בא דוד והעמידן על אחת עשרה
שיחות בספר תהלים
מחבר: יהודה איזנברג
תהילים טו
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
מדרש מעניין מובא בסוף מסכת מכות:
"דרש רבי שמלאי, תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני;
בא דוד והעמידן על אחת עשרה, שנאמר: "ה', מי יגור באוהלך... הולך תמים ופועל צדק".
בא ישעיהו והעמידן על שש, שנאמר "הולך צדקות ודובר מישרים..."
בא מיכה והעמידן על שלוש, שנאמר "ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך".
בא חבקוק והעמידן על אחת: "וצדיק באמונתו יחיה".
מה פירוש "בא דוד והעמידן על אחת עשרה"? האם רצה דוד לצמצם את מספר המצוות?
רבי יוסף אלבו, בספר העיקרים, מפרש את הרעיון של המדרש. הנביאים לדברי היו מתכוונים "לעשות כללים כוללים מצוות רבות מהתורה ומידות טובות, כדרך שבני אדם עושים, כדי שעל ידם ישיג האדם מדרגה גדולה מהשלמות" (ג, לט). דהיינו: הנביאים ריכזו רשימה של מידות טובות, או תכונות יסוד, שהם מהווים תמצית למצוות כולן.
אם נספור את תכונות עובד האלהים במזמורנו, נמצא אחת עשרה תכונות :
הולך תמים
ופעל צדק
ודבר אמת בלבבו:
לא רגל על לשנו
לא עשה לרעהו רעה
וחרפה לא נשא על קרבו:
נבזה בעיניו נמאס
ואת יראי ה' יכבד
נשבע להרע ולא ימר:
כספו לא נתן בנשך
ושחד על נקי לא לקח (פסוקים ב-ה)
נבדוק את מזמור ט"ו בתהילים, ונראה מה טיבו של עובד ה', ומהן תכונותיו.
בשלושה תחומים מתאר המזמור את עובד ה': במחשבה, בדיבור ובמעשה.
מחשבתו נקיה: "דובר אמת בלבבו";
פיו ולבו שווים: "לא רגל על לשונו";
ומעשיו טהורים: "לא עשה לרעהו רעה".
[את שלוש התכונות האלה כולל מזמור אחר בספר תהילים, שנושאו כנושא מזמורנו. מזמור ט"ו עוסק בתיאורו של זה ש"יגור באוהליך, ישכון בהר קודשך", וכמוהו מזמור כ"ד, השואל "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו". שלוש התכונות שמצאנו במזמורנו, נזכרות גם במזמור כ"ד, בתמצית ובקיצור:
"נקי כפים,
ובר לבב,
אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה".
שוב אותן תכונות: "נקי כפים" - מעשיו טהורים; "בר לבב" - מחשבתו נקיה; "לא נשבע למרמה" - דיבורו אמת.]
נמשיך ונעקוב אחרי תכונותיו של עובד האלוהים במזמורנו. לאחר התיאור הכללי של תכונותיו, "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו", באים תיאורים מפורטים, המדגימים תמונות שונות מחייו.
יחסו לחוג מכריו וקרוביו הוא יחס אובייקטיבי:
"לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרובו".
יש כאן תכונה והיפוכה: מצד אחד נאמן הוא לרעהו, ואינו עושה לו רעה, ומאידך: אין הוא נושא את חרפת קרובו ושותק, אלא מגיב כאשר ראוי לו להגיב. הנאמנות שלו לקרוביו היא נאמנות על תנאי: הוא נאמן עד למידה שהקרובים נאמנים לעצמם, לחובתם ולתפקידם.
וכך יחסו אל בני האדם בכלל. גם כאן מתוארת תכונה והיפוכה:
"נבזה בעיניו נמאס, ואת יראי ה' יכבד".
הוא מואס בנבזה, בזה שבאופן אובייקטיבי הוא נבזה, גם אם הוא חשוב וחכם ובעל עמדה חשובה. ואילו את יראי ה' - יכבד; וגם זאת בלי להתחשב בעמדה או בחוסר העמדה שהם תופסים.
ושוב שתי תכונות של עובד אלוהים פדנט זה:
"כספו לא נתן בנשך, ושוחד על נקי לא לקח".
אין הוא נחפז להתעשרות קלה, אם אסורה היא; אך לא זו בלבד: אין הוא לוקח שוחד לא רק על רשע, אלא גם על נקי: מסרב הוא לקחת שוחד כדי להצדיק את הנקי. שומר הוא על עצמאותו הרוחנית, ואינו משתעבד, גם לא לרעיונות שהוא מסכים אתם.
שכרו של עובד האלוהים במזמורנו חזק ותמציתי: "עושה אלה לא ימוט לעולם". ההבטחה כאילו נוגדת את ההגיון והמורגל סביבנו: אנו מצפים כי דווקא האופורטוניסט יהיה זה שיחזיק מעמד; דווקא זה השומר על יחסים טובים עם קרוביו, עם החזקים, עם המצליחים. אך לא. בהר הקודש ישכון דווקא זה שאינו נושא פנים לקרובו; דווקא זה המואס בנבזה - יהי כוחו אשר יהי.
עושה אלה - לא ימוט לעולם.