ה' אמר אלי: בני אתה, אני היום ילדתיך
מחבר: יהושע רוזנברג
תהלים ב
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
פרק ב' הוא שיר מזמור לכבוד מלך, משיח ה', הגובר על כל אויביו בעזרת ה' התומך בו. הגויים מבקשים לפרוק מעליהם את עול המלך ואת עול ה'. ה' מסייע למלך לגבור על האויבים ולהכניעם. בפרק לא נזכר מיהו המלך עליו מדובר ומי הם העמים המורדים בו. האם מדובר במאורע מסוים, שניתן לזהותו, או בתיאור כללי.
במדרשי חז"ל נדרש מזמור זה על אחרית הימים. המלך הנזכר בפסוק ו':
"ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי"
והמכונה משיח ה' בפסוק ב':
"יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד, על ה' ועל משיחו",
הוא המלך המשיח. המלך מצאצאי דוד שיוכתר בעת הגאולה האחרונה. מרד העמים הוא המלחמה המתוארת אצל יחזקאל, מלחמת גוג ומגוג העולים על ירושלים למלחמה, ומובסים על הריה. המשורר מתאר את אחרית הימים כאילו היא כבר מתרחשת בהווה.
יש המפרשים שאין מדובר כאן על אחרית הימים אלא על אחת ממלחמות דוד, או מלך מצאצאיו, נגד הגויים שמרדו בו. המלך מכונה "משיח" כיוון שנמשח בשמן המשחה. כך למשל אומר דוד לאנשיו על שאול מלך ישראל:
"ויאמר לאנשיו: חלילה לי מה' אם אעשה את הדבר הזה לאדוני למשיח ה', לשלוח ידי בו, כי משיח ה' הוא".
רש"י בפירושו לפסוק א' אומר:
"רבותינו דרשו את העניין על מלך המשיח, ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו, כעין שנאמר: 'וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים את מחניהם, ונפלו בידו' ועליהם אמר: 'למה רגשו גויים ונקבצו כולם'."
ראב"ע אומר:
"הנכון בעיני כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד ביום הימשחו על כן כתוב: 'אני היום ילדתיך', או על המשיח".
גם רד"ק מבאר:
"וזה המזמור חיברו ואמרו דוד בתחילת מלכותו שנקבצו עליו הגויים, כמו: 'וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך על ישראל, ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד' (ש"ב, ה), וזהו שנאמר: 'למה רגשו גויים' שכל הפלשתים עלו. ורגשו עניין קיבוץ והמון רב."
הגויים מבקשים לפרוק עול. מערכת החוקים והמגבלות שמטיל המלך נחשבת בעיניהם למוסרות ועבותות, הם החבלים הרותמים את הבהמה לעגלה, והם מבקשים לנתק את המוסרות ולהסיר את העבותות.
הפרק מתחלק לארבעה חלקים.
בחלקו הראשון מתואר, כאמור, מרד הגויים במשיח ה'.
בחלק השני תגובת ה' ותשובתו לגויים: "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו". ה' בכעסו אומר לגויים: "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי". אני נסכתי עליו את שמן המשחה, כדי שימלוך בירושלים.
בחלק השלישי מדבר המלך עצמו: "ה' אמר אלי בני אתה, אני היום ילידתיך". ה' מבטיח למלך: "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך". אם יקבלו מלכותך-מלכותי מוטב, ואם לאו - יהיה עליך לשברם: "תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם".
חלקו האחרון של הפרק הוא אזהרה למלכי הגויים לקבל את עול ה' ואת מלכות משיחו: כנגד "ננתקה את מוסרותימו" אומר להם המשורר: "הוסרו שופטי ארץ. עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". עליכם לעבוד את ה' מתוך יראה ולשמוח ביראה זו.
הביטוי "נשקו-בר" הוא סתום. יש המבארים אותו על דרך הארמית: בר = בן. ה' אמר למלך: "בני אתה אני היום ילידתיך" ועתה הוא אומר לגויים: נשקו את הבן הזה, את המלך שמשחתי. יש המבארים שבר היינו נקי וזך. נקי כפים ובר לבב. פירוש יפה פירש המורה נח חכם ז"ל, אביו של פרשן המקרא עמוס חכם. נשקו, לפי פירושו אינו מלשון נשיקה אלא מלשון משק. ובר היינו תבואה. "נשקו-בר" משמעו: הכינו תבואה מנחה למלך ישראל לאות כניעתכם. את פירושו סמך על פירושו של רש"י לפסוק בבראשית מ"א, מ: "ועל פיך ישק כל עמי".
"ישק - יתזן, יתפרנס, כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך, כמו 'ובן משק ביתי', וכמו'נשקו בר'."
בפרק א' העמיד המשורר את הצדיק היחיד אל מול הרשע. על הצדיק אמר: "אשרי האיש". ועל הרשע אמר: "ודרך רשעים תאבד". בסיום פרק ב' משתמש המשורר באותם ביטויים למלכי הגויים.
"פן יאנף ותאבדו דרך",
אם יחרה אף ה' בכם תאבד דרככם. אבל:
"אשרי כל חוסי בו."
אם תחסו תחת כנפי מלכותו של המשיח - אשריכם.
בתחילת פרק א' דבר המשורר על היחיד:
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים"
את פרק ב' הוא מסיים בכלל:
"אשרי כל חוסי בו".