ספר ברוך ב
נוזלים מן הלבנון
מחבר: מתוך הספרים החיצוניים, בתרגום פלסנר
כתובים אחרונים
תרגם מיוונית וארמית שלמה במ' ליב פלעסנער
ברלין 1833
תוכן המאמר:
פרק א
[תגובות הגולים לספרו של ברוך]
[וידויים של השרידים בירושלים]
פרק ב
[וידויים של גולי בבל]
פרק ג
[שבח לחכמה שבתורה]
פרק ד
[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל]
[ה' מנחם את ירושלים]
פרק ה
הקדמה
[תגובות הגולים לספרו של ברוך]
(1) אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן נריה בן מחסיה בן צדקיה בן שריה בן חלקיה בבבל. (2) בשנה החמישית בשבעה לחודש לעת אשר לכדו הכשדים את ירושלים וישרפוה באש. (3) ויקרא ברוך את דברי הספר באזני יכניה בן יהויקים מלך יהודה ובאזני כל העם אשר באו לשמוע. (4) ובאזני השרים ובני המלכים ובאזני הזקנים ובאזני כל העם למגדול ועד קטן כל היושבים בבבל על נהר צוד. (5) ויבכו ויצומו ויתפללו אל ה'. (6) ויאספו כסף מכל איש ואיש כפי נדבת ידו. (7) וישלחוהו ירושליימה אל יהויקים בן חלקיהו בן שלום הכהן ואל הכוהנים ואל כל העם אשר נשארו עמו בירושלים. (8) לקחת את כלי בית ה' אשר לוקחו מן ההיכל בחודש סיון בעשור לחודש ולהשיבם אל ארץ יהודה כלי הכסף אשר עשה צדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה. (9) אחר הגלות נבוכדנצר מלך בבל את יכניה ואת השרים ואת החרש והמסגר ואת כל עם הארץ מירושלים ויביאם בבלה.
(10) ויאמרו, הא לכם כסף וקנו עולה וחטאת ולבונה, ועשו מנחה להקריב על מזבח ה' אלוהינו. (11) והתפללו על חיי נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו, כי ירבו ימים כימי השמים על הארץ. (12) וה' יחזקנו ויאר עינינו ונחיה בצל נבוכדנצר מלך בבל ובצל בלשצר בנו, ונעבדם ימים רבים ונמצא חן בעיניהם. (13) והעתירו בעדנו לה' אלוהינו כי חטאנו לו ולא שב חרון אפו ממנו עד היום הזה. (14) וקראו בספר הזה אשר אנחנו שולחים אליכם בבית ה' ביום מועד ועצרה.
[וידויים של השרידים בירושלים]
(15) ואמרו לה' אלוהינו הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים.
(16) ולמלכינו ולשרינו ולכוהנינו ולנביאינו ולאבותינו. (17) כי חטאנו לה' מבלי האמין בו ושמוע לקולו וללכת בחוקותיו אשר ציוונו. (18) למן היום אשר הוציא ה' את אבותינו ממצרים עד היום הזה ממרים היינו עם ה' ומרדנו משמוע בקולו. (19) ובאו עלינו כיום הזה הרעה והקללה אשר דיבר ה' ביד משה עבדו ביום הוציא את אבותינו ממצרים לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש. (20) ואנחנו לא שמענו בקול ה' לעשות ככל דברי עבדיו הנביאים אשר שלח לנו. (21) וילכו איש איש בשרירות לבו הרע, ויעבדו אלוהים אחרים ויעשו הרע בעיני ה' אלוהינו.
(1) ויקם ה' את דברו אשר דיבר עלינו ועל שופטינו ועל מלכינו ושרינו ועל כל בית ישראל ויהודה. (2) ויבא עלינו רעה גדולה להיעשות בירושלים כאשר לא נעשתה תחת כל השמים ככתוב בתורת משה. (3) אשר איש בשר בנו ובשר בתו יאכלו. (4) ויתנם ביד כל הממלכות אשר סביבותיהם ולשמה ולחרפה בכל הגויים אשר הפיצם בם מסביב. (5) והיינו רק למטה ולא למעלה כי חטאנו לה' ולא הקשבנו לקולו.
[וידויים של גולי בבל]
(6) לה' אלוהינו הצדקה ולנו ולאבותינו בושת הפנים כיום הזה. (7) כי העיד בנו ה' אלוהינו כי תבאנו כל הרעות האלה. (8) ואנחנו לא חילינו את פני ה' לשוב ממחשבות לבנו הרע. (9) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' בכל מעשיו אשר שם לפנינו. (10) כי בקולו לא שמענו ללכת במצוותיו אשר נתן לנו. (11) ועתה ה' אלוהי ישראל אשר הוצאת את עצמך מארץ מצרים ביד חזקה באותות ובמופתים בכוח גדול ובזרוע נטויה ותעש לך שם כיום הזה. (12) חטאנו העווינו והרשענו ומרדנו בפיקודיך הישרים. (13) הסר נא חמתך מעלינו כי נשארנו מעט מהרבה ודלונו מאוד בין הגויים אשר פיזרתנו בם. (14) שמע ה' תפילתנו ותחנונינו והושיענו למען שמך ותננו לחן בעיני שובינו. (15) למען ידעו כל הארץ כי אתה ה' אלוהינו וכי שמך נקרא על ישראל ועל זרעו. (16) השקיפה ה' ממעון קודשך עלינו והט נא אוזנך ושמע. (17) פקח עיניך וראה כי לא מתים יורדי דומה אשר נאסף רוחם יהללוך ויתנו צדקותיך. (18) כי אם נפש מרה וקדורנית על צרתה עיניים כלות ונפש רעבה המה יספרו כבודך וצדקתך ה'. (19) כי לא על צדקותנו וצדקת אבותינו ומלכינו בטחנו ומפילים תחנונינו לפניך. (20) כי שפכת כל אפך וחמתך עלינו כאשר דיברת על ידי עבדיך הנביאים לאמור. (21) כה אמר ה' הביאו את צוואריכם בעול מלך בבל ושבו בארץ אשר נתתי לאבותיכם. (22) ואם לא תשמעו בקול ה' לעבוד למלך בבל כלה אני עושה בערי יהודה ובחוצות ירושלים. (23) והשבתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה כל הארץ מאין יושב. (24) ויען לא שמענו לקולך להיכנע מפני מלך בבל הקימות את דבריך ביד עבדיך הנביאים להוציא את עצמות מלכינו ואת עצמות אבותינו ממקומם. (25) ועתה הנם מושלכים יומם לחורב ולקרח בלילה כי מתו בתחלואים רעים ברעב ובחרב ובשביה. (26) ואת ביתך אשר נקרא שמך עליו החרבת כיום הזה בחטאות בית ישראל ויהודה. (27) ובכל זאת עשית עמנו ה' אלוהינו כרוב רחמיך וכגודל חסדך. (28) כאשר אמרת על ידי משה עבדך ביום אשר ציווית אותו לכתוב תורתך לפני בני ישראל לאמור. (29) אם לא ישמעו לי ונשאר הגוי הגדול הזה מתי מספר בין העמים אשר אפיצם שמה. (30) כי ידעתי כי לא ישמעו לי כי עם קשה עורף הוא ושבו בלבם בארץ שבים. (31) וידעו כי אני ה' אלוהיהם. (32) ונתתי להם לב לדעת ואוזניים לשמוע וישבחוני בארץ שבים ויזכרו בשמי. (33) ושבו מקשה ערפם וממעלליהם הרעים כי יזכרו קורות אבותם אשר חטאו לי. (34) והשיבותים אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם לאברהם ליצחק וליעקב וימשלו בה והרביתים ולא ימעטו. (35) והקימותי להם ברית עולם להיות להם לאלוהים והם יהיו לי לעם ולא אתוש עוד את עמי ישראל מן הארץ אשר נתתי להם.
(1) אל שדי אלוהי ישראל נפש נענה ורוח נכאה תשווע אליך מקרבנו. (2) שמע ה' ורחם עלינו כי חטאנו לך. (3) הלא אתה לעולם תשב ואנחנו הולכים וכלים. (4) אל שדי אלוהי ישראל שמע קול נאקת הרוגי עמך ותפילת בניהם אשר חטאו לך ולא שמעו בקולך ותקרם כל הרעה הזאת. (5) אל תזכור עוונות אבותינו וחטאותם אך ידך ושמך זכור לנו בעת הזאת. (6) כי אתה הוא ה' אלוהינו ונהללך. (7) כי על זאת נתת יראתך בלבנו לקרוא בשמך לשבחך בארץ שבינו ולשים עוונות אבותינו על לב. (8) כי הננו כיום בגולה לחרפה לקללה ולתועבה על עוונות אבותינו אשר סרו מאחריך ה'.
[שבח לחכמה שבתורה]
(9) ועתה ישראל שמע חוקי חיים והט אוזנך לדעת בינה. (10) מה לך ישראל בארץ אויביך ולמה זקנת על אדמת נכר ובמתים נטמאת ונמשלת עם יורדי בור. (11) יען עזבת את מקור החכמה. (12) לו הלכת בדרך אלוהים ישבת בשלום עולם ועד. (13) ועתה למוד נא איה מקום החכמה והחיל ואיזה מקום בינה לדעת אי מזה אורך ימים ושנות חיים אור עיניים ושלום.
(14) אך מי זה בא אל מקומה ויתא בית אוצרה. (15) איים איפה משלי העמים הרודים בחייתו ארץ. (16) המשחקים בעוף השמים ויצברו כסף וזהב מבטח בני אדם ואין קצה לקנייניהם. (17) ורכוש בעצב קיבצו וליגיע כפם אין מספר. (18) תמו ושאול ירדו ואחרים קמו תחתם. (19) ותולדותם ראו אור וישבו בארץ וגם אלה דרך חכמה לא ידעו. (20) לא הכירו דרכיה וגם בניהם רחקו ממנה. (21) בכנען לא נשמעה ותימן לא נראתה. (22) גם בבני הגר החפצים בבינת ארץ ורוכלי מידן ותימן ממשלי משלים ורודפי תחבולה לא ידעו דרך חכמה ולא דרכו בנתיבותיה. (23) מה גדול בית אלוהיך ישראל ומה אדיר מקום אחוזתו. (24) אין קץ לגדול ורום קומתו מי ימוד. (25) שם היו הנפילים אשר מעולם אנשי שם רמי קומה ומלומדי מלחמה. (26) גם בם לא בחר ה' דרך חכמה לא הודיעם ויאבדו מבלי דעת ומאפס תבונה נכרתו. (27) מי עלה שמימה ויביאה שחקים ויורידה. (28) מי עבר אל עבר הים וימצאה ויקנה בזהב נבחר. (29) אין איש יודע מקומה ומבין נתיבותיה. (30) היודע כול יודע אותה ובבינתו חקרה יוסד ארץ לעולם וימלאה נפש חיה. (31) השולח אור וילך וחרד לקולו כי יקרא. (32) וכוכבים יאירו וישמחו במסילותם. (33) כי יקרא יאמרו הננו ולפני קונם בששון יזהירו. (34) הוא אלוהינו ואין זולתו. (35) הוא קונה החכמה ויתנה ליעקב עבדו ולישראל סגולתו. (36) אז נגלתה עלי ארץ ותשכון בין בני אדם. (37) החכמה ספר פיקודי ה' ותורת עולם חיים היא למחזיקים בה ועוזביה ימותון. (38) שובה יעקב והחזק בה ולנוגה זרחה תתהלך. (39) ולא תתן לזרים כבודך וסגולתך לעם נכרי. (40) אשריך ישראל כי נגלה לך חפץ ה'.
פרק ד
[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל]
(1) נחמו עם ה' זכר לבית ישראל. (2) נמכרתם לגויים ולא לצמיתות אך בהקציפכם את ה' ניתתם ביד אויביכם. (3) ניאצתם בוראכם ולשעירים זבחתם ולא לה'. (4) נשיתם אלוהי עולם אשר גידלכם ואת ירושלים האומנת עכרתם. (5) כי ראתה את חרון אף ה' הניתך עליכם ותאמר שמעוני יושבי ציון אבל כבד הביא עלי ה'. (6) ראיתי שבית בני ובנותיי אשר הוליכם בה אלוהי עולם. (7) בחדווה טיפחתים ובבכי ואבל שילחתים. (8) אל יעלוז איש לאלמנותי וכי בדודה נשארתי מהמון רב ושוממה בעוון בני אשר סרו מתורת ה'. (9) ולא הכירו משפטיו ולא הלכו בחוקי צדקת אלוהים ומוסר לא לקחו.
(10) בואו יושבי ציון וראו שבית בני ובנותיי אשר הוליכם בה אלוהי עולם. (11) כי הביא עליהם גוי ממרחק גוי עז פנים ובלשון אחרת ידבר. (12) גוי לא ישא פני זקן ונערים לא יחוננו והם הוליכו חמודי אלמנה ושיכלוה מבנותיה. (13) ואני איככה אושיעכם. (14) אשר הביא עליכם הרעה יושיעכם מכף צורריכם. (15) לכו נא בני לכו ואני שוממה וחרבה. (16) פשטתי אדרת שלוותי ואתכס שק תחינתי ולאלוהי עולם אזעק כל ימי חיי. (17) התעוררו בני וזעקו אל ה' ויצילכם מיד עריצים ומכף אויביכם. (18) ואני אצפה ליום ישעכם ליום גילי בעזרת קדוש ישראל כי יחיש להושיעכם תשועת עולמים. (19) בדמע ואבל שילחתיכם וה' ישיבכם לי בששון ובשמחת עולם. (20) וכאשר ראו יושבי ציון את שבייתכם עוד מעט וראו את ישועתכם באור פני ה' והדרת תפארתו. (21) שאו בני זעף ה' אשר נטל עליכם כי רדפוך אויביך עוד מעט וראית במפלתם ועל במותימו תדרוך. (22) ענוגי התנודדו על אורחות עקלקלות נפוצו כעדר מפני שודד. (23) התעוררו בני וזעקו אל ה' והיה לכם לזיכרון לפניו אחרי הביאו עליכם כל זאת. (24) וכאשר סר לבבכם מאחריו כן תשובו עשרת מונים לבקש את פניו. (25) וכרעה אשר הביא עליכם כן ישוב לשמחכם בגיל ישועתו סלה.
[ה' מנחם את ירושלים]
(26) הנחמי ירושלים ואשר קרא בשמך הוא ינחמך. (27) יחתו כל מעניך ואשר ששו על מפלתך. (28) תֵחת כל עיר אשר העבידה את בניך וכל אסירי ילדיך חרוב יחרבו. (29) כאשר שמחה כל עיר על הריסותך ועלזה לשברך כן תעכר על שממתה. (30) עדיה אוריד מעליה ומשוש המונה ושמחתה תיהפך לאבל. (31) אש אלוהים תרד עליה ימים רבים ושעירים יגורו בה עד עולם.
פרק ה
(1) שאי קדמה עיניך ירושלים וראי ישועת אלוהים באה אליך. (2) הנה בניך אשר שילחת נקבצו באו לך ממזרח שמש עד מבואו בדבר ה' וירונו בכבוד קדוש ישראל. (3) הסירי ירושלים מעטה אבלך ואונך ולבשי גאון ה' להדרת עולם. (4) עטי מעטה צדקת אלוהיך ועטרת תפארת עליון שימי על ראשך. (5) כי ה' יגלה הודך לכל חי תחת השמים. (6) שלום צדקה יקרא שמך וכבוד יראת אלוהים עד עולם. (7) התעוררי התעוררי ירושלים ועלי ההר ושאי קדמה עיניך וראי בניך נקבצו לך ממזרח שמה עד מבואו בדבר ה' וירונו לזכר קדשו. (8) ברגל לפני צר יצאו ממך ועמוסים על כסאות מלכים ישיבם אליך ה'. (9) ציווה ה' על כל הרים רמים וישפלו ויהיה העקוב למישור וכל גיא יתנשא למען ילך ישראל בטח בכבוד אלוהים. (10) יערים וכל עצי בושם יתנו על ישראל צילם בדבר ה'. (11) כי בכבודו ילך עמכם אלוהי ישראל באור פניו ובטוב צדקותיו.