הצעות להוראת תהילים ע"ג בכיתות יא-יב
מחבר: יהושע מנחם רוזנברג
תהילים עג
פרסום ראשון באתר דעת - אדר תשס"ג * מרץ 2003
על פי תכנית הלימודים אמור פרק ע"ג להילמד ברמה אינטנסיבית בכיתה י"א. אני מציע לדחות את הוראתו לכיתה י"ב. בכיתה י"ב נלמדים באינטנסיביות פרקים מספר איוב וממגילת קהלת. לימוד הפרק אחרי סיום ספר איוב יכול להיות הזדמנות טובה לסיכום בעיית הגמול במקרא.
לשונו של המזמור קשה. כדי שהשיעור לא יהפוך למעמד משעמם של פירושי מילים אני מציע להכין את התלמידים לקראת השיעור באמצעות עבודת הכנה שתכלול שאלות אשר יחייבו את התלמידים לעיין בפרק או לפחות בפירושי המילים הקשות שבו. אפשר להציע לתלמידים שאלות בשלוש רמות:
שאלות ברמת תרגום
שאלות ברמת תרגום ושאלות אינפורמטיביות שהתשובות עליהן מצויות באופן ברור בטקסט.
כגון:
באר בלשונך את המילים או את הביטויים הבאים: בָּרֵי לֵבָב, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי, כְּאַיִן שֻׁפְּכֻה אֲשֻׁרָי, וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיון כַּפָּי וכו'. (המורה יחליט האם לבחור רק מספר ביטויים ומילים המהוות מפתח להבנת הפרק, או לכלול בעבודת ההכנה ביטויים רבים ככל האפשר).
מילים מן השרש 'שית' או 'שתת' מופיעות בפרקנו פעמים אחדות. (יַעֲטָף-שִׁית, שַׁתּוּ, תָּשִׁית לָמו, שַׁתִּי) בדוק את משמעות השורש הזה ובאר כל אחת מן ההופעות שלו בפרק בהקשרה.
תאר בלשונך את הרשעים שעליהם מדבר אסף בפרקנו.
רשום את כל הכינויים שבהם מכנה המשורר את הרשעים בפרקנו.
רשום זה מול זה ביטויים המתארים את הרשע לעומת התיאור של הצדיק (אסף). לדוגמה:
וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל-הַיּום בַּעֲמַל אֱנושׁ אֵינֵמו
וְתוכַחְתִּי לַבְּקָרִים וְעִם-אָדָם לא יְנֻגָּעוּ
המלה "עמל" נזכרת פעמים בפרקנו. ציין את משמעות המלה בשני המקומות.
"עשֶׁק מִמָּרום יְדַבֵּרוּ" המשמעות המקובלת של עושק היא: קיפוח שכרו של עובד, גזל, ניצול קשה וכיו"ב. משמעה של המילה בפסוקנו שונה. באר את המילה על פי התקבולת ועל פי הנאמר בישעיהו נ"ט יג.
שאלות הבנה
שאלות הבנה, ניתוח והסקת מסקנות. את התשובות לשאלות אלה ימצאו התלמידים בין השורות. כגון:
מהי אמונת היסוד של המתפלל בפסוקים א-ה בפרקנו?
מה הם הגורמים המערערים את האמונה הזאת?
וְאָמְרוּ: "אֵיכָה יָדַע-אֵל" (פסוק יא) ראב"ע: "יש אומרים הרשעים. ולפי דעתי שהאומרים הם עם השם, והעד הנה אלה רשעים".
מה הוא הקושי בפסוק וכיצד מיישבו ראב"ע? הבא סימוכין מן הפסוקים לשני הפירושים.
הפרק עוסק בבעיה מוסרית עתיקת-יומין. מהי הבעיה? הוכח דבריך מן הפסוקים. מה הם שני הפתרונות הניתנים לבעיה המועלת במזמור?
בתחילת הפרק מדבר אסף על הקב"ה בלשון נסתר. בחלק השני הוא פונה אל הא-להים בלשון נוכח. צטט שתים מן הפניות בלשון נוכח. מה לדעתך גרם לשינוי הזה?
"וַאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זאת עָמָל (היּא) [הוּא] בְעֵינָי" (פסוק טז)
מהי המחשבה המעסיקה את המתפלל במזמור, ומהו ה"עמל" שעליו הוא מדבר בפסוק זה ?
"שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁונָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ" (פסוק ט)
רמב"ם (הלכות טומאת צרעת, ט"ז, י): "מי גרם להם לשית בשמים פיהם [=לדבר באלוהים וכופרין בעיקר]? לשונם שהלכה תחילה בארץ. זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר".
מהו מבנה הפסוק ומהי משמעותו לפי רמב"ם?
שאלות השוואה
שאלות השוואה בין טקסטים שבהן נדרשים התלמידים לצאת אל מעבר לשורות. כגון:
האם הפתרון הניתן לבעיה במזמור צ"ב דומה לפתרון הראשון או לפתרון השני בפרקנו?
השווה את תיאור הרשע בקטע לתיאור הרשע במזמורים נ', נ"ג. ציין את המיוחד בכל מזמור.
בהתאם לפירושים שנתת למילה "עמל" בפרקנו איזו משמעות מתאימה למילה במקומות הבאים: ירמיה כ', יח; חבקוק א' יג; תהלים י' ז; תהלים צ', י ; איוב ג' י (ט) ; איוב ד' ח ; איוב ה' ז, ז' ג ; קהלת ד' ו, ח ; שופטים י' טז; דברים כ"ו ז ; ?
מהו ההבדל בין האמירה: "אַךְ טוב לְיִשְרָאֵל, אֱלהִים לְבָרֵי לֵבָב" שבראש הפרק, לבין הקביעה: "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלהִים לִי טוב" שבסופו?
"וַאֲנִי-בַעַר וְלא אֵדָע בְּהֵמות הָיִיתִי עִמָּךְ" (פסוק כב). באיזה עניין מרגיש המתפלל שהוא "בער"?
לפי פסוקים יז-כ, מהי ההבנה שאליה הגיע המתפלל ב"מקדשי אל"? בסס את דבריך על הכתוב.
עיין באיוב, ה', ג-ה. האם דברי אליפז בפסוקים אלה דומים להבנה שאליה מגיע המתפלל ב"מקדשי אל" בתהילים? נמק.
על השאלות שבחלק הראשון ישיבו כל תלמידי הכיתה כהכנה לקראת לימוד הפרק. מקצת מן התלמידים תוכל להתמודד בעת ההכנה גם עם שאלות מן הסוג שבחלק השני.
בחלק מן השאלות ישתמשו המורים לעבודה בכיתה, תוך כדי לימוד הפרק, לצורך הפסקת המהלך הפרונטלי של השיעור ושינוי פעילות לעבודה עצמית ולעבודה בקבוצות, וחלק מן השאלות תשארנה כעבודות לסיכום ולחזרה.
לעבודת התלמידים יש תועלת רבה:
התלמידים יגיעו אל השיעור מצוידים בנתונים שלולא זאת היו משקיעים זמן רב בעת השיעור לאיסופם. במקום לעסוק בפירושי מילים בלבד יתפנו המורה והתלמידים לעסוק בעצם הנושא.
התלמידים יתמודדו באופן ישיר עם המקרא ולא רק דרך תיווכו של המורה.
תלמידים המתמודדים עם אתגרים אינטלקטואליים המוצעים להם באמצעות ההנחיות לעבודה העצמית והמבינים טקסט כוחות עצמם, תוך השקעת מאמצים, יזכרו אותו לטווח ארוך יותר ויש סיכוי יותר טוב שיפנימו אותו. למידה עצמית ולמידה על ידי גילוי קשורות זו בזו. 'גילוי' הוא חסר משמעות אם אינו נעשה באופן עצמאי.
הוראת המזמור
את השיעור במזמור ע"ג אפשר לפתוח בדיון בבעיית הצדק בעולם (צדיק ורע לו רשע וטוב לו) תוך התבססות על מה שלמדו התלמידים עד כה. אפשר למשל לפתוח בשאלתו של אברהם:
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע, (בראשית י"ח, כג)
לעבור לשאלת משה ואהרון:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרן לֵאמר: הִבָּדְלוּ מִתּוךְ הָעֵדָה הַזּאת וַאֲכַלֶּה אתָם כְּרָגַע. וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיּאמְרוּ אֵ-ל אֱ-להֵי הָרוּחת לְכָל בָּשָר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצף?
ומכאן לשאר המקורות שלמדו התלמידים. אפשר ליזום שיעורי "מחשבת ישראל" מקבילים. מן הדיון הכללי אפשר לעבור לבעייתו הפרטית של אסף ולפתרונותיו ולדון במייחד אותם מן הפתרונות האחרים ובדמיונם לפתרונות אחרים.
דרך אחרת היא לדון תחילה בפרק עצמו ובבעיה האישית של אסף וממנה לצאת לדיון כללי בבעיית הגמול במקרא. אין להפוך את השיעור למעמד של בדיקת עבודות הבית. מרכז השיעור יהיה הקריאה בפרק, העיון בו, ההשוואה, הדיוק. במהלך הלמידה ישתלבו תשובות התלמידים לעבודת הבית כנקודת מוצא להעמקה, כפתח לדיון.