"ואמר: עם תעי לבב הם, והם לא ידעו דרכי"
מובא ללא ההערות)
מחבר: יעקב בזק
תהילים צה
סיני, גיליון ק"א, 1988
תוכן המאמר:
משמעותה המיוחדת של המלה "ואמר"
המשמעויות המיוחדות של האות וי"ו בראש המילה
סיכום
תקציר: המחבר עומד על משמעות הפסוק בתהילים צה, י: "ואמר עם תעי לבב הם, והם לא ידעו דרכי", כשמילת "ואמר" משמשת כמילת מפתח בהבנת הפסוק. בהמשך המאמר, מונה את המשמעויות השונות שיש לאות וי"ו המופיעה בראש מלה.
כל הפרשנים - ישנים וחדשים כאחד - מפרשים פסוק זה כמשמעותו הנראית לעין במבט ראשון: "ואמרתי (גמרתי בדעתי) כי הם עם שלבבם תועה, שהם מבקשים לסור מהדרך הנכונה אשר אני מורה אותם והם מסרבים להכיר את דרכי" (עמוס חכם בפירושו "דעת מקרא" לתהילים).
בהמשך דברינו ננסה להראות, כי לא כך הוא פירושו הנכון של הפסוק שלפנינו, וכי המפתח להבנתו הנכונה של פסוקנו טמון במשמעותה המיוחדת של התיבה "ואמר", וכן במשמעותה המיוחדת והבלתי שגרתית של האות וי"ו שבראש המלה "ואמר", וזו שבראש המלה "והם".
משמעותה המיוחדת של המלה "ואמר"
הפועל "אמר" מורה, כידוע, לעתים על מחשבת הלב, ולא על אמירה בפה. יפה תורגם אפוא פסוקנו בגרסת Jewish Publication Society: I thought: they are sensless people ולא כיתר התרגומים, שתרגמו: "... and I said". ואולם אף בתרגום זה לא נתנו את הדעת למשמעות המיוחדת של התיבה "ואמר" בהקשר שלפנינו. שכן לא זו בלבד שהתיבה "ואומר" מורה לפעמים על מחשבה ולא על אמירה, אלא שעל פי רוב היא מורה על מחשבה מוטעית. והרי כמה דוגמאות לכך:
א. "ואמר: אחרי עשתה את כל אלה אלי תשוב - ולא שבה" (ירמיהו ג, ז) - סבור הייתי מתוך טעות, כי היא תשוב אלי, אך לא כן היה.
ב. "ואמר: אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי, אכן בגדה אשה מרעה - כן בגדתם בי..." (ירמיהו ג, יט-כ) - סבור הייתי בטעות, כי לא תשובי מאחרי, אך את בגדת בי.
ג. "ואמר לשפוך חמתי עליהם... ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים" (יחזקאל כ, ח-ט) - התכוונתי לשפך חמתי עליהם, ואולם לבסוף חזרתי בי (וכן בפסוקים יג, כא).
ד. "ואמר: אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, גם חשך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר..." (תהילים קלט, יא) - סבור הייתי בטעות, כי החושך יסתירני, אך התברר לי, כי כלפי ה' אין הבדל בין חושך לאור.
ה. "ואמר: עם קני אגוע" (איוב כט, יח) - סבור הייתי בטעות, כי אאריך ימים כל עוד קני קיים (בסלע).
ו. "ואמר: אבד נצחי ותוחלתי מה' " (איכה ג, יח) - סבור הייתי בטעות כי אבד נצחי.
אף בפסוקנו משמש "ואמר" במשמעות מחשבה מוטעית. ה' מעיד על עצמו, כי ארבעים שנה היה שרוי בריב וקטטה עם עם ישראל "ואמר: עם תעי לבב הם" - תחילה סבור הייתי בטעות, שאינם אלא תועי לבב, כאותו שה אובד שתעה מן הדרך הנכונה שלא בזדון אלא בטעות (השווה תהילים קיט, קלו: תעיתי כשה אובד...). "והם לא ידעו דרכי" - ואולם (הוי"ו שבראש התיבה "והם" במשמעות: ואולם) לבסוף באתי לכלל דעה, שאין הם בכלל תועי לבב, אלא מזידים הם, שאינם פותחים את לבם לדעת את הדרך הנכונה בעיני ה'. אשר על כן נשבעתי בכעסי שדור זה לא יבוא לארץ מנוחתי.
הרקע לפסוקים אלה, במיוחד למשפט "אשר נשבעתי באפי, אם יבואון אל מנוחתי" - הם הפסוקים הבאים מן התורה:
"כי כל האנשים הרואים את כבדי... וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי, אםיראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם" (במדבר יד, כב-כג).
"אם יראה איש באנשים האלה, הדור הרע הזה, את הארץ הטובה אשר נשבעתילתת לאבתיכם" (דברים א, לה).
אך אפשר, שלנגד עיני המשורר היו גם הפסוקים שבספר דברים (כט, א-ד):
א. "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכלארצו.
ב. המסות הגדלת אשר ראו עיניך, האתת והמפתים הגדלים ההם.
ג. ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה.
ד. ואולך אתם ארבעים שנה במדבר...".
התיבה "ולא" בפסקו ג משמעה "כאילו לא". שהרי ה' נתן לכם לב ועיניים ואוזניים, ואולם אתם לא השתמשתם בבינת הלב כדי להבין ובראיית העיניים כדי להבין ולהיווכח ולהסיק מכך את המסקנות הנכונות, ועל כן הולכתי אתכם ארבעים שנה במדבר (הוי"ו שבראש התיבה "ואולך" (פס' ד) במשמעות - ועל כן). לא נכון אפוא לתרגם: ... but the Lord has not given you a heart to know התרגום הנכון צריך להיות as if the Lord....
הביטוי "לא ידעו" במזמורנו מזכיר את הביטוי "שפת לא ידעתי אשמע" שבמזמור פא. במקום אחר פירשנו פסוק זה כך: ה' מצהיר, כי כאשר שמע את פרעה אומר :"לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח" (שמות ה, ב) החליט מיד לשחרר את עמו מתחת יד מצרים. כבר עמדו כמה חוקרים על הצדדים המשותפים הרבים למזמור פא ולמזמור צה. הביטויים "לא ידעו" (צה י) ו"לא ידעתי" (פא ו) הם אחד מאלה.
המשמעויות המיוחדות של האות וי"ו בראש המלה
כפי שצוין לעיל, המפתח הנכון להבנת המשפט שבכותרת מאמרנו נעוץ גם במשמעות המיוחדת שיש לאות וי"ו בראש המלים "ואמר" "והם". כידוע, משמשת האות וי"ו בראש המילה בכמה הוראות בנוסף לשימושה בתור וי"ו החיבור, שהוא השימוש השכיח ביותר. יש שהאות וי"ו בראש המילה תבוא במשמעות "אבל, אולם, הלא": "כי כל אלוהי העמים אלילים, וה' שמים עשה" (תהילים צו ה); ויש שהיא באה במשמעות: "אז, אפוא": "ואם לא תאבה האישה ללכת אחריך, ונקית משבועתי זאת" (בראשית כד ח). ויש שהאות וי"ו בראש המילה תבוא במשמעות: כי, מפני: "טוב ה' לכל, ורחמיו (כי רחמיו) על כל מעשיו" (תהילים קמה ט); "עיני כל אליך ישברו, ואתה (כי אתה) נותן להם את אכלם בעתו" (שם, שם, טו).
במשפט שלפנינו מופיעה הוי"ו פעמיים בראש מילה, ובשתי הפעמים במשמעות חריגה:
א. בפעם הראשונה בראש המילה "ואמר" במשמעות "לפי", "מפני": "ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם" - ארבעים שנה שרוי הייתי בריב ובקטטה עם דור המדבר, ולמה נמשך ריב זה זמן כה ממושך? ומדוע לא כיליתי חמתי בהם מיד? לפי שסברתי בטעות, כי הם בחינת תועי לבב כאותם, שהולכים במדבר ומאבדים את הדרך, מתוך שאינם יודעים את הדרך הנכונה, כסבור הייתי: טועים הם ואינם מזידים.
ב. "והם לא ידעו דרכי" - הוי"ו שבראש "והם" במשמעות "ואולם" - ואולם האמת הייתה, כי אינם בחינת טועים, אלא מזידים הם, שאינם חפצים לדעת את דרכי.
ג. משמעות נוספת של האות וי"ו בראש המילה מודגמת במשפט "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" (דברים כט, ג) שצוטט ליל. שם הסברנו, כי כאן היא במשמעות "כאילו".
ד. ועוד משמעות מודגמת שם (דברים כט, ד): "ואולך אתכם ארבעים שנה" - ועל כן הולכתי אתכם ארבעים שנה.
המשמעות הנכונה של פסוקנו היא אפוא זאת: ארבעים שנה הייתה לי מורת רוח מתמדת מדור המדבר, והארכתי להם אפיים, ולא גזרתי להם מיד את עונשם הראוי, לפי שסבור הייתי בטעות, כי הם אינם אלא תועי לבב. "והם לא ידעו דרכי" - ואולם האמת שהתבררה לי היא, כי הם אינם תועים מן הדרך הנכונה, דרך ה', מחמת טעות, אלא לפי שלא חפצו לדעת את דרכי. "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי" - אשר על כן נשבעתי בכעסי, כי אנשים אלה לא יבואו אל הארץ שאותה איוויתי לי למנוחה ולנחלה.
אגב דרכנו הצבענו על המשמעים השונים שיש לאות וי"ו בראש המילה:
א. אבל, אולם, הלא.
ב. אז, אפוא.
ג. כי, מפני.
ד. על כן, לפיכך.