ספר ברוך
מחבר: מתוך הספרים החיצוניים, בתרגום פרנקל
כתובים אחרונים
תרגם מיוונית: יצחק זעקיל פרענקיל
ווארשא 1885
תוכן המאמר:
פרק א
[תגובות הגולים לספרו של ברוך]
[וידויים של השרידים בירושלים]
פרק ב
[וידויים של גולי בבל]
פרק ג
[שבח לחכמה שבתורה]
פרק ד
[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל]
[ה' מנחם את ירושלים]
פרק ה
הקדמה
[תגובות הגולים לספרו של ברוך]
[א] אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן-נריה בן-מחסיה בן-צדקיהו בן-חלקיהו בעיר בבל: [ב] בשנה החמישית בשבעה לחודש עת לכדו הכשדים את-ירושלים וישרפה באש: [ג] ויקרא ברוך את-הספר הזה באזני יכניה בן-יהויקים מלך יהודה ובאזני הקהל אשר התאספו את : [ד] וישמעו אתו גם השרים ובני-המלכים והכוהנים למגדול ועד-קטן היושבים בבבל על נהר זוד: [ה] וכל-העם בכו בכי-גדול ויצומו ויתפללו אל-ה' : [ו] ויתנדבו כל- איש אשר מצאה ידו נדבה לה' לשלחה ירושלימה אל-יהויקים בן-חלקיהו בן-שלום הכהן ואל-הכוהנים והעם אשר נשארו אתו בירושלים: [ז] וישלח גם את-כלי-השרת לעבודת בית-ה' אשר נתנו-לו ואשר לקחו מן-ההיכל בעשירי לחדש סיון אשר התנדב צדקיהו בן-יאשיהו מלך יהודה: [ח] אחרי הגלות נבוכדנצר מלך בבל את-יכניה ואת-שרי הגולה ואת אילי הארץ וכל-העם מירושלים ויוליכם בבלה: [ט] ויכתבו להם את-הדברים האלה:
[י] הנה אנחנו שלחים לכם כסף וקניתם בו עלות ואשמים וקטורת ומנחה להקריבם על-מזבח ה' אלוהינו: [יא] והתחננו בעד חיי נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו למען יאריכון ימיהם כימי השמים על-הארץ: [יב] וה' יגדיל כחנו ויאיר עינינו לחיות בצל נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו ועבדנו אתם כל ימי חיינו ומצאנו חן בעיניהם:[יג] התפללו גם אל-ה' אלוהים בעדנו כי חטאנו-לו וחמתו לא-סרה ממנו עד-היום : [יד] קראו בספר הזה כי שלחנוהו אליכם למען תקראו-בו בשבתות ובמועדי השנה :
[וידויים של השרידים בירושלים]
[טו] ואמרו לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים: [טז] גם ליושבי יהודה וירושלים גם למלכינו ושרינו וגם לכוהנינו ולנביאינו: [יז] יען כי חטאנו-לו ולא הקשבנו לקולו לשמור את-מצוותיו וחוקותיו אשר ציוה אתנו: [יח] כי למן-היום אשר-הוציא את-אבותינו ממצרים עד היום הזה ממרים היינו עם ה' ומרינו את פיהו: [יט] על-כן מצאנו כל-האלות והקללות הכתובות בספר תורת ה' על-ידי משה עבדו: [כ] כי הוציא ה' את-אבותינו ממצרים לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש ואנחנו לא שמענו בקולו ובקול הנביאים אשר-שלח לנו: [כא] כי כל-איש הלך בשרירות לבו הערל ויעבד אלוהים אחרים וייעש הרע בעיני ה' להכעיסו:
פרק ב
[א] ויקם ה' את-דברו אשר דבר לנו ולשופטינו למלכינו ולשרינו גם לישראל וגם ליהודה: [ב] ויפלא את מכותינו ואת מכות ירושלים אשר כמוהן לא-נהיו תחת כל-השמים: [ג] ככתוב בספר תורת משה ואכלת פרי-בטנך בשר בניך ובנותיך: [ד] ויתן אתנו לעבדים בכל-הממלכות מסביב ולחרפה ולשמצה בגויים אשר הפיצנו-בם: [ה] הן נפלנו בל-נוכל-קום על-חטאתינו ועל-רוע מעללינו נגד ה' כי לא הקשבנו לקולו:
[וידויים של גולי בבל]
[ו] ה' אלוהינו הוא הצדיק ואנחנו ואבותינו נשאים את כלמתנו כיום הזה: [ז] כי נתכה עלינו כל-הרעה אשר דבר ה' לעשות לעמו: [ח] גם לא חלינו את-פני ה' אלוהינו לשוב מעונינו ומיצר לבנו הרע: [ט] וישקוד ה' על-הרעה ויביאה עלינו כי צדיק הוא בכל-דרכיו: [י] ואנחנו לא האזנו למצוותיו ולא שמרנו את-חוקותיו אשר נתן לנו: [יא] ועתה ה' אלוהי ישראל אשר הוצאת את-עמך מארץ מצרים ביד-חזקה ובזרע נטויה ובאותות ובמופתים ותעש לך שם כיום הזה: [יב] חטאנו והרשענו ומרינו את-פיך בכל אשר ציוויתנו: [יג] הסר-נא אפך וחמתך מעלינו כי דלונו מאד בגויים אשר הפיצתנו-בם: [יד] הקשיבה לקול תחנונינו והושיענו למען שמך והמצא לנו חסד בעיני שובינו: [טו] למען ידעו כל-ישבי תבל כי אתה ה' אלוהינו ושמך נקרא על-כל-זרע ישראל עמך: [טז] השקיפה ממעון קודשך וזכר לנו כחסדך: [יז] הטה אוזנך ושמע פקח עיניך וראה כי אין במות זכרך בשאול מי-יודה צדקתך וגבורתך: [יח] אך נפש נענה על-צרתה הולכי שחוח בעיניים כלות ונפש רעבה המה ירוממו צדקתך סלה: [יט] ועתה ה' אלוהינו לא על-צדקת אבותינו ומלכינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים: [כ] כי שפכת חרון אפך וחמתך עלינו כאשר דברת על-ידי-עבדיך הנביאים לאמר: [כא] כה אמר ה' הביאו את-צוואריכם בעל מלך בבל ועבדו אתו ועמו וחיו בארץ אשר הנחלתי לאבותיכם: [כב] ואם לא-תשמעו בקול ה' להיכנע תחת מלך בבל והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה: [כג] כי לחרבה תהיה הארץ מאין ישב: [כד] ויען לא שמענו לקולך להיכנע תחת יד מלך בבל הקימות את דברך ביד עבדיך הנביאים להוציא את-עצמות מלכי יהודה ואת-עצמות אבותינו מקבריהם: [כה] ועתה הנם נפוצים ושטוחים לחורב ביום ולקרח בלילה כי-מתו ברעב בחרב ובשביה: [כו] ובחטאות בית-ישראל ויהודה החרבת את-ביתך אשר קראו-בו בשמך הגדול כיום הזה: [כז] ובכל-זאת עשית לנו כרוב רחמיך וחסדך: [כח] כאשר אמרת ביד משה עבדך יום אשר ציווית אותו לכתוב את ספר תורתך לעמך ישראל לאמור: [כט] ואם לא תשמעו בקולי והפצתי אתכם בעמים ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב: [ל] ידעתי כי לא-ישמעון לקולי כי עם קשה-ערף הוא אך עוד ישובו מדרכם הרעה בארץ שוביהם: [לא] וידעו כי אני ה' אלוהיהם ונתתי להם לב להבין ואוזניים לשמע: [לב] ויברכו אותי בארץ שביים וזכרו בשמי ולא יקשו עוד את-ערפם וישובו מעונם: [לג] כי זכור יזכרו את אשר-קרה את-אבותם בחטאם לפני ה' : [לד] והשיבותים אל-האדמה אשר נשבעתי לאבותם לאברהם ליצחק וליעקב לרשת אתה והרביתי אתם ולא אמעיטם עוד: [לה] והקימותי להם ברית עולם להיות להם לאלוהים והם יהיו לי לעם ולא אורישם עוד מן-הארץ אשר נתתי להם לנחלה:
פרק ג
[א] לך ה' אלוהי ישראל תשווע נפשנו האומללה שמענו כי-חטאנו-לך כי אל חנון ורחום אתה: [ב] אתה משל לעולמי עד ואנחנו תמנו לגווע: [ג] אנא ה' אלוהי ישראל שמע את-קול דמי ההרוגים הצועקים אליך ואל-תחנת בניהם אשר חטאו-לך ולא-שמעו לקולך ותדבקם הרעה: [ד] אל-תזכור לנו עונות אבותינו אך ידך החזקה זכר ואת-שמך הגדול כי אתה ה' אלוהינו ולך לבדך אנחנו מודים: [ה] הלא נטעת יראתך בלבבנו לברך את-שם קודשך ועתה נודה לך בארץ שבינו ונפשנו תאבל על-פשעי אבותינו: [ו] ראה כי נדחים אנחנו בגולה והיינו לחרפה לאלה ולזוועה בגויים על-חטאת אבותינו אשר סרו מאחרי ה' אלוהיהם:
[שבח לחכמה שבתורה]
[ז] ועתה ישראל שמע תוכחת חיים הט אוזנך וחכם: [ח] הגד-לי בית ישראל על-מה כלתה רוחך באדמת זרים וזקנת בארץ נכריה: [ט] מדוע נטמאת בטמאת מתים ונמשלת עם יורדי בור: [י] על-כי-נטשת מעיני החכמה לו שמרת דרכי ה' ושכנת בטח: [יא] ועתה הקשיבה לדרכי החכמה והתבונה והצדקה ותדע דרך מצא-חיים וברכה שלום ומאור עיניים: [יב] אך איה אפוא זבולה ומי-זה בא בית-אוצרה: [יג] אולי רוזני הגויים המה השלטים על חיתו ארץ: [יד] או המשחקים בצפרי שמים או הצברים כסף וזהב למו: [טו] הבוטחים על-חילם ולא ישבעו וירכשו רכוש ללא-יועיל: [טז] אשר בכסף עמלם ודרכם במחשכים: [יז] כל-אלה ספו תמו למאכל שאול ואחרים כמוהם באו תחתימו: [יח] גם צאצאיהם ראו אור השמש גם-הם חיו עלי-ארץ: [יט] אך דרכי החכמה לא ידעו ובאורחותיה לא הלכו: [כ] גם בניהם אחריהם לא ידעוה וכלמו תעו מנתיבותיה: [כא] לא-נשמע קולה בכנען ועין לא ראתה בתימן: [כב] בני-הגר חפשוה גם רוכלי תימן ומירון כי מעמיקי עצה המה אך לא דרכו בעקבותיה: [כג] מה-גדול מעון אלוהיך ישראל מה-גדול משכן זבולו: [כד] אין חקר למרחבו ואין קץ לגבולו: [כה] רפאים שכנו-בו מלפנים אנשי-קומה וגיבורי-חיל: [כו] ולא בחר ה' במו להורותם מעגלי החכמה: [כז] ובהיפקד אורה ספו באיוולתם: [כח] אולם מי-עלה שמימה ויקחה מי-הורידה מערפלי שחק: [כט] מי-עבר אורחות ימים וימצאה ומי-בחר -בה מחרוץ: [ל] לא ידע אנוש מקומה ולא יתבונן איש בנתיבותיה: [לא] אמנם האחד הידע הכל הוא ידעה בתבונתו: [לב] הוא הכין תבל בל-תמוט וימלאה נפש חיה: [לג] האומר לחרס ויזרח ויסור למשמעתו כי-יקרא: [לד] על משמרותם יאירו הכוכבים וכי-יקרא יאמרו הננו ויזהירו בצחצחות לכבוד יצרם: [לה] הוא אלוהים אלוהינו אין ערוך לו והוא אבי כל-חכמה: [לו] ויתנה ליעקב עבדו ולישראל בחירו: [לז] ותזרח עלי-אדמה ותשכן בין יושביה:
פרק ד
[א] החכמה תמצא בתורת ה' ובמצוותיו כי לעולם הנה: [ב] אשר יעשה אתן האדם וחי בהן וכל-עוזביהן מות ימותון: [ג] שובה שובה יעקב והחזק את-ידך בהן התהלך לאור המאיר לך: [ד] למה תיתן לזר חילך וצפונך לאיש נכרי:
[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל]
[ה] אשריך ישראל אשריך כי נגלה לך חפץ ה': [ו] הנחם עם ה' הנחמי שארית ישראל: [ז] נמכרת לזרים אך לא לצמיתות נמסרת לצרים כי הקצפת אלוהיך: [ח] נאצת יוצרך כי זבחת לשעירים: [ט] שכחת אביך זה ילדך ועכרת ירושלים אומנתך התמימה: [י] בראותה חמת אל שפוכה עליך ותייבב במר נפשה ותאמר: [יא] שמעו שמעו שכני ציון חמת אלוהים מלאתי נלאיתי נשוא: [יב] שבית בני ובנותיי ראו עיני אויה-לי ויד-ה' עשתה זאת: [יג] בחדווה וגיל טיפחתים בבכי ונהי שלחתים: [יד] אל תעלוזו כי הייתי לאלמנה וכי עזבוני כלמו אהה שוממה נהייתי על-פשעי ילידי בטני: [טו] ממצות ה' סרו משפטיו לא הכירו לא הלכו בדרכיו וחוקותיו לא שמרו: [טז] באו שכני ציון באו וראו שבית בני ובנותיי ויד ה' עשתה זאת: [יז] גוי מרחוק השליח במו גוי עז-פנים ולא-ישמע לשונו: [יח] לא ישא פנים לזקן ועולל לא-יחון: [יט] חטפו הנעימים מחיק אמותם ושכלו העזובה מבנותיה: [כ] ואני איככה אושיעכם: [כא] אך מביא השבר יצילכם מכף צריכם: [כב] סעו-נא ולכו ילדי שעשועי ואני שכולה וגלמודה: [כג] הפשטתי עדי תפארתי ועטיתי אבל וקולי אל-שדי אזעק נצח:
[כד] התעוררו בני והרימו אל שדי קולכם ויגאלכם מכף צורריכם: [כח] קיוותה נפשי לישע אלוהי ותעלוזנה כליותיי ברב חסדו כי-יחיש ה' עזרתו: [כו] בדמעה ובקינה שלחתיכם ובשמחה ורנה ישיבכם: [כז] שכני ציון הביטו גלותכם ועוד מעט יביטו גאולתכם כי יחיש ישעו בעז ותפארת: [כח] שאו כרגע חמת שדי אם הדפך הצר מבמותיך עד-ארגיעה תראה מפלתו ואתה על-במותיו תדרוך: [כט] על אורחות עקלקלות ענוגי נדדו הודחו כצאן נפוצים מעדר: [ל] התעוררו וקראו לאל המושיע המוליככם בשבי יזכור אתכם: [לא] אם חשתם לסור מעליו חושו עושו לבקשו: [לב] אם יסר אתכם בשבט עברתו ישוב וישמח אתכם בחסדו נצח:
[ה' מנחם את ירושלים]
[לג] הנחמי בת-ציון והוא ינחמך אשר נקרא שמו עליך: [לד] כל-צורריך יבושו וכל-שמחי רעתך ייכלמו: [לה] אוי לערים אשר העבידו בניך אוי לאשר כלאום בכלא: [לו] כאשר ששה כל-עיר על-שברך כן תדאג ותעצב על-מפלתה: [לז] הבוק תבוק מהמונה אשר תתפאר עליו והפכתי גאונה למפלה: [לח] כי אש אלוהים תרד בה ימים רבים וציים ושעירים ירגיעו-בה: [לט] הסבי עיניך קדמה בת-ציון וראי כי ישיש עליך אלוהיך: [מ] הביטי אסירי בניך שבים מים ומקדם ולשונם תרנן כבוד ה':
פרק ה
[א] הסירי בגדי אבלך ירושלים ולבשי הדרת עולם גאון אלוהיך: [ב] עטי מעטה צדקת אלוה ושימי עטרת תפארתו על-ראשך: [ג] הנה יגלה הודך תחת כל-השמים ושמך יקרא עד-עולם שלום-צדקה וגמול-יושר: [ד] קומי ירושלים ועלי על-במתי ארץ: [ה] הסבי עיניך קדמה וראי קיבוציך ממזרח שמש עד מבואו על-פי ה': [ו] ירננו ויעלזו כי גאלם ה': [ז] במוט רגלם הצר רדפמו וקוממיות ישיבם ה' כרוזני ארץ: [ח] כי כל-הר ישפל והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה נאום ה' למען ילכו בדרך סלולה להודות לשמו: [ט] וכל-יער ריח-ניחוח וכל-עץ-רענן בשדה יתנו צילם לכבוד עמו ישראל בדבר- ה' : [י] כי ישיב ה' את-שבות עמו בשמחה ובששון ברוב רחמיו וחסדיו: