פרשת הנביא - לקט מקורות
מחבר:
דברים יג, דברים יח, ירמיהו כח
תוכן המאמר:
סמכות הנביא
רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ט'
ספר החינוך מצוה תקט"ז -
תנורו של עכנאי: חכם עדיף מנביא
בבא מציעא נ"ט
בבא בתרא י"ב
חדושי הרמב"ן שם
מהר"ל, חידושי אגדות חלק שלישי עמוד ס"ח
ר' צדוק הכהן מלובלין, רסיסי לילה אות נ"ו ד"ה "וזהו"
חנניה בן עזור
ירמיה פרק כ"ח
רש"י -
רד"ק -
תנחומא וירא פרק י"ג
סמכות הנביא
רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ט'
"(א) דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גירעון ולא תוספת, שנאמר
"את כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם, אותו תשמרון לעשות - לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א); ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח).
הא למדת שכל דברי תורה, מצווין אנו לעשותן עד עולם; וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם" (ויקרא כג, יד), ונאמר "לא בשמיים היא" (דברים ל, יב). הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה:
(ג) אם כן, למה נאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם" (דברים יח, יח) - לא לעשות דת הוא בא, אלא לצוות על דברי התורה, ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהן "זכרו, תורת משה עבדי" (מלאכי ג, כב):
(ד) וכן אם ציוונו בדברי הרשות, כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה - מצוה לשמוע לו; והעובר על דבריו, חייב מיתה בידי שמיים, שנאמר
"והיה האיש אשר לא ישמע אל דבריי, אשר ידבר בשמי, אנוכי, אדרוש מעימו" (דברים יח, יט):
(ו) וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא, לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או על מצוות הרבה, בין קלות בין חמורות, לפי שעה - מצוה לשמוע לו. וכן למדנו מחכמים הראשונים, מפי השמועה, בכול אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה, כאליהו בהר הכרמל, שמע לו - חוץ מעבודה זרה. והוא שיהיה הדבר לפי שעה, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ - וירושלים נבחרה, והמקריב בחוץ חייב כרת. ומפני שהוא נביא, מצוה לשמוע לו; וגם בזה נאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח, טו):
(ז) ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו, היאך נעקור מה שכתוב בתורה "פן תעלה עולותיך בכל מקום"? (דברים יב, יג)
- היה אומר: לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת, כמו שציווה משה; אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה', כדי להכחיש נביאי הבעל:
(ח) ועל הדרך הזאת, אם ציוו כל הנביאים לעבור לפי שעה, מצוה לשמוע להן; ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם - מיתתן בחנק, שהתורה אמרה "לנו ולבנינו עד עולם" (דברים כט, כח).
וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שאמר בדין מדיני תורה שה' ציווה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני - הרי זה נביא שקר, וייחנק, אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש התורה שאמרה "לא בשמיים, היא" (דברים ל, יב).
אבל לפי שעה, שומעין לו בכול:
ספר החינוך מצוה תקט"ז -
...משרשי המצוה, לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה, ואין לו לבן אדם בעולמו אמיתת ידיעה בדברים כאמיתת ידיעתו בנבואה, שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק, כי היא תבוא ממעין האמת. ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה, כי הסולם גדול מאוד רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה.
ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר ה' ויקום במקום קדשו אחד מאלפי רבבות אנשים, הוא המשיג למעלה זו ובדור שראוי לכך.
על כן ציותנו התורה, כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת, ויהיה ידוע אצלנו בעניינו ובכושר מעשהו כי נאמן לנביא, שנשמע אליו בכל אשר יצווה כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו, ולא נישא נפשנו להמרות פיו ולחלוק עמו, כי המחלוקת עליו בשום דבר הוא טעות גמור וחסרון ידיעת האמת.
תנורו של עכנאי: חכם עדיף מנביא
בבא מציעא נ"ט
"...חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי.
תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח.
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה:
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו.
חזרו אמת המים לאחוריהם.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו.
הטו כותלי בית המדרש ליפול.
גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מוטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו.
יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום?!
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא.
- מאי לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת.
אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא?
אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.
בבא בתרא י"ב
מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים.
אטו חכם לאו נביא הוא?
הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה.
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא. שנאמר ונביא לבב חכמה. מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול.
חדושי הרמב"ן שם
אע"פ שנטלה נבואת הנביאים, שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם.
מהר"ל, חידושי אגדות חלק שלישי עמוד ס"ח
פירוש, כי אין הנביא רק שיודע דבר הבלתי ידוע אל הכל, כי מאי שנא דבר שעתיד או שאינו לעתיד והוא דבר נסתר, ולא בהא תליא מלתא.
רק כאשר יודע הדבר הבלתי ידוע אל הכל, יפול על זה שם 'נביא'.
כך מקשה אטו חכם לאו נביא הוא? שהרי הוא יודע דבר שאין ידוע לכל.
ומ"ש נביא, שנבואה שלו הוא מן ה' יתברך שמגיד לו הנבואה, אף החכם מגיד לו ה' יתברך הדבר שאין (בלתי) ידוע אל הכל, כי אע"ג שידוע הדבר בשכלו, אין השכל יוצא מעצמו מכוח אל הפועל, אבל ה' יתברך מוציא שכל האדם מכוח אל הפועל. ומאחר שמוציא ה' יתברך שכל האדם מכוח אל הפעל א"כ חכם ג"כ נביא הוא:
ומה שאמרו חכם עדיף מנביא כי הנבואה הוא בחידה ובמראה, ואלו החכם יודע הנעלם והבלתי ידוע לאחרים, לא במראה ולא בחידות, רק שהוא משיג השגה ברורה, אשר ה' יתברך מוציא שכל האדם מן הכח אל הפעל.
והחכם יודע העתידות ג"כ, שהרי יודע ומשיג דרכי ה', ואם רואה לפניו רשע, משיג שכך יהיה לו לעתיד. וכן כל הדברים, עד שאם הוא חכם וגדול, יכול לדעת העתידות שיבואו יותר מן הנביא, כי אין דבר במקרה רק הכל הוא מסודר ממנו יתברך, והוא יתברך בא ממנו בסדר השכלי. ולכך האדם שהוא חכם יודע אף העתידות.
ר' צדוק הכהן מלובלין, רסיסי לילה אות נ"ו ד"ה "וזהו"
ואף שהנבואה הוא גילוי מפורש מראות ה' יותר מהשגת החכמים, מכל מקם אמרו במסכת ב"ב י"ב א', דחכם עדיף מנביא. וע"ש ברמב"ן, דיכול להשיג מעמקים יותר.
וכידוע מהאריז"ל שהגיד דברים בעולמות עליונים, שכפי דעת עצמו הוא למעלה מהשגת כל הנביאים, ואפי' השגת משרע"ה, כנודע להוגי בכתבי האריז"ל.
אלא שהם השיגו דרך ראייה, וא"א לראות בעוה"ז יותר כפי התלבשות גופניות דעוה"ז דע"כ דבריהם נתנו לכתוב בלבוש גמור בעוה"ז.
אבל הוא השיג דרך השגה בשכל, שזהו השגת רוה"ק כמ"ש רמב"ן שם, ושלא דרך ראייה אפשר להשיג הרבה. וזה מ"ש במנחות (כט:) דמשרע"ה לא הבין דברי רע"ק, ובמ"ר (חקת) דראתה עינו של רע"ק מה שלא ראה משרע"ה, ואף דלא קם כמוהו, היינו מצד השגתו דרך ראייה, ולו נתגלה גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואפי' מה שרע"ק עתיד לחדש.
אלא שהכל היה התגלות נבואה דרך ראייה, ולא דרך השגה שכליות, כמו שמשיגים אותם המחדשים הדברים, שדבר זה לא נתנו לכתוב, כי דבר זה א"א להלביש בכתב כלל, רק מה שלב חכם ישכיל פיהו. ועיקר ההשגה הוא סוד נעלם בלב המשיג.
חנניה בן עזור
ירמיה פרק כ"ח
(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּשָּׁנָת {בַּשָּׁנָה} הָרְבִעִית בַּחדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעון בְּבֵית יְהוָה לְעֵינֵי הַכּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמר:(ב) כּה אָמַר ה' צְבָאות אֱלקֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר שָׁבַרְתִּי אֶת על מֶלֶךְ בָּבֶל:(ג) בְּעוד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקום הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקום הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל:(ד) וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהויָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקום הַזֶּה נְאֻם ה' כִּי אֶשְׁבּר אֶת על מֶלֶךְ בָּבֶל:(ה) וַיּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לְעֵינֵי הַכּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעמְדִים בְּבֵית ה':(ו) וַיּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה' יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית ה' וְכָל הַגּולָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקום הַזֶּה:(ז) אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנכִי דּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם:(ח) הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעולָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצות רַבּות וְעַל מַמְלָכות גְּדלות לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר:(ט) הַנָּבִיא אֲשֶׁר אַפְּךָ תִּקָּחֵנום בְּבא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחו ה' בֶּאֱמֶת:(י) וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ: (ב)
רש"י -
אך שמע נא וגו' עד הנביא אשר ינבא לשלום, אמר אני מתנבא פורעניות אם לא יבא איני שקרן: הקב"ה נחם על הרעה. אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' בבא דבר הנביא יודע וגו' אבל אם לא יבא דברו, שקרן הוא, שנאמר לא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כג) כך דרש רבי תנחומא.
רד"ק -
"אך שמע נא - הענין הזה שאמר לו כי בהבטחת הטובה יבחן הנביא. כי אם יבטיח טובה ולא תבוא, בידוע שהוא נביא שקר, כי כל דבר טוב שיבטיח האל אפילו על תנאי הוא בא. אבל באמת תסור ממנו הטובה ההיא אם יחטא, כמו שאמר ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני ונחמתי על הטובה. אמנם על כל פנים תחול הטובה ותבוא.
אבל אם יתנבא לרעה ולא תבוא כלל, לא יודע בזה שהוא נביא שקר, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה כשעשו תשובה, כמו שעשה באנשי נינוה.
תנחומא וירא פרק י"ג
...ומהו לא איש אל ויכזב? כשהוא אומר לעשות טובה.
כיצד? מלך ב"ו אומר ליתן מתנה לבנו, כיון שהכעיסו חוזר במתנתו. והקב"ה אומר לעשות טובה, ואע"פ שחוטאין אינו חוזר בו, שנא' (תהלים קה) ויתן להם נחלת גוים ועמל לאומים יירשו, למה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. אע"פ שלא שמרו חקיו ולא נצרו תורותיו נתן להם.
וכן אתה מוצא אחר שעשו ישראל את העגל, ובקש עליהן משה רחמים, מה הקב"ה א"ל? וידבר ה' אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית ממצרים (שמות לג).
א"ל הקב"ה: משה, איני כבשר ודם שאומר ליתן מתנה וחוזר בו. הוי 'לא איש אל ויכזב'.
מהו 'ההוא אמר ולא יעשה'? אם אמר בשעת כעסו להביא רעה, חוזר, שכן אמר למשה הרף ממני ואשמידם ואמחה וגו' (דברים ט), ולא עשה,
אלא וינחם ה' על הרעה (שמות לו).
וכן 'ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם' (שם לב) ולא עשה,
אלא 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך' (במדבר יד).
א"ל הקב"ה איני כבשר ודם, שאומר לעשות רעה ומתגאה לעשותה.
א"ר הונא הכהן בשם רבי אחא הנה כלי בית ה' מושבים מבבל עתה מהרה.
אמר לו ירמיה: אני מתנבא רעות מפי הקב"ה, ואתה מתנבא טובות של שקר מעצמך אתה אומר. יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' (שם כח).
וכן הקב"ה אומר לירמיה: עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארך (שם כז), כמו שנבוכדנצר עתיד ליתן בצואריהן של בני, וכן עשה. וחנניה נוטלן מעל צוארו ושוברן שנא' (שם כח) 'ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו'.
אמר לו: כך אמר לי הקב"ה, ככה אשבר את עול נבוכדנצר מלך בבל (שם).
מר לו ירמיה: כבר עמדו נביאי אמת לפני ולפניך והנביא אשר ינבא לשלום. בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת (שם) ואני מתנבא רעות. אם לא יבואו דברי, אין אני שקרן, שהקב"ה אומר לעשות רעה וחוזר בה. ואתה מתנבא טובות, ואם לא יבואו דבריך אתה נביא שקר, שהקב"ה אומר לעשות טובה, ואע"פ שסרחנין הן אינו חוזר בו. בא וראה, בשעה שאמר ירמיה (ירמיה כז) 'הביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אתו ועמו', והיה עמו חנניה בן עזור הנביא השקר, והיה מתנבא טובות. כמה שנאמר (שם ח) וירפו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום. אומר להם:
וכן אתה מוצא בשעה שאמר ליחזקאל בשעת כעסו (יחזקאל כ) 'חי אני נאם אדני ה' אם אדרש לכם' וחזר בו שנאמר (שם לו) 'עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם'.
הוי, לא איש אל ויכזב - לטובה, ההוא אמר ולא יעשה - ברעה.