עבד מלך הכושי
מחבר: יהודה איזנברג
ירמיהו לט
שיחות בספר ירמיהו
מספר דמויות מופיעות במקרא פעם אחת, כמין הבזק אור על דמות צדדית. והדמויות האלה פועלות פעולה מיוחדת במינה, או שהן עושות פעולה סתמית, אבל מקומה וזמנה הופכים אותה למעשה הנכנס לתודעה ההיסטורית של העם, לפרק במקרא, למדרש האגדה.
אחת מדמויות אלה היה בן האישה השונמית, שהחיה אלישע. פעמיים מופיע בן זה במקרא, וירד לתהום הנשייה. וגם חרבונה, הזכור לטוב, כל מה שעשה היה שהזכיר ברגע הנכון את העץ שהכין המן למרדכי, ובאמירה זו שינה את מהלך ההיסטוריה. ואין צורך להזכיר דמויות מן העבר הרחוק, ששינו, או כמעט שינו מהלך היסטורי. האם זוכר מישהו את שמו של הסגן, שזעק לפני מלחמת יום הכיפורים כי מלחמה עומדת לפרוץ, ואיש לא שם לב לדבריו?
דמות כזאת היא דמותו של עבד מלך הכושי. הוא מוזכר פעם אחת בתנ"ך, כאיש שהציל את ירמיהו מן הבור אשר בחצר המטרה. מעטים הם דבריו, ומלאי רגש:
ירמיהו לח:
(ט) אֲדנִי הַמֶּלֶךְ הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא
אֵת אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל הַבּור וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוד בָּעִיר:
וכאשר הוא מקבל רשות להציל את ירמיהו, הוא פונה אליו ברכות ובעדינות:
(יב) וַיּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהוּ
שִׂים נָא בְּלואֵי הַסְּחָבות וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלות יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים
וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן:
תגובת ירמיהו למעשהו מופיעה מאוחר יותר, לאחר תאור כיבוש ירושלים והחורבן. תאור החורבן בפרק לט מסתיים בהצלה היחסית של ירמיהו. הוא אינו גולה עם הגולים, אלא נמצא בידו של גדליה בן שפן. לאחר הצלתו של ירמיהו עצמו, באה הנבואה על הצלתו ושכרו של עבד מלך הכושי:
(טו) וְאֶל יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר ה' בִּהְיתו עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמר:
(טז) הָלוךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמר
כּה אָמַר ה' צְבָאות אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל
הִנְנִי מֵבִיא אֶת דְּבָרַי אֶל הָעִיר הַזּאת לְרָעָה וְלא לְטובָה
וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּום הַהוּא:
(יז) וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּום הַהוּא נְאֻם ה'
וְלא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגור מִפְּנֵיהֶם:
(יח) כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לא תִפּל
וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם ה':
מיהו עבד מלך הכושי הזה? מה שמו? כל כך אנונימי האיש, שגם שמו אינו ברור. רד"ק לפרק לח פסוק ז מציע פירוש כזה:
עבד מלך הכושי - זה האיש היה עבד המלך והיה כושי וסריס.. וכן רז"ל פי' הכושי על צדקיהו ואמרו מה כושי זה משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מבני דורו ואנשי דורו היו רעי' ואמרו זה העבד היה ברוך בן נריה.
הנכון בעיני עוד כי זה הכושי, "עבד מלך" היה שמו. כי לולי זה, למה אמר בכל מקום עבד מלך ולא אמר המלך באחד מהם? כי אם רוצה לומר "מלך" על צדקיהו, היה לו לומר עבד המלך. ועוד: למה לא זכר שם האיש הזה באחד המקומות? אלא שמו היה "עבד מלך", כי מצאנו אחימלך ואבימלך:
השם "עבד" הוא שם מצוי. בערבית קיים שם "עבד". ובעברית, אנו מכירים את השם "עובד", והוא גם מצוי בתנ"ך. רד"ק מזהה את האיש כאדם ששמו עבד-מלך. אבל מיהו איש זה, ומה אנו יודעים עליו? לא כלום.
המדרש מבין את השם "עבד מלך" ככינויו של אדם שאין לו שם, אך יש לו אדון. ויש לו עוד משהו: מעשה מיוחד במינו. מול אווירת הלינץ' ששררה נגד ירמיהו בחצר המלוכה, עומד לו אדם אחד, עבד, כושי, ללא מעמד וללא כבוד. והאיש הזה עושה מעשה שלא יאומן: הוא חושב. ושעה שהכל זועקים "ירמיהו בוגד", מתבונן העבד הכושי הזה מן הצד, וחושב: המלך והשרים טועים. והוא מעז לפנות את המלך ולומר לו דברים שמלך אינו אוהב לשמוע: "אדוני המלך, הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו הנביא" (לח,ט). "האנשים האלה" הם לא פחות ולא יותר מאשר השרים, - אם תרצו: הממשלה החוקית - הפועלת ברשות ובסמכות המלך! ועומד לו עבד כושי, ואומר למלך במילים ברורות: השרים שלך הרעו לעשות. ובמשפט קצר זה חדל העבד הכושי להיות עבד אנונימי, והוא נכנס לזיכרון הקולקטיבי של האנושות כולה, כאדם חושב שאינו פוחד מן השררה.
וחז"ל, כדרכם, משלימים במשפט קצר את דמותו של האיש הזה:
פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה כו
וישמע עבד מלך הכושי (ירמיהו ל"ח ז') הוא היה אחד מארבעה בני אדם שנקראו כושים: ציפורה, וישראל, ושאול ועבד מלך הכושי, ולמה נקרא שמו כושי? אלא כשם שהכושי ניכר בעורו כך היה ניכר במעשיו הטובים בתוך פלטיריו של צדקיהו.
העבד הופך להיות אחד מארבעה: ציפורה אשת משה, עם ישראל, שאול המלך. האם זכה עוד אדם לכבוד כה גדול? ומדוע, כי "היה ניכר במעשיו הטובים בתוך פלטיריו של צדקיהו".
ומדרש נוסף משלים את התיאור, הנהו לפנינו:
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד קסב
תשעה נכנסו בחייהם לג"ע כפי אמונתנו ולא טעמו טעם מיתה: בנימין בן יעקב, כלאב בן דוד, סרח בת אשר, בתיה בת פרעה, אליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, ואליהו, חירם, ויעבץ בנו של ר' יהודה הנשיא. וי"א אף רבי יהושע בן לוי.
מה פירוש הדבר שעבד מלך הכושי לא טעם טעם מיתה? הסברנו זאת לפני רגע: האיש הוא בן אלמוות. וכך כך למה? כי היה בארמונו של צדקיהו, ובמקום להיות נאמן לאדוניו, היה נאמן לעצמו, לאמונתו, ליושרו.