צור וירושלים

מחבר: יוהדה איזנברג

יחזקאל כו-כח

שיחות בספר יחזקאל

בפרק כו מתחילות סדרה של נבואות על צור. שלושה פרקים מוקדשים לנבואות הזעם על צור, ובסוף הפרק השלישי מופיעה נבואה על צידון, שכנתה של צור.

(א) ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר ה' אלי לאמר:
(ב) בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם
האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה:
(ג) לכן כה אמר אדני ה' הנני עליך צר
והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו:
(ד) ושחתו חמות צר והרסו מגדליה
וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע:

היחסים שבין צור לבין ישראל עברו תהפוכות שונות. בתחילה היו היחסים מתוקנים, ויחסי אחווה שרו בין שני העמים:

שמואל ב פרק ה
(יא) וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד
ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד:
(יב) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל
וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל:

אנשי צור היו ידועים כאומני בנייה. הם בנו את ארמונו של דוד, והם גם התמחו בבניית אניות. צור שלטה בימים, ובימי גדולתה שלטה על דרכי הים התיכון, ומסחר כל האזור היה בידיה.

לאחר בניית ארמונו של דוד, ממשיך הקשר עם חירם מלך צור, והוא בונה את בית המקדש:

דברי הימים ב פרק ב
(ב) וישלח שלמה אל חורם מלך צר לאמר
כאשר עשית עם דויד אבי ותשלח לו ארזים לבנות לו בית לשבת בו:
(ג) הנה אני בונה בית לשם ה' אלהי
להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת סמים ומערכת תמיד
ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים
ולמועדי ה' אלהינו לעולם זאת על ישראל:...
(ו) ועתה שלח לי איש חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת
ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת וידע לפתח פתוחים
עם החכמים אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר הכין דויד אבי:
(ז) ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון
כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון
והנה עבדי עם עבדיך:...

העסקה נעשתה. אמנם, הייתה אי שביעות רצון קלה כאשר חירם מלך צור קיבל את התמורה למאמציו:

מלכים א פרק ט
(י) ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים
את בית ה' ואת בית המלך:
(יא) חירם מלך צר נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו
אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל:
(יב) ויצא חירם מצר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו:
(יג) ויאמר מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי
ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה:
(יד) וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב:

היחסים הטובים בין ישראל לבין צור היו טובים. טובים מידי. לא ארכו הימים ונערכים נישואים מלכותיים, בין מלך ישראל לבין בת מלך צידון, שכנתה ובת בריתה של צור. נישואים פוליטיים כאלה אינם זרים במרחב. גם שלמה נשא את בת פרעה מלך מצרים. אבל הנישואים עם בת מלך צידון השחיתו את המלוכה מאוד. לא עוד הנשים המטות את לבב המלך, כפי שקרה לשלמה, אלא האישה המנהלת את מערכת המשפט.

המלך הוא אחאב, והאישה - איזבל,

מלכים א טז
(כט) ואחאב בן עמרי מלך על ישראל
בשנת שלושים ושמונה שנה לאסא מלך יהודה...
(ל) ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני ה', מכל אשר לפניו...
(לא) ...ויקח אשה את איזבל בת אתבעל מלך צידונים,
וילך ויעבוד את הבעל וישתחו לו,
(לב) ויקם מזבח לבעל בית הבעל אשר בנה בשומרון.
(לג) ויעש אחאב את האשרה.
ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל
מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו.

ההשפעה של איזבל הייתה לא רק בת עבודת האלילים. ארבע מאות נביאים היו אוכלי שלחן איזבל! ההשפעה הייתה גם בהתערבותה בסדרי המלוכה והמשפט. כרם נבות היזרעלי, והמשפט הידוע לשמצה, על פיו הוצא נבות להורג - כל אלה היו פרי תכנונה של איזבל, בת אתבעל מלך צידונים.

פסוק מעורפל בתהילים מזכיר שיר חתונה של מלך, ובת צור מופיעה בו ככלה. לא מובן מה משמעות הפסוק, אבל מעניין לקרוא אותו בהקשר שלנו. וכך כתוב בתהילים מה:

תהילים פרק מה
(י) בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר:
(יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך:
(יב) ויתאו המלך יפיך כי הוא אדניך והשתחוי לו:
(יג) ובת צר במנחה פניך יחלו עשירי עם:

היחסים הטובים עם צור מתרופפים והולכים. עמוס כבר מתקיף את צור התקפה נמרצת:

עמוס פרק א
(ט) כה אמר ה' על שלשה פשעי צר ועל ארבעה לא אשיבנו
על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים:
(י) ושלחתי אש בחומת צר ואכלה ארמנתיה:

גם ישעיהו הנביא, סמוך לדברי עמוס, מנבא נבואת רעה על צור:

ישעיהו פרק כג
(א) משא צר הילילו אניות תרשיש כי שדד מבית מבוא מארץ כתים נגלה למו:...
(ח) מי יעץ זאת על צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ:
(ט) ה' צבאות יעצה לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ:

ועובר עוד דור, וצדקיהו מומלך על יהודה. והוא מנסה ליצור קואליציה של עמי האזור נגד נבוכדנצר. זה המלך שישעיהו איים בו על צור, זה המלך העולה עכשיו לגדולה, וכובש את האזור כולו. ובין המתאספים לשיחות אלה אנו פוגשים את צור:

ירמיהו פרק כז
(א) בראשית ממלכת יהויקם בן יאושיהו מלך יהודה היה הדבר הזה
אל ירמיה מאת ה' לאמר:
(ב) כה אמר ה' אלי עשה לך מוסרות ומטות ונתתם על צוארך:
(ג) ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון
ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם
אל צדקיהו מלך יהודה:

הקואליציה לא קמה ולא סייעה ביד ירושלים. מלך בבל כובש את העיר, ובבבל קורא יחזקאל תגר נגד צור, וחוזה את מפלתה.

(ז) כי כה אמר אדני ה' הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון
מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב:...
(יג) והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד:
(יד) ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד
כי אני ה' דברתי נאם אדני ה':

בפרק כז מקונן יחזקאל על צור. הפרק בנוי בצורה מוזרה: הוא כולל רשימות ארוכות של עמים ושל סחורתם:

(יד) מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך
(טו) בני דדן רוכליך איים רבים סחורת ידך.
קרנות שן והבנים השיבו אשכרך.
(טז) ארם סוחרתך מרוב מעשיך
בנופך ארגמן ורקמה ובוץ וראמות וכדכוד נתנו בעזבוניך.

צורה זו של קינה מעוררת פליאה. חוקרים מכנים את פרק כז כרשימת מסחר, והוא כמו מועתק מרשימה של פעולות מסחריות שנעשו בצור.

האוזן הרגישה תשמע בפרק זה משהו קצת שונה. אמנם רשימת מסחר בפרק, אבל לא רשימה של סוחר הגאה במרכולתו, אלא רשימה של פושט רגל, רשימה של הכרוז המוכר במכירה פומבית את מה שנותר במחסניו של העשיר לשעבר.

יחזקאל פרק כז
(יב) תרשיש סחרתך מרב כל הון
בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך:
(יג) יון תבל ומשך המה רכליך
בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך:
(יד) מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך:
(טו) בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך
קרנות שן והובנים והבנים השיבו אשכרך:

וכך ממשיך הנביא למנות את כל עברה המפואר של צור - עבר שאין לו עתיד.