תורת הגמול בתהלים צ'- צ"א - ביאור פילוסופי
מחבר: רבי יוסף אלבו
תהלים צ-צא
ספר העיקרים ד, לז
[תורת הגמול בתהלים צ']
וכן נמצא משה רבנו ע"ה מתרעם... במזמור תפילה למשה, שהיה מתפלל להשי"ת על בני הגלות, והיה מדבר תוכחות על אורך הגלות. ... התחיל כמתנצל.
ואמר: ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור, (תהילים צ').
כלומר: רבש"ע, אף על פי שאני מתרעם על מידת דינך על שאתה משער העונש בערך אליך ולא אלינו, מכל מקום אני מודה כי כל דרכיך משפט, ואיני יכול לריב עמך -
לא בבחינת עצמנו
ולא בבחינת עצמך
ולא בבחינת העונש עצמו.
לא בבחינת עצמנו, שאני מודה ויודע שאנחנו גמולי טובותיך, שעשית לנו טובות גדולות עד מאוד, ולא היה לנו לחטוא לפניך. ואחר שאין ראוי לנו לחטוא לפניך, אין לנו להתרעם ממידת דינך. בבחינת עצמנו אחקור שאנו גמולי טובותיך, כי אתה היית לנו מעון ומחסה ומסתר בכל דור ודור.
גם לא בבחינת עצמך,לפי שאתה נצחי ובעל תכלית, כי בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל מעולם ועד עולם אתה אל, נצחי ובלתי בעל תכלית במעלה, ועל כן ראוי שייענש הממרה פי כבודך עונש גדול, ועל כן אין אנו יכולים להתרעם ממידת דינך לא בבחינת עצמך.
וגם לא בבחינת העונש בעצמו,כי יודע אני כי כל מה שאתה עושה, והייסורין שאתה מביא על האדם, ומה שתשב אנוש עד דכא, אינה אלא לתכלית טוב, כדי שישובו בני אדם בתשובה לפניך, וזהו ותאמר שובו בני אדם.
אבל מכל מקום אני מתרעם ומצטער מן הרע הנמשך אלינו מזה הדרך,ממה שאתה מאריך העונש בערך אליך, שאתה בלתי בעל תכלית, והיה לך לשערו בערך אל האדם החוטא שהוא בעל תכלית.
כי אם תשערהו בערך אל מעלתך, יכלה האדם כהרף עין, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, ואשמורה בלילה, זרמתם שינה יהיו. כלומר: כשתשטוף כל העולם בזרם מים כמו שעשית לדור המבול, הנה יהיו כולם כשינה לפניך, ובבוקר כחציר יחלופו לפניך, כמו החציר שיצמח בבוקר וחלף זמן גידולו כי לערב ימולל ויבש.
ומזה ימשך לנו רע גדול, כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו,לפי ששתה עונותינו לנגדך, כלומר: שאתה מעריך עוונותינו בערך אליך, וזהו התרעומות, וגם שאתה משים עלומינו כלומר העוונות שהם נעלמים ממנו או שעשינו בימי עלומינו, למאור פניך רוצה לומר נגד עיניך שלא תשכחם.
וימשך מזה כי כל ימינו פנו בעברתך, לפי שאתה משער העונש בצירוף אליך, וכילינו שנינו כמו הגה, רוצה לומר שנינו, שהוא הזמן, והוא מהכמה המתדבק, יכלה כמו הדיבור שהוא מן הכמה המתפרד, שאין חלקיו נדבקים קצתם בקצת, וזה לרוב השינויים העוברים עלינו מיום אל יום, עד שאין הזמן נמשך עלינו ככמה המתדבק, אבל משתנה מיום אל יום ומרגע אל רגע ככמה המתפרד.
והיה ראוי לך שתשער העונש בצרוף אל ימי חיינו שהם קצרים,כי ימי שנותינו על רוב יש בהם שבעים שנה, ואם בגבורות יגיעו לשמונים שנה ולא יותר, כי אם ירהבו ויעלו ליותר מהם, הנה הם עמל ואון, ואין ראוי שימנו בכלל החיים.
ומה שאני רואה הוא כי זמן חיינו קצר מאוד, כי גז חיש ונעופה,רוצה לומר כי הוא נכרת מהר, וכאילו אנו מעופפים למהירות כלות שני חיינו, כי ימינו הם כצל העוף העובר שאינו עומד כלל או כצל נטוי לעת ערב שהשמש בא מהרה, ועל כן אני כעשב איבש.
וכל זה הוא מצד שאתה מעריך העונשים בערך אליך והיה לך להעריכם בערך אלינו שאנחנו בעלי תכלית, שאם אתה בא העריכם בערך אליך מי יוכל להעריך העונש ההוא הראוי אחר שאתה בלתי בעל תכלית, וזה אומרו: מי יודע עוז אפך, רוצה לומר שהוא בלתי בעל תכלית, וכיראתך עברתך, רוצה לומר כיראה שראוי לירא ממך שהוא בלתי בעלת תכלית כן היא העברה שאתה מתעבר עלינו בלתי בעלת תכלית, ולא היה ראוי להיות כן, אבל היה ראוי כי למנות ימינו כן הודע, כלומר: היה ראוי שיהיה העונש לפי מניין ימינו, כי תיבת למנות - מקור בא במקום שם, והודע מעניין ייסורין, כמו ויודע בהם אנשי סכות (שופטים ח'), כמו שכתב רבנו דוד קמחי בספר השורשים בשורש ידע בשם אבן ג'אנח.
ויהיה פירוש הפסוק כן: שלפי מניין ימינו שהם מועטים, כן היה ראוי שיהיה העונש המגיע מאתך על העוונות, וכן לפי מניין ימינו שהם מעטים נביא לבב חכמה.
ואחר שארך הגלות זמן הגדול ורב שבענו בוז, שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך. שבענו בבוקר חסדך, כלומר: בזמן הבחרות, בעניין שנרננה ונשמחה בכל ימינו.
ואם לא יהיה כן בזמן הבחרות, שמחנו כימות עניתנו, שנות ראינו רעה.
ואם תאמר שהבאים אחרינו יבואו ויירשו ארץ, הנה יותר ראוי שנראה אנחנו חלקנו בטוב ההוא, וזהו יראה אל עבדיך פועלך,וימשך מזה הדרך על בניהם.
ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידינו, כלומר: שנצליח בכל מעשינו בעניין שיגיע בהן הנעימות שיש בפעולות האלוהיות, כמו שביארנו בהקדמת הספר.
]תהלים צ"א - תשובה לשאלות בתהלים צ']
והמשיך אל העניין הזה יושב בסתר עליון,כאילו הוא משיב אל זה הספק, ואומר כי אף על פי שהגלות נמשך לכלל האומה, לפי שאין כלל האומה שלמים באופן ראוי שיגאלו, הנה כל אחד מן הצדיקים הוא מושגח להינצל מן הצרות בהשגחה פרטית.
וחילק הצדיקים לשלוש או לארבע מדרגות:
הראשונה מדרגת יושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי, והוא מדרגת כלל המאמינים בתורה ומקיימי מצוות בישראל.
והמדרגה השנית הצדיק הבוטח בה' ואומר: כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך.
והשלישית מדרגות האוהב את השם וחושק בו, ועליו אמר: כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו וגו'.
והתחיל המשורר בתחילת דבריו ואמר: אמר לה' מחסי ומצודתי, אלוהי אבטח בו כי הוא יצילך מפח יקוש וגו'. כלומר: אתה האיש היושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי, אל תפחד מהצרות, כי אני אומר לך בעבור השם שהוא מחסי ומצודתי, שהוא אלוהי אשר אבטח בו, כי הוא יצילך מפח יקוש וגו'. ומכל הצרות המתרגשות לבוא בעולם.
והשלים עניין המדרגה הזאת עד ושלומת רשעים תראה.
ואחר כך התחיל בבעלי המדרגה השנית והוא האומר: כי אתה ה' מחסי וגו', ואמר עליו: לא תאונה אליך רעה וגו'. עד תרמוס כפיר ותנין,כי אמר לה' מחסי ומצודתי אלוהי אבטח בו,שאמר משה בתחילה, שב אל המדרגה הזאת גם כן, ולכל שאר המדרגות.
ובמקום כי הוא יצילך מפח יקוש, שאמר בתחילה, הוא מתחיל בבעל המדרגה הזאת לא תאונה אליך רעה וגו', כלומר: אתה האומר כי אתה ה' מחסי וגו', אני אומר לך בעבור השם יתברך שהוא מחסי ומצודתי, ושהוא אלוהי אבטח בו, כי לא תאונה אליך רעה, שאבטח בו והוא יצילך מהמקרים הטבעיים והבלתי טבעיים, עד שעל שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין.
וכן אמר בבעל המדרגה השלישית: אני אומר לך בעבור השם יתברך, שהחושק בו יצילהו מכל רע שבעולם, כאילו השי"ת מדבר ואומר: כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו.
ואם יגיע למדרגה יותר גדולה, שהיא הרביעית, והוא כי ידע שמי, אז יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו וגו', כלומר: שהיודע שמו הוא למעלה מכל מדרגות הצדיקים.
וּכְלַל דברי משה רבנו ע"ה בזה המזמור, שהצדיקים לפי מדרגותם הם מושגחים להינצל מהצרות מיני השגחות מתחלפות.
ויראה לפי דרך זה מפורש כי משה רבנו ע"ה היה מתרעם על זאת המידה, למה שיגיעו העונשים בערך אל השם יתברך הנעבד, ושהיה ראוי שיגיעו לפי מניין שנות האנשים שהם מעטים ולא יותר. וזה יורה שהעונשים המגיעים מהשם יתברך לפי שורת הדין אינם מגיעים בערך אל הממרה והחוטא, אבל בערך מי שחטא כנגדו והמרה את רוחו.