תיאור מעשי בראשית במזמורי תהילים
מחבר: יהודה איזנברג
תהילים קד
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
מזמור ק"ד בתהילים הוא אחד מהפרקים המתארים את גדולתו של הבורא, מתוך התבוננות במעשי ידיו.
המזמור פותח בהכרזה:
"ה' אלוקי, גדלת מאוד, הוד והדר לבשת".
לאחר הכרזה זו, באות הסיבות שבגללן מכריז המשורר כי ה' גדול מאוד ומלא הוד.
תיאור גדולתו של הבורא מתבסס בפרקנו על תיאור הבריאה בספר בראשית. אם בתיאור ספר בראשית מתחילה הבריאה בבריאת האור ביום הראשון, ובריאת הרקיע ביום השני, הרי בפרקנו מתחיל תיאור הבורא ב"עוטה אור כשלמה", וממשיך ב"נוטה שמים כיריעה". בתיאור הבריאה, נבראו ביום השלישי היבשה והצמחים: "יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה..." "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו". ובפרקנו: "על הרים יעמדו מים, מן גערתך ינוסון, מן קול רעמך יחפזון, יעלו הרים ירדו בקעות, אל מקום זה יסדת להם, גבול שמת בל יעבורון, בל ישובון לכסות הארץ". וכן: "מצמיח חציר לבהמה, ועשב לעבודת האדם, להוציא לחם מן הארץ".
ביום הרביעי נבראו, כמתואר בספר בראשית, המאורות: השמש והירח. ובפרקנו: "עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו".
ביום החמישי נבראו בעלי החיים, ובמזמורנו אנו מוצאים "תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. הכפירים שואגים לטרף, ולבקש מא-ל אכלם".
ביום השישי נברא האדם, ובפרקנו התיאור: "יצא אדם לפעלו, ולעבודתו עדי ערב".
לכאורה - כתב בעל המזמור פרפרזה על תיאור הבריאה בספר בראשית. כשם שספר בראשית מתאר את הבריאה לפי סדר הנבראים, מן האור, דרך היבשה, הצומח, החי והאדם; כך בעל המזמור מתאר את בריאת העולם, באור החל, ובאדם כילה.
אם נחזור ונקרא את המזמור, נבחין כי תיאור הבריאה הנו מסגרת למזמור, אך לא מטרתו; המזמור מתאר את סדר הבריאה - אך לא סדר הבריאה עניינו, אלא המסקנה שהמבחין בסדר זה צריך להסיק.
מזמור ק"ד מתאר שלושה מחזורים, שלושה מעגלים הבאים להביע את הלידה, ההתחדשות, הגוויעה והתחילה. העולם מתואר על רקע שלושה מחזורים אלה.
המחזור הראשון הוא מחזור האור והחשך:
"תשת חושך ויהי לילה, בו תרמוש כל חיתו יער.
הכפירים שואגים לטרף, ולבקש מא-ל אוכלם.
תזרח השמש יאספון, ואל מעונתם ירבצון.
יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב".
זהו המעגל הראשון - החושך, שלטון חיות הטרף השואגים, מתחלף באור, בו האדם יוצא לעבודתו, לשליטה בעולם.
המחזור השני הוא מחזור החיים:
"תיתן להם ילקטון,
תפתח ידך ישבעון טוב,
תסתיר פניך יבהלון,
תוסף רוחם יגועון, ואל עפרם ישובון.
תשלח רוחך יבראון, ותחדש פני אדמה".
המעגל הראשון תאר את חילופי האור והחושך; המעגל השני את התחייה והמוות; והמעגל השלישי מתאר את השתנותו של האדם; את מעגל הרשע והצדיק:
"אשירה לה' בחיי, אזמרה לאלוקי בעודי.
יערב עליו שיחי, אנכי אשמח בה'.
ייתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם,
ברכי נפשי את ה' הללוי-ה".
החילופין של האור והחושך; של החיים והמות - הנם מעשי ידי האלוהים; שני אלה מוליכים לשינוי השלישי, להפיכת רשע לצדיק.
מדוע מתחיל המזמור בתיאור הבריאה, ומסיים בהכרזה כי "ייתמו חטאים מן הארץ"? מהו הקשר בין המעגלים המתוארים במזמור?
תאור העולם ורבגוניותו הוא הוא הגורם להכרה שיש בורא לעולם. תיאור בריאת העולם מופיע במזמור כרקע: אם העולם נברא, משמע יש לו בורא; אם יש בורא - משמע צריך לעבדו. ולכן מכריז בעל המזמור: "אשירה לה' בחיי, אזמרה לאלוקי בעודי, יערב עליו שיחי, אנכי אשמח בה'".
בדרך דומה מתאר רמב"ם בהלכות יסודי התורה את הדרך מן ההתבוננות בעולם, אל יראת ה' ואהבתו:
"הא-ל הנכבד והנורא הזה, מצווה לאהבו וליראה אותו... והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול... וכשמחשב בדברים האלה עצמן, מדי הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה..."
(יסודי התורה ב'). לפי דברי רמב"ם אלה, ההתבוננות במעשי ה' מוליכה לאהבה וליראה. רבינו בחיי, בעל חובות הלבבות, מראה, כי ההתבוננות מוליכה לכניעה:
"וכאשר יכיר גודל עצמת הבורא, ורוממות גבורתו וחכמתו העליונה, ייכנע לו וישפל לפניו". (הכניעה ב').
ההתבוננות במעשי האלוהים מוליכה, לפי רמב"ם, לאהבת ה' וליראתו. לפי ר' בחיי, היא מוליכה לכניעה. בעל המזמור מצליח לעלות לדרגה גבוהה אף משני אלה:
מול "יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו", מכריז בעל המזמור:
"יערב עליו שיחי, אנכי אשמח בה'".
הזדהותו שלמה: כאש הכיר האדם בכוחו של האלוהים, נפגשו השניים: האלוהים "שמח במעשיו" - שמח באדם; והאדם מכריז: "אנכי אשמח בה'". לא יראה ולא כניעה, אלא מעבר להם: אהבה ושמחה.