נבואת גאולה
מחבר: יהודה אייזנברג
ישעיהו ד
תקציר: נבואת הגאולה בישעיהו ד, מכילה רעיונות המקבילים לתיאור יציאת מצרים ולתיאורי גאולה בנביאים אחרים.
מילות מפתח: גאולה.
נבואת גאולה, מעצם טיבה, מעוררת תקוות, אף מעוררת ספקות: האמנם עתידה היא להתקיים? מתי? למי?
כאשר נבואת גאולה באה על רקע גאולה אחרת, גאולה שנתקיימה, מוכן השומע לקבלה: אם קוימה ההבטחה הראשונה, משמע תקוים גם ההבטחה השנייה.
ואמנם, אנו מוצאים נבואות גאולה כשהן באות על רקע יציאת מצרים, כאילו אמר הנביא: קיימתי הבטחתי להוציא אתכם ממצרים, אקיים גם את הבטחתי לגאול אתכם גאולה אחרונה.
"לכן הנה ימים באים נאום ה', ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה..." (ירמיהו טז).
נבואת הגאולה שבפרקנו מכילה קווי דמיון לתיאור יציאת מצרים מחד, ולתיאורי גאולה בנביאים אחרים מאידך. אם נקרא את הפרק בעיון, נבחין כיצד הנביא מרמז על גאולת מצרים בכל שלב משלבי נבואתו, כאילו אומר: זכרו, נגאלתם פעם אחת, תגאלו שנית. והוא גם משתמש ברעיונות הכלולים בדברי נביאים אחרים על הגאולה, כאשר נבואות כולם מתגבשות לתיאור רחב המראה את הגאולה העתידה.
נבואות הגאולה כוללות בין השאר שלושה רעיונות עיקריים:
1. הגאולה תהיה לאלה שישרדו לאחר שה' יבחר את הטובים והראויים להיגאל.
2. לאחר הגאולה יהיה ביטוי חיצוני שיראה את הקשר שבין ישראל לבין ה'.
3. ה' יגן על ישראל, והגנה זו באה לעתים לידי ביטוי בתיאור הישיבה בסוכה, כאשר הסוכה מגינה על יושביה.
נקרא את נבואת פרק ד, ונראה כיצד רעיונות אלה מופיעים בפרק, וכיצד הם מקבילים לגאולת מצרים מחד, ולתיאורי גאולה אחרים מאידך.
הרעיון הראשון: הגאולה תהיה לאלה שיהיו ראויים לה, לאלה שיישארו לאחר שה' יבחר את הראויים להיגאל:
"ביום ההוא, יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל, והיה הנשאר בציון, והנותר בירושלים, קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים".
הגאולה אינה מכוונת לכל, אלא "לנשאר בציון, ולנותר בירושלים". תיאור הברירה מפורט בנבואה הקודמת לנבואתנו, בפרק ג', שם נאמר "מתיך בחרב יפולו, וגבורתך במלחמה". ושוב חוזר הרעיון בפרקנו:
"אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה, ברוח משפט וברוח בער".
פירוש: ה' ינקה את ירושלים מדמי נקיים שנשפכו בה, אבל יעשה זאת "ברוח משפט וברוח בער" - לא תהיה זו סליחה טוטאלית לכל חוטא, אלא סליחה שתבוא אחר משפט.
הדברים מקבילים לתיאור יציאת מצרים. גם שם הייתה הגאולה לאחר שכל הבן היילוד הושלך ליאור. אנו גם זוכרים את מדרש חז"ל כי רק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים, וכי ארבע חמישיות מתו בימי החושך.
הרעיון השני שבנבואת הגאולה מתאר את הקשר המיוחד שיהיה בין ה' לישראל. בפרקנו מתואר קשר זה כך:
"וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן נוגה אשר להבה לילה, כי על כל כבוד חופה".
התיאור מקביל לתיאור הגאולה ממצרים:
"ויסע מלאך הא-להים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם..." (שמות יד).
הענן המבדיל בין ישראל לאויביו, והאש המסמנת את הקשר שבין ישראל לאלוקיו הנם תיאורים שתחילתם בגאולת מצרים, והמשכם בגאולה העתידה.
וכך הרעיון השלישי: הסוכה המקיפה ומצילה. בפרקנו:
"וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר".
זהו בדיוק התיאור של מצוות סוכה:
"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג).
מוטיב הסוכה מוזכר אצל נביאים אחרים באותה דרך:
"ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם" (עמוס ט).
יתירה מזו: הדרישה היחידה שדורש הנביא זכריה מן הגויים לאחר הגאולה היא, שיעלו לירושלים מידי שנה, לחוג את חג הסוכות, ואם לא יעלו, "לא עליהם יהיה הגשם". (זכריה יד).
נסכם: שלושה רעיונות מצאנו בתיאור הגאולה, ושלשתם מקבילים לגאולת מצרים:
1. לפני הגאולה יבחר ה' את אלה הראויים להיגאל.
2. לאחר הגאולה יהיה דבר המראה את הקשר שבין ישראל לאלוקיו: "ענן יומם, ונוגה אש לילה".
3. הסמל המסמל את הגאולה הוא הסוכה, שאדם נכנס אליה למסתור ולמחסה.
הגאולה שכבר התרחשה, גאולת מצרים, משמשת רקע לנבואה, וכאילו אימות לה: הבטחתי לגאול אתכם ממצרים וקיימתי את הבטחתי, אף הבטחתי זאת, לגאולה עתידה, תתקיים: "והיה כל הנשאר בציון, והנותר בירושלים, קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים - בירושלים".