ישראל ומואב
מחבר: יהודה איזנברג
ירמיהו מח
שיחות בספר ירמיהו
נבואת הזעם של ירמיהו למואב נאמרת בלב ולב: מצד אחד, מואב הנה אויב היושב במזרח ואינו משדה סימפאטיה לישראל. מאידך: יש קשרים היסטוריים בין מואב לישראל.
המואבים נחשים לקרובים לישראל קרבת מוצא. מואב היה בנו של לוט, אחי אברהם. ובדברים ב, ט נאמר כי מארץ מואב ניתנה מורשה לבני לוט.
בדברים ב מספר משה על פנייתו לסיחון, דברי שלום לאמור: "אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך, לא אסור ימין ושמאל, אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תתן לי ושתיתי, רק אעברה ברגלי, כאשר עשו לי בני עשיו היושבים בשעיר, והמואבים היושבים בער...". בני מואב מוזכרים כאן כמופת לחיקוי: אמנם לא נתנו לישראל אוכל, אבל נתנו זכות מעבר ואף מכרו להם לחם ומים.
ערב הכניסה לארץ היה מואב יוזם העימות עם ישראל. תחילה הזמין את בלעם בן פעור לקלל את ישראל, והוא סובב עם בלק בן צפור מלך מואב ומחפש מקום ממנו יקלל את העם. כאשר הקללות אינן מצליחות, שולחים המואבים את בנות מואב לפתות את העם ולעבוד לבעל פעור. אבל הפרשה אינה מסתיימת במלחמה עם מואב, אלא בקרב נגד מדיין. צרור את המדינים והכיתם אותם, כי צוררים הם לכם. וכבר נתבאר הקשר שבין המדיינים לבין המואבים בפרשה זו.
בדברים כג, ד מוזכרים המואבים והעמונים כפסולי חיתון לעולם: לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם.
השכנות של ישראל עם מואב לא הייתה אף היא על מי מנוחות. בתקופת השופטים אנו שומעים על עגלון מלך מואב המשתלט על ארץ בנימין ומדבר יהודה. הוא אוסף סביבו קואליציה של בני עמון ועמלק, וכובש את יריחו. אהוד בן גרא מצליח למרוד במואבים, ובמלחמת יחיד הוא הורג את עגלון, מכריז על מרד, ומצליח להדוף את מואב לעבר הירדן המזרחי.
מואב מופיע שוב כאשר שאול המלך תופס את המלוכה על ישראל, והוא נלחם במואב ובבני עמון ובאדון ובמלכי צובא ובפלשתים [ש"א יד מז]. הקרב הקשה והאכזרי היה בין דוד לבין מואב.
נקרא את סיפור המעשה בלשונו של המדרש, המשלים פרצות החסרות בסיפור המקראי:
במדבר רבה פרשה יד ד"ה א ביום השביעי
בשעה שברח דוד מפני שאול הוליך אביו ואמו אל מלך מואב כי היה ירא מפני שאול והיה בוטח בהם לפי שהיה מרות המואביה.
הה"ד (שמואל א כב) וילך דוד משם מצפה מואב, ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם, עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים.. ואומר (שמואל א' כ"ב) וינחם את פני מלך מואב וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה. .. שהרגם מלך מואב ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד שברח אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה ליתנו.
ולפיכך נתגרה עם המואבים..
הה"ד (שמואל ב ח) ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה.
מואב מרדו בישראל בימי אחאב. מישע מלך מואב יצא להלחם בישראל, כנראה בשעה שהיה אחאב עסוק במלחמות בארם דמשק. התקפת נגד ערך יהורם עם יהושפט מלך יהודה ומלך אדום, שהיה כפוך ליהושפט. באותה מלחמה נצחו את המואבים, ומישע מלך מואב העלה את בנו לעולה על החומה. יש הקושרים את מצבת מישע מלך מואב, שנמצאה בדיבון במזרח הירדן, למלחמה זו. באותה מצבה מספר מישע על שלטון ישראלי במואב, ועל הקרבת הבן במלחמה, דבר שהציל את מואב מכניעה לישראל.
לאחר כיבוש הארץ בידי אשור, נכנע מואב ומעלה לו מנחה ומסים. בימי ההכנות למרד נגד בבל אנו קוראים על מגעים בין ישראל לבין מואב. שליחים של מואב באו לצדקיהו, לתכנן במשותף את המרד בבבל. אשר פרץ המרד - לא שיתפו המואבים פעולה עם ישראל, ואף הרעו לעשות כאשר פשטו בארץ יהודה. דברי ירמיהו בפרקנו הם תגובה למעשים אלה של מואב.
שנים מעטות עוברות, ומואב יורד מעל במת ההיסטוריה. לאחר חורבן בית ראשון שוב אין אנו שומעים על מואב ועל ארצה.
ורק הבטחה אחת של ירמיהו מהדהדת:
(מו) אוי לְךָ מואָב אָבַד עַם כְּמושׁ
כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה:
(מז) וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מואָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם ה'...