר מר: הקורא הלל בכל יום - הרי זה מחרף ומגדף! - כי קאמרינן - בפסוקי דזמרא"; ראה גם מסכת סופרים י"ח:א, ובדיוננו על "פסוקי דזמרא". 
32. ראה דברי רבי אברהם בן עזרא על פסוק א (מובא למעלה ב"פירושים והערות"). 
33. "ה'תהילה לדויד' היא המזמור של קבלת עול מלכות שמים, הוא ה'שמע' שבספר תהילים" (שלמה דב גויטין "עיונים במקרא", תל אביב, יבנה, תשכ"ז, 228), ובדומה כבר נאמר בזוהר: "בתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא" (זוהר כרך ג, פ' במדבר דף ק"כ ע"ב). 
34. על תקופת הוספת הפסוקים ראה יצחק בער בסידורו "עבודת ישראל", 68-69. 
35. לפי המקבילה בתהלים ק"ו, ח (ראה למעלה ליד הערה 21), מזמור קמ"ה הופך ניסוח לאומי של תולדות עם ישראל למסר לכל האנושות; הוספות הפסוקים בסידור "מחזיר" כביכול את האופי הלאומי לפרק במסגרת אמירתו בתפילת ישראל. 
36. על התפתחות נוסח הברכות - ראה Kimelman, Reuven. Again blessing formulae and divine sovereignty in rabbinic liturgy The Ancient Synagogue from Its Origins until 200 C.E. (2003) 320-375. 
37. ראה ראש השנה י"ז ע"ב.