נביא אמת או נביא שקר?
מחבר: יהודה איזנברג
ירמיהו כו
שיחות בספר ירמיהו
התיאור בירמיהו כו פותח בפנינו פתח לראות את הלך נפשו של העם בשומעו דברי נבואה. בדרך כלל מתארים ספרי הנביאים את דברי הנביא ואת מחשבותיו ותפילותיו; ואף את מעשי העם אנו רואים באמצעות ראייתו של הנביא. ירמיהו כו פותח בפנינו פתח לראות את תגובת העם לנבואה ולשמוע את היסוסיו וספקותיו.
בתחילת הספר, בפרק ז, מנבא ירמיהו נבואת חורבן לבית המקדש. ירמיהו מתייחס לדבריהם של נביאי השקר, האומרים "היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה", ומזהיר את העם להיטיב את דרכיו:
(ט) הֲגָנב רָצחַ וְנָאף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל
וְהָלךְ אַחֲרֵי אֱלהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לא יְדַעְתֶּם:
(י) וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו
וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשות אֵת כָּל הַתּועֵבות הָאֵלֶּה:
והנביא מסיים את תוכחתו ומכריז:
(יד) וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו
אֲשֶׁר אַתֶּם בּטְחִים בּו
וְלַמָּקום אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבותֵיכֶם
כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלו:
לנבואה זו אין תגובה בפרק ז. אבל המשכה מצוי בפרק כו. שם אנו שומעים את תגובת העם לנבואה. בתחילת פרק כו חוזר הכתוב על הנבואה בקצרה, ומזכיר את המקדש ואת ירושלים:
(ו) וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלה
וְאֶת הָעִיר הַזּאתה הַזּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכל גּויֵי הָאָרֶץ:
תגובת השומעים חריפה:
(ח) וַיְהִי כְּכַלּות יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם
וַיִּתְפְּשוּ אתו הַכּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם לֵאמר
מות תָּמוּת:
(ט) מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם ה' לֵאמר כְּשִׁלו יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה
וְהָעִיר הַזּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יושֵׁב?
ירמיהו, כזכור, היה כהן מעיר הכוהנים ענתות, אך הוא לא עבד במקדש; הוא גם היה נביא. והנה, כהן ונביא זה בא לחצר המקדש, ומנבא על חורבנו. הנבואה מקוממת את הכוהנים והנביאים הנמצאים במקדש, התופסים אותו וקוראים לעברו
מות תָּמוּת! מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם ה' לֵאמר כְּשִׁלו יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה?
מדוע חייב ירמיהו מיתה? האם אליו מופנית השאלה "מדוע נבית בשם ה' לאמור כשלו יהיה הבית הזה"? מדוע ניבא ירמיהו? כי ה' אמר לו להינבא! איזו טענה הם טוענים נגד ירמיהו?
נחזור ונקרא את הכתוב בעיון: "ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל אשר צווה ה' לדבר אל כל העם". מדוע מודגש כאן כי ירמיהו דיבר "את כל אשר צווה ה' לדבר"? וכי מה מדבר הנביא אם לא את אשר מצווה ה'? ובהמשך, טענת הכוהנים והנביאים: "מדוע נבית בשם ה' לאמור כשלו יהיה הבית הזה".
כאשר המהומה בחצר בית ה' גדלה, עולים השרים מבית המלך ויושבים למשפט בשער בית ה' החדש. הכוהנים והנביאים חוזרים על דבר ההאשמה כלפי ירמיהו. הפעם הם מקצרים בדבריהם: "משפט מות לאיש הזה, כי נבא אל העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם". הכוהנים והנביאים אינם מעיזים לחזור על דברי הנבואה של ירמיהו. אין הם מזכירים את המלים "העיר הזאת תחרב", ומשמיטים כליל את הדברים על המקדש. הם אומרים "כי נבא אל העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם".
מדוע אין הם חוזרים על דברי ירמיהו? מדוע הם טוענים כי משפט מוות לירמיהו?
את סעיף ההאשמה נגד ירמיהו נמצא בספר דברים, בפרק יח. שם נאמר: "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר, ומת הנביא ההוא".
הכוהנים והנביאים מאשימים את ירמיהו כי נביא שקר הוא, וכי חייב הוא מיתה כדינו של נביא שקר!
עכשיו מובן מדוע מתחיל הכתוב את סיפור המעשה במשפט "ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל אשר צווה ה' לדבר"; ומדוע הכוהנים טוענים נגדו "מדוע נבית בשם ה'". זוהי העילה לתביעה נגד ירמיהו: נבית בשם ה' - דבר שלא ייתכן כי ה' אסרו! כל כך מזועזעים השומעים מדברי הנביא, עד שאין הם מסוגלים לחזור עליהם. בלהט הוויכוח הראשון הם שואלים את ירמיהו "מדוע נבית בשם ה' לאמור כשלה יהיה הבית הזה". כאשר יושבים השרים למשפט, חוזרים הם ואומרים "כי ניבא על העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם". מהססים הם לחזור על דברי החורבן.
ירמיהו טוען להצדקת עצמו שלוש טענות:
[א] "באמת שלחני ה' אליכם".
[ב] "ועתה היטיבי דרכיכם ומעלליכם ושמעו בקול ה' אלוהיהם, וינחם ה' אל הרעה אשר דבר עליכם". דהיינו, עוד יש תקווה.
[ג] טענה שלישית מתייחסת למשפט שירמיהו עומד בעיצומו: "ואני הנני בידכם, עשו לי כטוב וכישר בעיניכם, אך ידוע תדעו כי אם ממיתים אתם אותי, כי דם נקי אתם נותנים עליכם ואל העיר הזאת ואל יושביה". דהיינו: ירמיהו מקבל את סמכות העם לשופטו, אבל שואל אותם: מה יהיה עליכם אם תהרגו אותי, ותוסיפו בכך חטא על חטאיכם?
בהמשך הפרק נוכל לראות כיצד נוטה כף הדין פעם לזכותו של ירמיהו ופעם לחובתו, עד שהוא ניצל בידי אחיקם בן שפן. הלימוד העיקרי שבפרק זה הוא, כיצד העם הרוצה לשמוע בשורות טובות אינו מסוגל לחשוב כי חורבן לנגד פניו, ובמקום להתייחס ברצינות לאזהרות הנביא הוא מעדיף להעמידו לדין על נבואת שקר!