איך מבין הנביא את דברי הנבואה?
מחבר: יהודה איזנברג
ירמיהו כג
שיחות בספר ירמיהו
בפרק כג מתווכח ירמיהו עם נביאי השקר. בתוך הויכוח משתמש ירמיהו בביטוי מיוחד, הפותח לנו פתח להבין את הנעשה בלב הנביא שעה שהיא מקבל את נבואתו. נשמע את דברי ירמיהו:
(ל) לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים נְאֻם ה' מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ:
(לא) הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם ה' הַלּקְחִים לְשׁונָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם:
(לב) הִנְנִי עַל נִבְּאֵי חֲלמות שֶׁקֶר נְאֻם ה'
וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם
וְאָנכִי לא שְׁלַחְתִּים וְלא צִוִּיתִים וְהועֵיל לא יועִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם ה':
(לג) וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה או הַנָּבִיא או כהֵן לֵאמר מַה מַשָּׂא ה'
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה':
יש כאן מיון של סוגי נביאים:
הסוג הראשון - מגנבי דברי איש מאת רעהו. הנביא רוצה להראות נביא אמת, והוא תופס טרמפ על נביא אחר. הוא שומע דברי נבואה מנביא אמת, וחוזר עליהם במקום אחר. הדברים יתגשמו, והנביא שהעתיק את הדברים, ייחשב גם הוא לנביא אמת.
הסוג השני: הלקחים לשונם וינאמו נאם. הנביאים האלה נואמים לפי הנראה להם. אין להם מגבלות, והם אומרים את מה שהם רוצים, במסווה של נבואה.
הסוג השלישי: נבאי חלמות שקר... ויספרום ויתעו את עמי בשקריהם ובפחזותם. כאן מדובר בחולמי חלומות שקר.
האם יודעים הנביאים מן הסוג השני והשלישי כי נביאי שקר הם? האם הם משקרים ביודעין, ומטעים את העם, ואולי גם הם קורבנות אשלייתם הם. והם מרמים גם את עצמם?
ירמיהו מסיים את הגדרת סוגי הנביאים בפניה לעם, ודרך פניה זו נבין את מה שחושבים הנביאים. וכך מסיים ירמיהו:
(לג) וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה או הַנָּבִיא או כהֵן לֵאמר מַה מַשָּׂא ה'
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה':
מה נורא כל כך אם קוראים לדבר ה' "משא"? הרי הכינוי משא לנבואה חוזר פעמים רבות מאוד בדברי הנביאים! ישעיהו ניבא נבואות רבות לאומות, וכולן פותחות בביטוי "משא".
נקרא את ההבחנה שמבחין רש"י בסוגי הנבואה, דרך הביטוי "משא".
(לו) וּמַשָּׂא ה' לא תִזְכְּרוּ עוד כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרו
וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים ה' צְבָאות אֱלהֵינוּ:
רש"י לירמיהו כג לו
משא ה' לשון נבואה הוא. והיה נביא השקר שואל לנביא האמת לאמור לו את דבר ה', בלשון שבא הסגנון אליו. והסגנון לא היה מפרש הדיבור כל כך. והיה נביא השקר מהפך את הפירוש לצד אחר, והיה מדבר בדוגמת נביא האמת, כדי שיאמינו בו. וכן עשה חנניה בן עזור.
לכן הוא אומר: אל תשאלו משא ה', את לשון הסגנון, אלא מה דבר ומה ענה, את פירוש הדבר שאלו לנביא אמת, לאמור להם מה הקב"ה אומר, ולהיכן נוטין את דבריו. כי המשא יהיה לאיש דברו סגנון סתם, הקב"ה אמרו סתם לאיש עצתו, שאינו חשוד להפכו, ואתם שואלים אותו כדי להפכו, והפכתם את דברי הקב"ה, וזהו שאמר למעלה מגנבי דברי איש מאת רעהו...
רש"י מבחין בין "משא", שהוא הנבואה ההיולית, דבר ה' שהנביא מקבל, לפני שהוא מקבל את תרגומו במלים מפורטות. לבין "דבר ה'" שהנביא אומר לעם. את ה"משא" מתרגם הנביא לנבואה קונקרטית, מפורטת ומנוסחת, ל"דבר ה'".
"מגנבי דברי", לפי דברי רש"י אלה, עשו דבר מתוחכם הרבה יותר ממה שחשבנו בקריאת הפסוקים המתארים אותם. אין הם גונבים את דבר הנביא ומשדרים אותו בשידור חוזר. אין בזה חכמה ואין בזה תחכום, וגם רשעות אין כאן. הם עשו דבר הרבה יותר חכם: הם בקשו מן הנביא את "משא דבר ה'". את החומר הגולמי של הנבואה. ואותה הם ניבאו, אבל בדרך אחרת, בדרך שהתאימה לקו הפוליטי, לאידיאות שהם רצו למסור לעם.
ההבחנה הזאת מופיעה גם בדברי הרמב"ם, בהלכות יסודי התורה פרק ז הלכה ג, שם מתאר הרמב"ם את מראה הנבואה. וכך כותב רמב"ם:
הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה, דרך משל מודיעים לו, ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע מה הוא. כמו הסולם שראה יעקב אבינו, ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכויות ושעבודן. וכמו החיות שראה יחזקאל, והסיר נפוח ומקל שקד שראה ירמיהו.. .וכן שאר הנביאים. מהם אומרים המשל ופתרונו, כמו אלה, ויש שהם אומרים הפתרון בלבד, ופעמים אומרים המשל בלבד בלא פתרון...
דברי רמב"ם משלימים את תאור הנבואה שמצאנו ברש"י. נבואה גולמית, "משל" בלשון רמב"ם, "משא" בלשון רש"י, ותרגומה למלים מפורטות.
נביא השקר עושה את המעשה המתוחכם, הוא שואב מדברי נביא האמת את המשל, את ה"משא", ומפרש אותם כרצונו.