ה' בקר תשמע קולי, בקר אערוך לך ואצפה
מחבר: יהושע רוזנברג
תהלים ה
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
בפרקים ג' ו-ד' התפלל המשורר לה' שיצילו מיד אוייביו המקיפים אותו, הזוממים עליו רעה, המצרים והבזים לו. גם בפרק ה' הוא מתפלל לאבדן הרשעים:
"תאבד דוברי כזב, איש דמים ומרמה, יתעב ה'."
הפרקים הקודמים היו תפילות ערב, תפילות שלפני השינה, כפי שאמר המשורר בפרק ג':
"אני שכבתי ואישנה, הקיצותי כי ה' יסמכני",
ובפרק ד':
"בשלום יחדיו אשכבה ואישן, כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני".
פרק ה', לעומת זאת, הוא תפילת הבוקר של המשורר:
"ה' בקר תשמע קולי, בקר אערוך לך ואצפה".
פסוק ח' מפרקנו שובץ בתחילת תפילות הבקר שלנו:
"ואני ברוב חסדך אבוא ביתך,
אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך".
המשורר מדבר על הישגי הרשעים, ועל הדרכים בהם הגיעו להישגים אלה, לעומת דרכי הצדיק. ועל יחסו של הקב"ה אליהם: ה' אינו רוצה ברשעים ומרחיק מעליו את הרע, אשר אינו יכול לגור בביתו:
"כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע",
לעומת זאת הוא מקרב אליו את יראיו:
"ואני ברוב חסדך אבוא ביתך,
אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך".
הרשעים הם הוללים ופועלי און:
"לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך,
שנאת כל פועלי און."
השקר והכזב מאפיינים אותם:
"כי אין בפיהו נכונה, קרבם הוות קבר פתוח גרונם, לשונם יחליקון".
בתלמוד הבבלי מסכת ברכות דף ל"ב ע"א מובא:
"דרש רבי שמלאי:
לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל [את הבקשה שהוא צריך לה].
מנלן?
ממשה. דכתיב (דברים ג') 'ואתחנן אל ה' בעת ההיא'; וכתיב 'ה' אלהים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך', וכתיב בתריה 'אעברה נא ואראה את הארץ הטובה' וגו'.
גם פרקנו בנוי לפי הדגם הזה. בתחילת הפרק במבוא, מבקש המשורר שתפילתו תתקבל:
"אמרי האזינה ה'...
הקשיבה לקול שועי מלכי ואלוהי כי אליך אתפלל."
בפרק לשונות תפילה רבים: האזינה, בינה הגיגי, הקשיבה לקול שועי, כי אליך אתפלל, תשמע קולי, אערך לך ואצפה. לאחר המבוא עובר המשורר לדברי שבח:
"כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע.
לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך, שנאת כל פועלי און...
איש דמים ומרמה יתעב ה'".
רק לאחר דברי השבח, המעידים על הצדק בו מנהל הקב"ה את עולמו, באה הבקשה:
"ה' נחני בצדקתך למען שוררי..."
ועל הרשעים הוא מבקש:
"האשימם אלוהים, יפלו ממועצותיהם, ברוב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך".
דברי השבח שאומר המשורר הם מעין הבקשה: השבח הוא שה' מתעב את הרשעים ומקרב את הצדיקים, ובבקשתו מבקש המשורר לראות במפלתם של הרשעים ובשמחתם של הצדיקים.
כמו במזמורים הקודמים, רובו של המזמור הוא בלשון יחיד: אמרי, תשמע קולי, אני ברוב חסדך, נחני וכו' ואז עובר המשורר להיות לדובר בשם הרבים: וישמחו כל חוסי בך, לעולם ירננו, ויעלצו בך אוהבי שמך. היחיד אינו עומד לבדו בעולם ותמיד הוא קשור אל הציבור.
חלוקות דעות המפרשים באשר למשמעותו של פסוק יב:
"וישמחו כל חוסי בך, לעולם ירננו, ויעלצו בך אוהבי שמך."
האם זו בקשה נוספת: תן שמחה לחוסים בך. או שמא לפנינו תאור תוצאותיה של בקשת המשורר הראשונה: כלומר מפלתם של הרשעים תהיה שמחתם של הצדיקים.
לעומת התיעוב שמתעב ה' את אנשי הדמים והמרמה ה' מברך את הצדיק:
"כי אתה תברך צדיק ה', כצינה רצון תעטרהו."
יש הטוענים כי המזמור נועד לשמש תפילת בוקר בבית המקדש. טענה זו מתבססת על פירוש הכתוב: "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", כפשוטו. ביתך, היכל קדשך רומזים למקדש בו תתקבל תפילתם של הראויים. לעומתם "לא יגורך רע. לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך. ברוב פשעיהם הדיחמו, כי מרו בך." לעומת זאת יש המבארים כי המדובר כאן בדימוי שכוונתו להביע את הקירבה לה'. ה' מקרב אליו את הצדיק ומרחיק מעליו את הרשעים:
"וישמחו כל חוסי בך, לעולם ירננו, ותסך עלימו, ויעלצו בך אוהבי שמך. כי אתה תברך צדיק ה' כצינה רצון תעטרנו."