מים רבים אשר בגבעון

מחבר: יהודה איזנברג

ירמיהו מא

שיחות בספר ירמיהו

מלחמתו של יוחנן בן קרח בישמעאל בן נתניה הייתה קרובה לירושלים, בגבעון. ישמעאל לא הספיק ללכת רחוק, ויוחנן השיגו קל מהרה: "וילכו להלחם עם ישמעאל בן נתניה, וימצאו אותו אל מים רבים אשר בגבעון".
העיר גבעון מזוהה עם הכפר הערבי אל-ג'יב, עשרה קילומטר צפון מערב לירושלים. כיום יש באזור ישוב יהודי, גבעון החדשה.

לגבעון היסטוריה מעניינת בתולדות ישראל, ולא מקרה הוא שסופו של הישוב היהודי בארץ ישראל לאחר חורבן בית ראשון קשור בעיר זו. תולדותיה מראים את עלייתו וירידתו של מעמד עם ישראל בארצו.

המפגש הראשון של עם ישראל עם גבעון היה במלחמת יהושע בכיבוש הארץ. גבעון פעלה באופן יוצא דופן משאר ערי החווי, ובחרה בתחבולה מיוחדת: הגבעונים לא ברחו, לא נכנעו, אף לא נלחמו. הם הערימו על ישראל, וכרתו אתם ברית. וכך מתאר את הדבר ספר יהושע:

יהושע פרק ט
(ג) וְישְׁבֵי גִבְעון שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהושֻׁעַ לִירִיחו וְלָעָי:
(ד) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה
וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמורֵיהֶם
וְנאדות יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצרָרִים: ...
(ו) וַיֵּלְכוּ אֶל יְהושֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל
מֵאֶרֶץ רְחוקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית:

סופו של הסיפור היה כי יהושע כרת להם ברית ונשבע על כך, וכאשר נתגלתה התרמית, שם אותם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעם. ובכל זאת מוזכרת גבעון כעיר יוצאת דופן בסיכום תיאור המלחמה:

יהושע פרק יא
(יט) לא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בִּלְתִּי הַחִוִּי ישְׁבֵי גִבְעון
אֶת הַכּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה:

עברו ארבע מאות שנה. ובגבעון מתנהלת אחת המלחמות המכוערות שהיו בישראל: מין דו-קרב בין חיילי דוד וחיילי שאול. הנה התיאור של הקרב המביש הזה:

שמואל ב פרק ב
(יג) וְיואָב בֶּן צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ וַיִּפְגְּשׁוּם עַל בְּרֵכַת גִּבְעון יַחְדָּו
וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה:
(יד) וַיּאמֶר אַבְנֵר אֶל יואָב
יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיּאמֶר יואָב יָקֻמוּ:
(טו) וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל
וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד:
(טז) וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּראשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּו בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו
וַיִּקְרָא לַמָּקום הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעון:

ושוב קרב דמים בגבעון. דוד המלך מדיח את יואב, רמטכ"ל צבאו, וממנה במקומו את עמשה. במרד שבע בן בכרי שולח דוד את עמשה לגייס את כל ישראל במשך שלושה ימים. עמשה מאחר, וזה מה שקורה:

שמואל ב פרק כ
(ו) וַיּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי עַתָּה יֵרַע לָנוּ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מִן אַבְשָׁלום
אַתָּה קַח אֶת עַבְדֵי אֲדנֶיךָ וּרְדף אַחֲרָיו
פֶּן מָצָא לו עָרִים בְּצֻרות וְהִצִּיל עֵינֵנוּ:
(ז) וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יואָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּבּרִים
וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלִַם לִרְדּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:
(ח) הֵם עִם הָאֶבֶן הַגְּדולָה אֲשֶׁר בְּגִבְעון
וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם וְיואָב חָגוּר מִדּו לְבֻשׁוּ
וְעָלָיו חֲגור חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו בְּתַעְרָהּ
וְהוּא יָצָא וַתִּפּל:
(ט) וַיּאמֶר יואָב לַעֲמָשָׂא הֲשָׁלום אַתָּה אָחִי
וַתּחֶז יַד יְמִין יואָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשָׁק לו:
(י) וַעֲמָשָׂא לא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יואָב
וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחמֶשׁ וַיִּשְׁפּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלא שָׁנָה לו וַיָּמת

מקומה של גבעון הפך אותה גם למקום עבודת אלוקים. התחנה האחרונה של המשכן הייתה גבעון, ושם הייתה הבמה הגדולה. לאחר שהומלך שלמה, הלך לגבעון להקריב, וגם הייתה לו התגלות אלוקים:

מלכים א פרק ג
(ד) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְענָה לִזְבּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדולָה
אֶלֶף עלות יַעֲלֶה שְׁלמה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא:
(ה) בְּגִבְעון נִרְאָה ה' אֶל שְׁלמה בַּחֲלום הַלָּיְלָה
וַיּאמֶר אֱלהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ:

שלמה מבקש, ומקבל חכמה. ולאחר התגלות זו הופך שלמה להיות החכם מכל אדם.
ואירוע אחרון בגבעון: הקרב הקצר, ואולי לא קרב כלל - בין יוחנן בן קרח לישמעאל בן נתניה. לאחר ששבה ישמעאל את כל העם הנותר בירושלים, יצא לדרכו לארץ בני עמון במזרח הירדן. יוחנן רודף אחריו, ופוגש אותו בגבעון:

ירמיהו פרק מא
... וַיִּמְצְאוּ אתו אֶל מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעון:
(יג) וַיְהִי כִּרְאות כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יִשְׁמָעֵאל אֶת יוחָנָן בֶּן קָרֵחַ
וְאֵת כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּו וַיִּשְׂמָחוּ:
(יד) וַיָּסבּוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה
וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל יוחָנָן בֶּן קָרֵחַ:
(טז) וַיִּקַּח יוחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּו
אֵת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה...
אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְנָשִׁים וְטַף וְסָרִסִים אֲשֶׁר הֵשִׁיב מִגִּבְעון:
(יז) וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוא מִצְרָיִם:
(יח) מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם
כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם
אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ:

נסגר המעגל על העיר גבעון: העיר שראתה את ישראל בתפארתו, והייתה היחידה שהשלימה עם ישראל בבואו ממצרים, רואה את ישראל בעליבותו, כאשר יוצא הוא שנית לגלות במצרים. ובין שתי תופעות היסטוריות אלה, עליות וירידות: דו-קרב מכוער, אינטריגות של חצר מלוכה, ומזבח מרכזי עליו מקריבים קורבנות.

העיר גבעון כמו רואה את עם ישראל, וכמו משקפת את קורותיו.