בצר הרחבת לי, חונני ושמע תפילתי
מחבר: יהושע רוזנברג
תהלים פרק ד
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
הקורא את פרק ג' ואת פרק ד' בזה אחר זה, אינו יכול שלא לחוש בדמיון שביניהם. כאן וכאן מתפלל אדם הנתון במצוקה בגלל אויביו המקיפים אותו, ולמרות זאת אינו מאבד את ביטחונו בה'. המשורר קורא לכל בני האדם שלא לאבד את ביטחונם בה'.
בשני המזמורים מופעים ביטויים דומים:
בפרק ג': "קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו",
ובפרק ד': "בקוראי ענני אלוהי צדקי";
בפרק ג': "ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי",
ובפרק ד': "בני איש על מה כבודי לכלימה...";
בפרק ג: "רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו",
ובפרק ד': "רבים אומרים מי יראנו טוב".
עניין השכיבה והשינה הוא מוטיב משותף לשני הפרקים:
בפרק ג': "אני שכבתי ואישנה, הקיצותי כי ה' יסמכני",
ובפרק ד': "בשלום יחדיו אשכבה ואישן...".
בגלל הפסוקים המדברים על השכיבה והשינה נהגו בקהילות רבות לקרוא את ארבעת הפרקים הראשונים של תהילים לאחר תפילת ערבית של יום הכיפורים. יש נוסחאות של קריאת שמע שעל המיטה שמזמורים ג' וד' כלולים בהן.
בתלמוד הבבלי מסכת ברכות דף ד' ע"א מחזק רבי יוסי את דברי ר' יהושע בן לוי, הקובע מצווה לקרוא קריאת שמע על המיטה, בעזרת פסוק ה' מפרקנו:
"אמר רבי יהושע בן לוי, אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצווה לקרותו על מיטתו.
אמר ר' יוסי: מאי קרא - 'רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'."
ומפרש רשי:
"'אמרו בלבבכם' - אמרו מה שכתוב 'על לבבך', על משכבכם, שנאמר: בשכבך. 'ודומו' - בשינה אחרי כן. "
בהמשך הסוגיא דורש ריש לקיש את הכתוב:
"אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש:
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: 'רגזו ואל תחטאו'.
אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: 'אמרו בלבבכם'.
אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: 'על משכבכם'.
אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: 'ודומו סלה'. "
רש"י מבאר את הדרשה מן המילים 'ודומו סלה' - יום הדומיה הוא יום המות, שהוא דומיה עולמית.
בפתח המזמור ובסיומו פונה המשורר אל ה', ובאמצע הוא עובר לדבר אל בני איש. הפרק נפתח בקריאה:
"בקראי ענני אלוהי צדקי, בצר הרחבת לי, חנני ושמע תפילתי."
המתפלל מצפה למענה מהיר מאת ה'. בקראי - בעוד אני קורא, ענני. הבקשה חנני - פונה אל מידת הרחמים: רחום וחנון.
ביטויים אחדים בפרק רומזים אל ברכת כהנים:
'חנני' ,
'נסה-עלינו אור פניך, ה''.
'בשלום יחדיו אשכבה' - כנגד 'וישם לך שלום'., כנגד -'יאר ה' פניו אליך', 'ישא ה' פניו אליך'- כנגד 'ויחונך'
המשורר פונה אל בני האדם המציקים לו:
"בני איש, עד מה כבודי לכלימה",
יש שפירשו את שאלתו: עד מה, במובן - עד מתי? ויש שפירשוה : בעד מה, בגלל מה אתם שמים את כבודי לכלימה.
יונתן תרגם: "מטול מה" - במובן למה, בדומה לפסוק יג בפרק י': "על מה נאץ רשע אלוהים", שגם שם תרגם יונתן: "מטול מה". אני בוטח בה' וזה כבודי, מדוע אתם מכלימים את כבודי? ואתם המכלימים את כבודי אוהבים ריק, ומבקשים כזב. נראה שהקריאה "עד מה" שייכת לכל חלקי הפסוק: "עד מה כבודי לכלימה, עד מה תאהבון ריק, עד מה תבקשו כזב".
המשורר מודיע לצריו כי ה' הבדילו וקרבו אליו: "ודעו כי הפלה ה' חסיד לו". המשמעות הראשונית של השורש פלה היא: הפריש, הבדיל. כך גם בערבית ובסורית. בתפילתו לאחר חטא העגל אומר משה: "ובמה יוודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך, הלוא בלכתך עמנו, וניפלינו אני ועמך, מכל העם אשר על פני האדמה". כלומר ניבדל לטובה. ולפי זה פירוש הכתוב: ה' הבדיל לעצמו אותי שאני חסיד לפניו. ולפי שאני קרוב אליו, ה' ישמע בקראי אליו.
את המזמור הקודם סיים דוד במעבר מתפילת היחיד אל תפילת הכלל, תפילת העם: "לה' הישועה על עמך ברכתך", וגם במזמורנו, כשהמשורר מביע את ביטחונו שה' ישמע לתפילתו, הוא מבקש בעד הרבים:
"רבים אומרים מי יראנו טוב, נסה עלינו אור פניך ה'"
לאחר שהתפלל בעד הרבים שב המשורר ומביע את ביטחונו בה'. נתת שמחה בלבי יותר מאשר החקלאים השמחים ביבולם הרב:
"מעת דגנם ותירושם רבו".
הזוכה לאור ה' בטוח שה' ישמור עליו ויספק את צרכיו. בטחונו בה' מאפשר לו לישון במנוחה:
"בשלום יחדיו אשכבה ואישן, כי אתה ה' לבדד, לבטח תושיבני".