נבואת פורענות לגויים באחרית הימים
מחבר: יהודה איזנברג
יחזקאל לח
שיחות בספר יחזקאל
נבואות אחרית הימים שבפי הנביאים כוללות מספר רעיונות עיקריים: תיאור השלווה שתבוא על עם ישראל בשעת גאולתו מחד; ותיאור הפורענות שתבוא על החוטאים, ובעיקר על אומות העולם שעלו למלחמה על ישראל והצרו לו, מאידך.
הנבואה על גוג מארץ המגוג שייכת לנבואות הזעם המכוונות נגד מעצמות אימפריאליסטיות שניסו לכלול את ארץ-ישראל בתחומי ממלכתם.
הנביא מתאר את עלייתו של גוג לארץ ישראל. היסוד הבולט בדברי הנביא הוא הרגשת העוול שבמעשהו של גוג:
והיה ביום ההוא, יעלו דברים על לבבך, וחשבת מחשבת רעה.
ואמרת: אעלה על ארץ פרזות, אבוא השוקטים יושבי לבטח,
כולם יושבים באין חומה ובריח, ודלתים אין להם.
הנביא כמו מעמיד זה מול זה את גוג, המכין חיל סוסים ופרשים לבושי צינה ומגן, תופסי חרבות - בקיצור: צבא רב ומאומן המוכן למלחמה; ומולם עם ישראל היושב לו בבטחה ואינו צופה כל התקפה נגדו.
ומה מטרתו של גוג? "לשלול שלל ולבוז בז; להשיב ידך על חרבות נושבות, ואל עם מאוסף מגויים...". לגוג מטרה אחת בלבד: לשלול שלל. אין הוא מונע מכוחן של אידיאולוגיות חברתיות; אין הוא רוצה לתקן את הועלם ולחדש את פניו. אולי גוג העמיד פנים כי אידיאלים הם הדוחפים אותו לצאת למלחמה. אבל הנביא קורא לאידיאלים אלה בשמם: "לשלול שלל ולבוז בז". ונגד מי מכוונת מלחמתו של גוג? "להשיב ידך על חרבות נושבות" - נגד עם שזה עתה הצליח לבנות את ארצו מחורבותיה; "ואל עם מאוסף מגויים" - עם שזה עתה הצליח להתקבץ לארצו מכנפות הארץ.
הנביא מעמיד את שני הצדדים הלוחמים זה מול זה: גוג, ששאיפתו היחידה היא לשלול שלל; שתאוות הבצע היא היחידה המוליכה אותו למרחקים; ולעומתו: עם ישראל, המנסה לבנות את הריסותיו, המנסה לשקם את ארצו.
זוהי תמונת המצב הארצית. כך, אם מותר להתבטא, היו מתארים את המאורעות "אמצעי התקשורת" - לו היו מתארים מלחמה זו.
כנגד תמונת מצב זו והדרך שבה היא מובנת לצופה השטחי שאינו יודע את חשבונות האלוקים, מגלה יחזקאל את הסיבות למלחמה; את המניעים האלוהיים להתרחשות ההיסטורית:
והביאותיך על ארצי, למען דעת הגויים אותי, בהקדשי בך לעיניהם, גוג!
לפתע פתאום יש מטרה למסע המלחמה. גוג אמנם אינו יודע אותה; בם ישראל החרדים מפני גוג אינם יודעים אותה. הנביא יודע אותה; השולט בהיסטוריה של מהין האנושי מתכנן אותה.
יש מטרה למסע המלחמה של גוג - לא המטרה שגוג שם לעצמו. גוג והעמים הבאים אתו אינם מבינים את ההיסטוריה ואינם מסוגלים לקרוא את מפת המלחמה האמיתית. מטרת המלחמה: להראות לעולם ומלואו כי יש משמעות להתרחשות ההיסטורית; כי יש תכלית גם למלחמות.
תיאור הקרב נורא מאוד:
ובקנאתי באש עברתי דיברתי,
אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל...
ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש,
אש וגפרית אמטיר עליו, ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו.
הקטסטרופה המתוארת כאן בפי יחזקאל דומה לזו המתוארת בספר זכריה על הר הזיתים הנבקע לשניים; והיא דומה גם לנבואת יואל המתאר את הגויים העולים להישפט בעמק יהושפט - כולם מתארים את יום ה' כשהוא מכוון למטרה אחת:
והתגדילתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים,
וידעו כי אני ה'".