ירמיהו וברוך בן נריה
מחבר: יהודה איזנברג
ירמיהו מה
שיחות בספר ירמיהו
נבואה קצרה בפרק מה בירמיהו מתארת רגע בו ברוך בן נריה, סופרו הנאמן של הנביא "נשבר", והוא מתלונן על מר גורלו. כדי להבין את הרקע למעשה, יש לקרוא בזהירות את התיאור הקצר שבפרק.
מתי אירע המעשה, ומה היה הדבר ששבר את ברוך בן נריה?
(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה
בְּכָתְבו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל סֵפֶר מִפִּי יִרְמְיָהוּ
בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהויָקִים בֶּן יאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמר:
התאריך הוא תאריך משמעותי בתולדות ישראל. במרחק לא גדול מן הארץ מתנהלת מלחמת עולם, והשפעותיה יהיו ניכרות על כל יושבי הארץ. ברוך כותב ספר מפי ירמיהו. על הספר מסופר בפרק לו, שם אומר ירמיהו לברוך, בשנה הרביעית ליהויקים, "קח לך מגילת ספר, וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך, על ישראל ועל יהודה ועל כל הגויים... אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אנכי חושב לעשות להם" (לו, ב-ג). שנה לאחר מכן, בשנה החמישית ליהויקים, מכריזים צום בבית המקדש, וברוך בן נריה חוזר וקורא את הספר הזה, ואז מתרחש האירוע בבית המלך, כאשר יהויקים, מלך שחצן ומנוכר, פותר את בעיות הדור כאשר הוא שורף את המגילה המטיחה בפניו את כל הצפוי לו ולעמו.
מה קרה בשנה הרביעית ליהויקים? זאת נאמר בירמיהו, בשני פרקים אחרים:
ירמיהו כה
(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה עַל יִרְמְיָהוּ עַל כָּל עַם יְהוּדָה
בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהויָקִים בֶּן יאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה
הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשׁנִית לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
ירמיהו מו
(ב) לְמִצְרַיִם עַל חֵיל פַּרְעה נְכו מֶלֶךְ מִצְרַיִם
אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ
אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל
בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהויָקִים בֶּן יאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה:
התמונה מתבהרת עכשיו. מלחמת עולם פרצה בין מצרים לבין בבל. מצרים היא השליטה בארץ ישראל ובסוריה, ועד נהר פרת הגיעו. הכרוניקה הבבלית מספרת כי בשנת 605 לפני הספירה הנוצרית ערך יורש העצר נבוכנדראצר את צבאו, עבר את הפרת, הכה את הצבא המצרי שהתרכז בכרכמיש, והניסו. קרב זה היה תחילת מפלתה של מצרים בידי בבל.
יוסף בן מתתיהו מתאר קרב זה במלחמות, ספר עשירי. תחילה הוא מתאר את אישיותו של יהויקים: "איש לא ישר ורע מעללים מטבעו, לא תמים עם אלהים ולא נוח לבריות". וזה תיאור הקרב:
"בשנה הרביעית למלכו תפש איש ושמו נבוכדנצר את השלטון על הבבלים. נבוכדנצר זה עלה באותו זמן עם חיל רב על כרכמיש העיר שעל נהר פרת, והחליט להלחם בנכו מלך מצרים, אשר סוריה כולה הייתה כפופה לשלטונו. כיון שנודעה לו לנכו כוונתו של מלך בבל על מסע המלחמה נגדו, לא זלזל בדבר, אלא מיהר ויצא בחיל גדול אל פרת, כדי להלחם בנבוכדנצר. וכשבאו לידי התנגדות נחל נכו מפלה ורבבות רבות מאנשיו אבדו בקרב, ומלך בבל עבר את הפרת וכבש את סוריה עד פלוסיון, חוץ מארץ יהודה. ובשנה הרביעית למלוך נבוכדנצר, והיא השמינית ליהויקים שליט העברים, יצא מלך בבל בחיל רב למלחמה על היהודים, ודרש מס עובד מיהויקים מתוך איומי מלחמה..."
המדרש מתאר את הצד המטפיזי של הקרב הזה:
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלג
בשנת ד' ליהויקים נחתם גזר דינם על יהודה ובנימין ועל מה שנשתייר מיהודה ומן הגלות, ועלה נבוכדנצר פעם ראשונה בימי יהויקים והגלה מיהודה ובנימין שלשת אלפים ועשרים ושלשה ומשאר שבטים שבעת אלפים גיבורים.
ובתוך מערכת סבוכה זו, עולה גורלו של הפרט, של ברוך בן נריה שאינו יכול עוד להיות צינור לנבואות הזעם והתוכחה. הוא רואה את העולם כולו בשעת משבר, את עמו שוגה את כל השגיאות האפשריות, והוא נשבר:
ירמיהו מה
(ג) אָמַרְתָּ אוי נָא לִי
כִּי יָסַף ה' יָגון עַל מַכְאבִי
יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לא מָצָאתִי:
ותשובת ה' לברוך:
(ד) כּה תּאמַר אֵלָיו כּה אָמַר ה'
הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הרֵס
וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נתֵשׁ וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא:
(ה) וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדלות אַל תְּבַקֵּשׁ
כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר נְאֻם ה'
וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל עַל כָּל הַמְּקמות אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם:
אין בפי ירמיהו ניחומים לברוך. כל שהוא יכול לומר לו כי נפשו תהיה לו לשלל. את גורל העם מנווט העם עצמו, מלכו יהויקים, והאויב מבחוץ: נבוכדנצר מלך בבל, העולה לגדולה.