אגרת ירמיהו
מחבר: מתוך הספרים החיצוניים, בתרגום פרנקל
כתובים אחרונים
תרגם מיוונית יצחק זעקיל פרענקיל
ווארשא 1885
הקדמה
על האיגרת
האיגרת מיוחסת לירמיה הנביא, בו הוא מזהיר את בני ישראל לבל ילכו אחרי הגויים ואלוהיהם. כותב האיגרת מתאר את אפסותם של האלילים. לא רק שהם אינן יכולים להועיל, הם גם אינם יכולים להזיק. דבריו מזכירים את הנאמר בירמיהו, ישעיה ותהילים. האיגרת נמצאת בכל תרגומי התנ"ך ביוונית וברומית. בתרגום היווני היא מופיעה אחרי מגילת איכה, ובתרגום הרומי אחרי ספר ברוך.
האיגרת נכתבה אל היהודים, והיא מדגישה את ההבדל בין יהודים לנכרים.
רוב החוקרים סבורים שהאיגרת נכתבה יוונית, ע"י פילוסוף יהודי מאלכסנדריה. יש הסוברים כי האיגרת נכתבה במקורה עברית, ותורגמה ליוונית. הוכחה לכך נמצאת בדברי אוריגינס, שהכניס את האיגרת לתנ"ך העברי. בין החוקרים החדשים שלטת הדעה כי נוסח האיגרת נכתבה עברית ע"י יהודי בשביל יהודים.
זמנה של האיגרת הוא כנראה כ- 200 -250 אחרי חורבן בית ראשון. בנ"י נמצאים תחת שלטון הפרסים. בפרס עבדו לעשתורת, וגזירת המלכות הייתה שהיהודים יקבלו את עבודת הפולחן החדש. היו יהודים שמפחד השלטון לא התנגדו, והיו שלחמו נגד הכפייה. לכן פונה המחבר לעם ומזהירו לבל ילך אחרי תועבות הגויים ולבל יעבוד ע"ז.
פסוקים מקבילים במקרא
בירמיה י
(ב) כּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּויִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאתות הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּויִם מֵהֵמָּה.
(ג) כִּי חֻקּות הָעַמִּים הֶבֶל הוּא כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתו מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד.
(ד) בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ בְּמַסְמְרות וּבְמַקָּבות יְחַזְּקוּם וְלוא יָפִיק.
(ה) כְּתמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלא יְדַבֵּרוּ נָשוא יִנָּשוּא כִּי לא יִצְעָדוּ אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אותָם.
ישעיה מד
(ח) אַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּרְהוּ, הֲלא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי הֲיֵשׁ אֱלוהַּ מִבַּלְעָדַי וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי.
(ט) יצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם תּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יועִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל יִרְאוּ וּבַל יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבשׁוּ.
(י) מִי יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָךְ לְבִלְתִּי הועִיל.
(יא) הֵן כָּל חֲבֵרָיו יֵבשׁוּ וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמדוּ יִפְחֲדוּ יֵבשׁוּ יָחַד.
(יב) חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבות יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרועַ כּחו גַּם רָעֵב ואֵין כּחַ לא שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף.
תהילים קט"ו
(ד) עַצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.
(ה) פֶּה לָהֶם וְלא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלא יִרְאוּ.
(ו) אָזְנַיִם לָהֶם וְלא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלא יְרִיחוּן.
(ז) יְדֵיהֶם וְלא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלא יְהַלֵּכוּ לא יֶהְגּוּ בִּגְרונָם.
(ח) כְּמוהֶם יִהְיוּ עשֵׂיהֶם כּל אֲשֶׁר בּטֵחַ בָּהֶם.
(ט) יִשְׂרָאֵל בְּטַח בה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
איגרת ירמיהו
(א) וזאת משנה הספר אשר שלח ירמיהו לגולים אשר הגלם נבוכדנצר מלך בבל, ויגד להם את אשר צווהו ה'.
(ב) על חטאותיכם לה' תגלו בבלה על ידי נבוכדנצר מלך בבל. (ג) וישבתם שמה ימים רבים, עד דור העשירי, אחרי כן אוציאכם משם בשלום. (ד) והיה בשבתכם בבבל, וראיתם את יושביה נושאים פסילי זהב וכסף על כתפם, אשר הגויים יראים אותם. (ה) הישמרו לכם מעשות כמעשיהם ומירוא את אלוהיהם. (ו) וכי תראו את העם הולכים לפניהם ואחריהם ומשתחווים להם, אמרו בלבבכם את ה' אלוהים נעבוד. (ז) כי את מלאכי אשלח אתכם, ודרשתי את נפשותיכם. (ח) הנה לשון אלוהיהם מעשה ידי חרש, הוא פסלם ויחפאם זהב וכסף, אך לא יהגו בגרונם. (ט) כבתולה תעדה כליה, כן יעדם עדי זהב וישם עטרה על ראשם. (י) יש אשר כוהניהם גונבים את הכסף ואת הזהב מעליהם, ומתענגים בו עם נשים זונות בבית קדשה. (יא) גם ילבישו אליליהם זהב וכסף ועץ כאנשים, ואין לאל ידם להישמר מתולעה ומעש. (יב) וכי ילבישום שני, ייקחו יעה להסיר האבק מעל פניהם. (יג) ויש אשר שבט בידו כשופט, אך לא ייסר איש אשר ימעל בו מעל. (יד) גם חרב גם גרזן בימינו, ויכולת אין להתייצב במלחמה או מפני השודד. (טו) בזאת תדעון כי לא אלוהים המה, לכן אל תיראו מפניהם.
(טז) ככלי יוצר אשר יעבוד בו האדם ונשבר ולא יועיל, כן אליליהם. (יז) כי ישבו בבית משמרתם, בעיניהם מלאות אבק ועפר מרגלי עובדיהם. (יח) הכוהנים סוגרים את הפסל בהיכלו במסגר דלתיים ובריח, לבל ייגנב. (יט) כאיש אסור בבית הסוהר אשר שלח ידו במלך ונשפט עליו משפט מות. (כ) נרות רבים ידליקו לפניהם, ורבים מאשר ידליקו לנפשם, ובכל זאת לא יראו כי כקורות הבית המה. (כא) התולעים זוחלי עפר יאכלו אותם ואת לבושם, והם לא ידעו ולא יבינו בו. (כב) חשך משחור תוארם מעשן הבית. (כג) הינשוף והעטלף וכל עוף כנף ירבצו על ראשם, וגם האיים יחנו שם. (כד) דעו אפוא כי לא אלוהים המה, לכן אל תיראו מפניהם.
(כה) הזהב אשר עליהם ליפותם לא זוהר לו ולא הדר, בלתי הוסר החלאה מעליו, וכי הוצקו בכור, לא הבינו בו. (כו) כסף רב ניתן במחירם, ואין רוח חיים בקרבם. (כז) בכתף יינשאו כי אין רגלים להם, לגלות הבליהם לעיני השמש ולכסות פני עובדיהם בושת. (כח) אם יפלו לא יקומו, ואם יעמדו לא ינועו. (כט) אם ישענו בקיר יעמדו כפופים, ולא יישאו את ראשם, וזבח ומנחה יינתן לפניהם כלפני מתים. (ל) הכוהנים חוטאים בזבחיהם ומוכרים מהם, ונשיהם מולחות אותם במלח, אך דל וחולה לא יחוננו מהם. (לא) גם נשים טמאות וזבות תיגענה בקודשיהם. (לב) הלא תראו כי לא אלוהים המה, ולמה תיראון מפניהם.
(לג) עצבי כסף וזהב ועץ בשם אלוהים יקראו אם נשים תנחנה כל מאכל לפניהם. (לד) או אם כוהניהם יושבים מגולחי ראש וזקן ובגדיהם פרומים בתוך היכליהם, ויצעקו ויילילו לפניהם כעל זבחי מתים. (לח) הנה גם את המחלצות גונבים מעליהם, וילבישו בם את נשיהם ואת טפם. (לו) וכי יעשה להם איש טוב או רע, יבצר מהם כוח לשלם לו גמולו, אף לא יקימו מלך או יסירוהו. (לז) לא יתנו הון ועושר ולא כסף וזהב. וכי ידור איש להם נדר ויחל דברו, לא ידרשו אותו מידו. (לח) לא יחלצו נפש ממות, ולא יצילו עני מיד עושקו. (לט) לא יאירו עיני עיוור ולא יפדו איש מצרתו. (מ) אלמנות לא ירחמו, ויתום לא יעזורו. (מא) כי בול עץ המה, נחפה בכסף ובזהב, ונמשלו עם אבנים החצובים מן ההר, לכן ייכלמו כל אשר יסגדו להם.
(מב) איככה יכונו בשם אלוהים, אם גם הכשדים מתעללים בם. (מג) כי אם יפגשו באילם יחזיקו בו ויוליכו אותו אל הבעל ויאמרו לו. (מד) קרא נא אל הבעל כי יענך. (מה) וגם כי יודעים כי אין רוח חיים בקרבם, לא יחדלו מלכת אחריהם. (מו) גם נשים יושבות בפתח עיניים חגורות חבל ומקטרות לפניהם. (מז) וכי יעבור איש ונפשו חשקה באחת מהן, וייתן בה את שכבתו. (מח) היא מתפארת על רעותה באמרה, הנה את לא יקרת בעיני האיש ההוא לפתוח חגורתך.
(מט) כל אשר נעשה בשמם תוך ומרמה הוא, ואיך יכובדו או לאלוהים יחשבו. (נ) הלא מעשה ידי חרש וצורף הם, וכל אשר ירצה החרש או הצורף יפעל ואפס זולתו. (נא) הן עושיהם לא יאריכו ימים, אף כי האלילים מעשי ידיהם. (נב) אך פשע על חטא יוסיפו, בתתם מוקש לדור אחרון להזנותו אחרי הבלי שווא ומדוחים.
(נג) כי תקרה מלחמה או אסון, כוהניהם יתגודדו ויערימו סוד לחפור מקום להחבא שם הם ופסיליהם. (נד) הטרם תיראו כי לא אלוהים המה, אם קצרה ידם להינצל מחרב ורעה. (נה) היראה איש פסילי עץ מצופים זהב וכסף, ולא יבין כי מעשי תעתועים הם? (נו) לכן עוד היום יבוא, וכל לאומים ומלכי ארץ יראו כי שקר נסכם, ומעשי ידי אדם הם, ורוח אלוהים אין בם. (נז) ובמה יודע עוד כי לא אלוהים המה? (נח) לא ימליכו מלך על הארץ, ולא יתנו מטר על האדמה. (נט) לא ישפטו את ריבי העם, ולא יעצרו כל אוון, כי אומללים הם מהעורב אשר יעוף תחת רקיע השמים.
(ס) כי תצא אש ומצאה את בית פסילי זהב וכסף ועץ, הכוהנים נמהרים ונחפזים להימלט על נפשם, והאש אוכלת את הפסילים כשאר קורי הבית. (סא) לא יתייצבו לפני מלכים וחיילי מלחמה, ואיך תאמינו כי אלוהים המה. (סב) אם אלוהי מסכה אלה לא יוכלו להימלט מיד השודד, יען כי חזק הוא מהם, ויבוז אותם ויפשיט את בגדיהם. (סג) וייקח את הזהב ואת הכסף ואת המחלצות ונמלט בם, ומהם יבצר כוח להימלט על נפשם. (סד) הלא טוב מהם היות מלך המראה את גבורתו, או כלי בית אשר ישרת בו האדם, או דלת אשר תשמור את כלי הבית. (סה) או עמוד עץ בהיכל מלך, מהיות פסל חדל וחלש.
(סו) השמש והירח וכל צבא השמים המאירים שומעים לקול ה' ועושים רצונו. (סז) יאירו ברקים תבל לעיני יושביה, והרוח נושב על פני כל הארץ. (סח) העבים יעברו תחת הרקיע ושומעים לקול ה'. (סט) ואש אלוהים יורדת מן השחקים, ותאכל הרים ויערים. (ע) והאלילים לא ידמו להם לא בכוח ולא במראה, לכן לאלוהים אל תחשבום, כי לא ייטיבו ולא ירעו. (עא) ועתה כי ידעתם כי אלילי תוהו המה, אל תגורו מפניהם.
(עב) לא יתנו ברכה או קללה למלכים, ולא יתנו אותות בשמים לגויי הארץ. (עג) לא יזרחו כשמש ולא יאירו כירח. (עד) ואבחר מהם הבהמות חסרות תבונה, כי במערות תבקשנה מחסה מזרם וממטר. (עה) ועתה גלוי וידוע לכל כי הבל המה, גם יחד לכן, אל תיראון מפניהם.
(עו) כמו צלמי בלהות לא יגוננו על שדה קישואים, כן אלילי כסף וזהב לא יגוננו. (עז) כמסוכת גן אשר צפרים בה יקננו, וכנפש מת טמון בקברו, כן גילוליהם זהב וכסף ועץ. (עח) ואף גם בזאת תכירו כי שקר תרמיתם, כי מעילי הכרמיל אשר עליהם יבולו, והתולעת תאכלם ואת האלילים עימהם, עד יתעללו כל רואי בם. (עט) לכן אשרי האיש ההולך תמים ולא יזנה אחרי האלילים, כי לא ייכלם לעולם ועד.