אכן! קברי בית דוד
הרצאה
מחבר: יואל אליצור
ספר מלכים
פרסום באתר דעת - תשס"ד
תוכן המאמר:
קבורת מלכי בית דוד - נתוני המקרא
היכן קברי בית דוד הראשונים? עדות המקורות
ממצאים
ניתוח הממצא
טענות נגד הזיהוי
אבולוציה של שלילה
תקציר: זהוי מקומם של קברי בית דוד על פי מקורות ספרותיים וחפירות ארכאולוגיות
מילות מפתח: קברי בית דוד, ארכאולוגיה מקראית, הרשל שנקס, קלרמן גנו.
אני לא מתכונן היום לחדש חידושים גדולים שלא נאמרו אלא להחזיר את הנושנות, להזכירנשכחות ולעשות קצת מעקב אחרי מה שקרה לתיאוריה ותיקה.
בבסיס הרצאתי עומדתתורתו שבעל פה של אבי מורי פרופ' יהודה אליצור ז"ל, שנושא זה היה קרוב ללבו ונידוןבשיעוריו על ירושלים המקראית.
בכנס קודם בשנה שעברה דיברנו על שאלותשמזעזעות את אמות הסיפים - "היה תנ"ך או לא היה", והנושא שלי היה 'אופנות בחקרתולדות ישראל'. גם היום אני רוצה לדבר על אופנות - אם כי פחות גרנדיוזיות, לא מדוברבשאלות של השקפת עולם חובקת זרועות עולם - אבל אופנות יש כאן.
קבורת מלכי בית דוד - נתוני המקרא
אפתחבהגשת הנתונים מן המקרא. עשרים ואחדמלכים מלכו ביהודה. ארבעתהאחרוניםלא רלוונטיים לדיון: שלושה מהם גלו ומתו בגלות, ואחד – יהויקים, הוא מקרה מסובך[1]ועל כל פנים לא קשור לקבורה בעיר דוד.
הקודמים, עד מספר שבע עשרה - הם המעניינים אותנו. שלושה עשרהמלכים הראשונים - לכולםיש פורמולה קבועה בספר מלכים: "וישכב עם אבותיו ויקבר בעיר דוד", "ויקבר עם אבתיובעיר דוד" או בדומה לכך. בספר דברי הימים יש שינוי מסוים לגבי ארבעה מתוכם - יהורם, יהואש, עוזיהו ואחז. על מלכים אלה מספר ספר דברי הימים שקברו אותם בעיר דוד אבל לאבקברות המלכים,[2] ומדגיש שהיו חולים בשעת מיתתם. התבטאויות אלו מרמזותכנראה על נוהג קדום שהמת מתוך מחלה קשה אינו נקבר יחד עם בני משפחתו שמתו מות טבעי,וייתכן שמנהג זה היה נהוג רק בנוגע לקבורה ממלכתית ולא בקבורת הדיוטות. הדבר אולינראה לנו מוזר היום, כי הרי בסופו של דבר אחר כך כולם נעשים עצמות, ולפי חוקי התורהכל מת הוא אבי אבות הטומאה גם אם מת מתוך בריאות ובשיבה טובה, אבל אין לכחד שכךנאמר בדברי הימים.[3]
יש חוקרים שחשדו בדברי הימים שהוא 'מגמתי' בעניין זה, ומלכים שאין הוא אוהב הוא מפקיע מן הקבורה בקברי בית דוד. סימונס, בספרוהמקיף על ירושלים בתנ"ך, הראה שלאמיתו של דבר אין חפיפה בין מלכים המתוארים באורשלילי לבין אלו שלא נקברו בקברות המלכים. יואש, שבספר מלכים הוא אחד מטובי המלכיםמבית דוד, ואף בדברי הימים הוא מוצג בפסוקי הפתיחה והסיכום באופן חיובי למרות חטאובסוף ימיו, ובמיוחד עוזיהו, שבעל דברי הימים מאריך בשבחו יותר מאשר בגנותו, נקברומחוץ לקברי המלכים. סיוע בלתי צפוי מקבלת האינפורמציה של ספר דברי הימים מממצאארכיאולוגי - הכתובת המפורסמת "לכה היתית טמי עוזיה מלך יהודה". כתובת זו מלמדתשקברו של עוזיהו היה בראשונה מופרד מקברי שאר המלכים אשר נשארו במקומם, בהתאמהלעדותו של בעל דברי הימים.[4]
המלךהארבעה-עשרהוא חזקיהו. ספר מלכים, משום מה, אינו מוסר פרטים על קבורתו, אבל דברי הימים מספר שנקבר "במעלהקברי בני דויד" (דה"ב לב:לג), ביטוי ייחודי שאין לו ריע במקום אחר. מדוע במעלה ולאבאחוזת הקבר עצמה? כיון שחזקיהו הוא אחרון המלכים שנקברו בעיר דוד, שיערו חוקריםאחדים שמערת הקבורה המלכותית כבר היתה מלאה, ועל כן התקינו לחזקיהו מקום קבורה משלומתחת לאחוזת הקברים הותיקה.[5]
לקרא סוף ימי הבית עבר שדה הקברותהמלכותי לגן עוזא, ובו נקברו מנשה, אמון וכנראה גם יאשיהו, הם החמישה עשר, הששהעשר והשבעה עשרברשימת מלכי יהודה. על מנשה נאמר: "ויקבר בגן ביתו בגן עֻזָּא" (מל"ב כא:יח; דהי"ב לג:כ: "ויקברֻהו ביתו"), ועל אמון בנו: "ויקבר אתו בקבֻרתו בגןעֻזא" (מל"ב כא:כו; בדה"י אין מקום קבורתו נזכר). ביאשיהו שבא אחר כך נאמר "בקבֻרתו" (מל"ב כג:ל) וזה מתקשר ל"בקבורתו" של אמון, בדברי הימים כתוב: "בקברותאבתיו" (דהי"ב לה:כד) שזה שוב מתאים לשני אבותיו - מנשה ואמון. הרבה השערות נאמרועל גן עוזא.[6] יש סוברים ש'עֻזָּא' היא צורה מקוצרת של עוזיהו וזהו גנושל עוזיהו המלך (כך רמז כבר יוסף בן מתתיהו ב'קדמוניות', וכך סובר במחקר המודרנישמואל ייבין), אחרים קושרים את גן עוזא לפרץ עוזא. לאמיתו של דבר, כל אלו השערותתלויות באוויר. השם עֻזא היה שם רגיל בתקופת בית ראשון ויכולות להיות הרבה סיבותלמה ייקרא המקום 'גן עוזא'. אם אין לנו נתונים חבל לשגות בהשערות. נתון ממשי הואהעובדה שהמקום היהבגן ביתםשל המלכים, ולכן יש להניח כנקודת מוצא שהיה זהבתוך תחומי העיר, ומן הסתם בגבעה המערבית ('העיר העליונה' או 'השוק העליון' של ימיבית שני) שבה היו באותה תקופה השכונות המתפתחות והמרחבים הפתוחים הראויים לארמונותחדשים ולגנים מלכותיים. במאמר משכנע שפרסם גבי ברקאי בשנת תשל"ז, הסתמך על עדויותקדומות המתחילות מיוסף בן מתתיהו המקשרות את דוד ומאוחר יותר גם את קברו אל הגבעההמערבית, על ממצאים קדומים ביחס שנמצאו ביסודות בנין 'קבר דוד' המסורתי שבהר ציון, ובמיוחד על מערה תת-קרקעית ענקית שהובחנה שם במאה הי"ט, ועדיין מצפה לחקירה חוזרת.לפי עדות מן המאה הי"ט, יש במערה זו פתחים המובילים אל מחילות נלוות באורך של עשרותואולי מאות מטרים. על סמך כל אלה טען ברקאי לאיתור גן עֻזא במקום זה.[7]
היכן קברי בית דוד הראשונים? עדות המקורות
השאלה שבה אנו דנים היום היא איפה קברי בית דוד הראשונים.
נבחן תחילה את המקורות המשמעותיים לשאלה זו.
ספר מלכים (ודבריהימים)מלמדים שארבעה עשר המלכים הראשונים נקברובעיר דוד.[8]
מקור בסיסי ביותר הואנחמיה פרק ג'. נחמיה מדבר על בניית החומה, ומזכיראת קברי בית דוד בהקשר קונקרטי המאפשר איתור ברור. החומה נבנתה במאמץ משותף ובקצבמזורז - במשך חמישים ושנים יום - על ידי קבוצות קבוצות. הנה יש לנו פה קבוצה שבונהאת שער האשפות, הקבוצה שאחריה את שער העין, וברור שהכוונה היא לשער בסמוך ליציאה שלנקבת השילוח, ואחר כך "חומת בריכת השלח לגן המלך ועד המעלות היורדות מעיר דויד".והקטע הבא - "אחריו החזיק נחמיה בן עזבוק שר חצי פלך בית צור עד נגד קברי דוד")פסוקים יד-טז). כלומר, כשאתה מקיף את ירושלים בכיוון מנוגד לכיוון השעון, אחרישאתה עובר את היציאה של נקבת השילוח, את הבריכה הדרומית וגן המלך, אתה פוגשמעלות היורדות מעיר דודומיד אחר כך אתה ניצבנגד קברי דוד.
בסוף ימי בית שני היו קברי בית דוד ידועים לרבים. פטרוס תלמידו של ישוהנוצרי אומר: "דוד אבינו מת ונקבר וקבורתו אתנו עד היום הזה" (מעשי השליחיםב, 29). אףיוסף בן מתתיהומזכיר בספריו פעמים אחדות את קברי בית דודבירושלים. ברם, אין בדבריו אינדיקציה גיאוגרפית חד-משמעית באשר למקומם.[9]
המקור החשוב והמובהק ביותר לשאלת מקום קברי בית דוד הוא לדעתי המסורת שלר' עקיבא ובני דורוהמובאת בתוספתא בבא בתרא פרק א' ובמקבילות, מקור שמסיבותשונות לא זכה בספרות המחקרית להערכה שהוא ראוי לה. בברייתא זו מדובר על פינוי קבריםמן העיר:
"כל הקברות מתפנים חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא, רבי עקיבא אומר אף קברהמלך וקבר הנביא מתפנין. אמרו לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלםולא נגע בהן אדם מעולם, אמר להם, משם ראיה? מחילה היתה שם והייתה מוציאה טומאה לנחלקדרון[10]".
פעולת פינוי הקברות המתוארת כאן נעשתה בימי בית שני, וכנראהלקראת סוף ימי הבית, בזמן ש"פרצה הטהרה בישראל". שרידארכיאולוגי הקשור לפעילות זו הוא הכתובת "לכה היתית טמי עוזיה מלך יהודה". זוהיהתקופה שבה גזרו בית שמאי ובית הלל את "שמונה עשר דבר" שרובם חומרות ומעלות בהקפדהעל הטהרה, תקופתו של יוחנן בן גודגדא שהיה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו, התקופה שבתוךשכבותיה מוצאים הארכיאולוגים אין-ספור מקוואות וכלי אבן. בעלי שתי הדעות שבברייתאזו, חיו חמישים שנה אחרי חורבן הבית, זו היא תקופה לא ארוכה, הזיכרונות קיימים. לפימסורת אחת רבי עקיבא היה איש זקן באותו זמן וזכה לאריכות ימים מופלגת,[11] אולי הוא היה כבר אדם מבוגר בזמן חורבן הבית. בכל אופן מדובר במסורת קרובה בזמןלחורבן הבית. שני החולקים מסכימים על העובדות. העובדות הן שהיו בתוך חומות ירושליםקברים של בית דוד וקבר של חולדה הנביאה ולא פינו אותם. הויכוח הוא בשאלה מהי ההלכההתיאורטית. חכמים אומרים שההלכה התיאורטית היא שאין מפנין אותם, ולכן לא פינו אותם. ר' עקיבא סובר שההלכה התיאורטית היא שצריך לפנות, אבל את אלה לא פינו מפני המחילהשהייתה מוציאה את הטומאה לנחל קדרון.
המקור הזה זכה ליחס של בוז מצד כמהחוקרים. וינסאן סבר שהמחילה של ר' עקיבא אינה אלא זיכרון עמום לנקבת חזקיהו. סימונסהכניס את המחילה של ר' עקיבא לתוך מרכאות כפולות וראה בה פתרון דמיוני לבעיהדמיונית, בלשונו:
This rather grotesque invention of Rabbi Aqiba...
ושם:
the "tunnel" in Aqiba's ingenious solution of the problem...
וכיוצא בזה:
his "solution" has no other fundamentum in re but the general and universally known fact that the south-eastern hill had in various ways and in various times been pierced by canals and tunnels .[12]
חוקרים אלו ואחרים חשבו כנראה שטומאה שייכת לתחום האמונותהמיסטיות. תפיסה כזאת הביאה מצד אחד להתייחסות פולקלוריסטית בלתי-רצינית למסורתחז"ל, ומצד שני, לפיתוח התיאוריה של קלרמון-גנו - אליה אתייחס מאוחר יותר - שהנתיבהמיוחד של נקבת השילוח אולי בא כדי לא להיפגש עם הקברים, כדי לא להיות מתחתיהם.
לעומת כל זה, אנחנו יודעים שטומאה היא מושג הלכתי שטופל בשיטותמשפטיות-לוגיות. הלכות טומאה היו נהוגות ביום-יום והתייחסו אליהן באופן מאודקונקרטי. לטומאת אוהל מוקדשת מסכת שלמה בסדר טהרות. כאשר יש בית שיש לו גג ויש לופתח של טפח על טפח הצידה. מעל הבית טהור, בתוך הבית - טמא. כאשר אין לו פתח בצידוהטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע. ברגע שאתה מוציא את הטומאה במחילה אל מחוץ לעיר, כלירושלים טהורה, חוץ מתוכו של הקבר שאליו אתה לא נכנס. נחל קדרון היה כנראה המקוםהקרוב ביותר שמקומו מחוץ לעיר. לכן, זהו פתרון אמיתי בלי שום מירכאות.
הבה נסכם לעצמנו מה מלמדים המקורות שראינו על קברי 14 המלכיםהראשונים מבית דוד.
קודם כל, הקברים היו ידועים ליושבי ירושלים, המסורת הכירה אותם ברציפות מתחילת ימי בית ראשון ועד סוף ימי בית שני וגם מעט אחריכן. באופן עקרוני יש מקום לסבור שבכל המקורות, הקדומים והמאוחרים מדובר על מקוםאחד. ומכל מקום, גם אם נשתכנע שיוסף בן מתתיהו נתכוין לגבעה המערבית, ייתכן שברקעמסורתו עומד 'גן עוזא', ועל כל פנים עדיפה עדותם הספציפית של ר' עקיבא וחבריו.
הקברים היו בתוך עיר דוד, לפנים מחומת העיר, הם היו קרובים לחומה המזרחית, במקום גבוה יחסית שצריך להעפיל אליו במדרגות, צפונית-מזרחית לברכת השילוח וסמוךלחומת העיר שמעל נחל קדרון.
ממצאים
1.המערות החצובות שנתגלו בחפירותיו של ריימון ויילבדרום עיר דוד (1914-1913 ושוב בשנות העשרים), צפונית-מערבית ל'בית מיוחס', הןגדולות מאד במידותיהן ובלתי רגילות. על אף המחצבה המאוחרת שהפיקה באזור זה אבניבנייה והשחיתה במידה לא מעטה את החציבה הקדומה, עדיין לפנינו חציבות מרשימותבגודלן. הגדולה והחשובה שבהן היא המערכת המערבית ('T1' במספור של וייל), שנפגעהפחות על ידי החציבות המאוחרות ובה שני מפלסים, רוחב 2 מטרים, גובה של 4 מטרים(במפלס העליון הפנימי 1.80 מ'),ואורך של כ 17 מ'. מדרגות רחבות יורדותממערב אל פתח המערה. בירכתי המערה נמצא מקום משכב שקוע, אפשר לומר סרקופאג חצובבסלע, כעין שוקת ההולכת מקיר אל קיר, רוחבה 1.05 מ' ועומקה 30 ס"מ. ל'שוקת' זו ישמקבילות במערות קבורה מימי בית ראשון. לתוכנית ולמידות של המערות, לא נודעו מקבילותבשום מקום אחר.
2. בצמוד למערה זו נחצבומדרגות ומרחב מרובע תחתיהן שנתפרשו כמקווה טהרה מאוחר יותר, אשר חוצביו נזהרו שלאלפגוע במערה.
3. חומת העיר המיוחסתלתקופה החשמונאית, ניכרת כאן היטב. כיוונה מצפון לדרום, והיא עוברת בקצה המשטחהסלעי, כ 10 עד 20 מ' ממזרח למערות. לפי מצב הסלע שבתחתית החומה, אפשר לקבוע שהיאנבנתה על גבי המשטח לאחר שכבר החלה בו פעילות של חציבת אבנים.
4. וייל בחפירותיו מצא בנקודה דרומית יותר, בפינהדרום-מזרחית של הגבעה, לא רחוק מהעלייה מגן המלך ומבריכת השילוח, גרם מדרגות שיורדבאלכסון ויש לו שער קטן, מעין פשפש, שכנראה עבר במין גשרון מתחת לחומה. היו יורדיםבמעלות האלה והיה שער קטן נוסף למעלות האלה. ככל שידוע לי, ממצא זה מכוסהכיום.[13]
ניתוח הממצא
1. המערות הללו חייבות להיותקברים.על כךמעידים עדות חיובית ה'שוקת' שבצמוד לקיר האחורי במערכת T1 (שיש כדוגמתה בכמה מערכותקבורה רגילות מן התקופה הישראלית), והגומחות שבמערכת T3 . מצד שני, קל לשלול כלאופציה אחרת: המערות אינן מטוייחות ואין להן פתח כלפי מעלה כפי שמתבקש בבורותלאגירת מים, אין כל דמיון ביניהן למתקנים חקלאיים או תעשייתיים קדומים משום סוג.
2. המערות הן קברים, אבל לא קבריםרגילים. הם קברים שאין להם אח ורע מבחינת תוכניתם הארכיטקטונית. כלומר, מדוברבמערכת קבורה חד-פעמית וייחודית.
3. המערות הןבתוך 'עיר דוד'כפי שמקובל לזהותאת המושג הזה על פי ניתוחם של המקראות המזכירים אותו. מיקומן תואם במדויק אתנתוני החומה של נחמיה:כ- 120 מ' צפונית-מזרחית בקו אווירי למוצא הנקבה, בחלק המזרחי של הגבעה, במקום גבוה יחסית לסביבתו.
4. המערות הן בתוך העיר, אבל סמוכות מאד לקו המזרחי שלהחומה המיוחסת משיקולים ארכיאולוגיים לחצי השני של ימי בית שני. על תקופה זו מדברתבודאימסורת חז"לבדבר פינוי הקברים מירושלים, וכך יש ללמוד גם מן הלשוןוטיב הכתב של כתובת עוזיה. מי שרצה באותם ימים להוציא מכאן את הטומאה בדרך הקצרהביותר אל מחוץ לעיר, צריך היה לבנות מחילה של כ 10 מטרים עד החומהולהוציא אתהטומאה אל נחל קדרון.ואגב, לפי מה שהראה לי הרב יואל בן-נון, ניכר בשטח זהשריד ממשי שאפשר אולי ליחסו לתעלה חצובה קטנה שהלכה מן הקברים אל קו החומה. עם כלהזהירות שאנו מחוייבים לה באתר כזה המלא בחציבות מאוחרות, שמא ייתכן שזו היא המחילהשעליה דיבר ר' עקיבא!
לסיכום, קשה לחשוב על התאמה מוצלחת יותר שיכולה להיותבין ממצא לבין מקורות. וכאן יש לשקול היבט נוסף - גבולות עתודת הקרקע. המרחב של עירדוד הוא מצומצם מאוד, ויחד עם זאת הרי הוא היה ליבה של בירת ממלכה, שכללה מלבדמגורי הדיוטות גם ובעיקר את ארמונות המלכים ואת קברותיהם. והנה מתברר שמתוך שטח זההקדישו שטח גדול לחציבות מפוארות ורחבות ידיים. אם אתה לא מודה בזיהוי של מערכת זוכקברי בית דוד, אתה צריך מיד לענות על שתי שאלות: אחת - מה היא מערכת זו? שתיים - איפה קברי בית דוד? לכן קל ונוח לומר שלשתי השאלות תשובה אחת, תשובה טובה ומשכנעת: אלו קברי בית דוד!
טענות נגד הזיהוי
אם הכל כל-כך פשוט, מהאם-כן כל-כך מסובך? מדוע אין מביאים הנה את כל התלמידים והתיירים והעולים החדשיםכדי שיתרשמו מקברי המלכים? מדוע בנו וטיפחו במשך שנים את 'שטח 'Gואת פיר וורןואילו האתר שבחפירות וייל הוגדר במקרה הטוב 'חציבות קדומות'? מדוע כמעט כל אדםשעוסק בחקר ירושלים, שתזכיר בפניו את הנקודה הזאת ואת האפשרות לקשרה לקברי בית דוד,יפטור אותך בחיוך סלחני?
האמת היא שדי קשה לענות על שאלה זו, ויש תחושהחזקה שיש כאן איזו מוסכמה שמשעה שנתקבלה והתייצבו מאחוריה אוטוריטות מפורסמות, שובאין צורך לנמקה. ואכן, חוקרים לא מעטים מתעלמים מממצאי וייל לגמרי או מזכירים אותםבחצי-פה ומציינים בקצור שזיהוים כקברי בית דוד אינו מקובל כיום. אחרים מעליםנימוקים שלטעמי אינם משכנעים ביותר, כשלעצמי נדמה לי לעתים שהשלילה קדמה לנימוקים.
בנסיון לבדוק מה הן הטענות הממשיות שהועלו נגד וייל, מצאתי חמש טענות:
הטענה הראשונה מעניינת מבחינה מתודולוגית. יש כאן משהו שהוא טיפוסי לְמהשקורה לעתים קרובות בויכוחים מכל הסוגים. בדרך משל הייתי אומר - מוסיפים לפרהחטוטרת ומחליטים שהיא גמל, ואז שולחים אותה אל המדבר. גורם מרכזי שהביא לקבורתה שלהדעה המזהה את קברי בית דוד כאן, היה פרשת העיקול הגדול של נקבת השילוח. מהלכההמפותל של נקבת השילוח המאריך את הקו במאות מטרים של חציבה בסלע קשה, הוא שאלהנכבדה, אחת השאלות הקשות בחקר ירושלים הקדומה. לשאלה זו הוצעו כמה פתרונות, ובינתיים, נכון להיום, לא נתיישבה הדעת אף לא באחד מן הפתרונות. ריימון וייל האמיןבתיזה שלקלרמון-גנושהעיקול הגדול של הנקבה קשורלרצונם של מתכנני הנקבהלעקוף את קברי בית דוד. כבר בשלבי התכנון של חפירות וייל וכן בפרסומים שבאובעקבותיהן, וגם בפרסומים מכלי שני, הודגש עניין זה מעבר לפרופורציה הראויה, ונראההיה כאילו הכל עומד על השאלה אם הקברים יימצאו בתוך העיקול או מחוץ לעיקול. כפישאמרתי קודם, נראה לי שכל הרעיון הזה של העיקול העוקף את הקברים קשור לאותה תפיסההרואה בקברים ובטומאת מת עניין מיסטי או מיתולוגי. בסופו של דבר, הואיל והטיעון הזהמוזר, חוקרים שונים ציטטו את הטיעון הזה וקבעו בקול רעש גדול שהוא מוזר ולכן פסלואת התיאוריה. אבל אין לכך כל קשר. הטיעון יכול להיות מוזר, ועם כל הכבודלקלרמון-גנו ולוייל הטיעון היה ונשאר מוזר, ובכל זאת הנתונים באשר לקברי בית דוד הםחזקים מאוד.
טענה שנייה היא שמכיוון שהחציבות הללו אינן דומות לקברים הרביםשאנו מכירים מימי בית ראשון, לכן אין אלו קברים, או שאין הם מתקופת מלכי יהודה,ואולי יש קשר בינם לבין המחצבות המאוחרות שפעלו במקום בתקופה מאוחרת. ברם, הראינוכבר לעיל שמחילות אלו לא יכולות להיות שום דבר אחר מלבד קברות, ושל'שוקת' שבירכתי T1 יש ויש מקבילות בקברים מימי בית ראשון. אין לתמוה על כך שקבר מלכותי אינו מתוכנןכשאר קברי הדיוטות. להפך, אילו היה זהה בצורתו לקברים רגילים היה בכך כדי להתמיה.לגבי התארוך, הרי אין בידינו ממצא חרסים מתארך, ובכל מקרה אנו מסתמכים על שיקוליםכלליים. הואיל ואין לתוכנית המערות שלנו מקבילה בשום תקופה, איזו סיבה יש להעדיףתקופה מאוחרת על פני תקופת מלכי יהודה?
יש ששללו את זיהויו של קבר דוד כאן, מכיוון שלדעתם הוא צריך להיות במקום אחר. שמואל ייביןסבר שקברי בית דוד היובתוך עיר דוד אבל במרכז הגבעה או בצפונה. הוא סובר שמתחילת ימי השושלת ועד אחרייאשיהו נקברו כל המלכים בצמוד לארמון המלך במעלה הגבעה מעל מעיין הגיחון או אףצפונה יותר.[14] קתלין קניוןהרחיקה לכת והרשתה לעצמה לטעון שקבריבית דוד היו מחוץ לעיר, מעבר לנחל קדרון. את הביטוי "בעיר דוד" היא מפרשתבמשמעות טריטוריאלית.[15] לא אכנס לשיקוליהם של שני המלומדים. לעניננואומַר רק שלא מצאנו בשום מקום את 'עיר דוד' במשמעות טריטוריאלית. ובעיקר, כפישהדגיש סימונס,[16] התיאור בנחמיה ג' אומר באופן חד-משמעי שקברי בית דודהיובתוךהעיר ובחלקה הדרום-מזרחי. כל נסיון לפרש אחרת מוציא את הכתוב מידיפשוטו.
דוד אוסישקיןטען שנתוני הסקר שערך ב'עיר הקברים' של ימי ביתראשון בכפר השילוח מעבר לנחל קדרון, מחזקים את המסקנה שאין לפנינו קברים של מלכייהודה. זאת משום שבכפר השילוח קוי החציבה ישרים ומהוקצעים ואילו במערכת של ויילבעיר דוד "לחדרים צורה גסה ומלאכתם מרושלת[17]". וכאן קרה דבר בלתי רגיל - באה תורה שבעל-פה של אוסישקין וביטלה את התורה שבכתב של אוסישקין. בשיחה בעל-פה עםהרשל שנקס, הצביע אוסישקין עצמו על שני מקרים במזרח הקדמון, שבהם קברי מלכים שאיןויכוח על זהותם, נחותים ברמת חציבתם מקברים רגילים שבקרבתם, אחד בגבל והשני בצעןמצרים (טאניס[18]). האמת היא שהדבר אינו מפתיע. גם בזמננו קברו של מנחםבגין שבירושלים מפואר הרבה פחות מרוב הקברים בבית הקברות בחולון, ובקבר חֻסין מלךירדן ברבת עמון אין בכלל מצבה.
יגאל שילהמצא שחומת בית שני שממזרחלקברי וייל, עוברת מעל חציבות בסלע שקדמו לה. מכאן שעוד קודם לבניית החומה, והואחושב על התקופה הפרסית, חצבו כאן אבנים. שילה סובר שתושבי ירושלים היהודים של אותהתקופה לא היו עושים כן אילו היה כאן קבר מלכי בית דוד. אולם, כפי שהעיר שנקס, איןאנו יודעים באיזו תקופה בדיוק חצבו כאן, מי חצב ומה כמות החציבה שנעשתה כאן לפניימי אדריינוס, ובסופו של דבר, נקודה זו אינה צמודה לקברים אלא רחוקה מהם יותר מעשרהמטרים. וכבר צייננו לעיל, שבקרבת המערה ממש מוצאים אנו מקוה מימי בית שני, שחוצביו,מצד אחד נשמרו מלפגוע במערה עצמה, ומצד שני לא חששו לחצוב בקרבתה.
סוף דבר, לפי מיטב שיפוטי, אין כאן טענות מכריעות.
אבולוציה של שלילה
מעקב אחרי תולדותהמחקר, מגלה כאן תהליך התפתחותי, המוביל מתמיכה נלהבת ועד שלילה מוחלטת. מן הספרותהמחקרית (החלקית) שבדקתי מצאתי שמאז פרסום חפירות וייל ועד אמצע המאה העשרים, זיהויו של וייל היה הדעה הסטנדרטית והמקובלת. חוקרים מפורסמים כמודאלמן, וינסאן, וַצינגר, גאלינגוסימונסקיבלו את הזיהויוהביאוהו בספריהם, פרשני מקרא בסדרות הלועזיות הגדולות כמורודולף (1949) ומונטגומרי (1951) הפנו אליה ללא מלה של הסתייגות וללא הזכרת דעהאחרת.[19]
השולל הראשון שאני פגשתי בספרות שסקרתי, היהשמואלייביןבשני מאמרים מקבילים שפרסם בשנת תש"ח. לדידו קברי בית דוד האמיתייםצריכים להיות סמוך לבית המלך על אותה גבעה אבל צפונה יותר. אחריו באנחמןאביגדשבפרסומיו הראשונים היה עדיין מהוסס: "אמנם קשה להביא פירכה של ממשלסברתו של וייל... עלינו להניח השערה זו תלויה. מן הראוי לציין שחוקרים ידועי שם... נוטים לקבל דעת וייל בעניין זה[20]", אבל אחר כך נעשה החלטי; החוקריםידועי השם הפכו ל'כמה חוקרים' והספק היה לשלילה נחרצת: "היום אין דעה זו מקובלת, ואף לא נתגלתה שום עדות מסייעת לשייכם בוודאות לתקופה הישראלית[21]".
הסיסמוגרף הטוב להכיר את הלכי הרוח השוררים בעולם המחקרבכל תחום הואאנציקלופדיות. בנידוננו, ברוב האנציקלופדיות שבדקתי, הקו השליטהואשלילה[22]אושתיקה.[23] נדמה שגם חוקרים שנטולקבל את הזיהוי של וייל, הרגישו צורך לנסח את דעתם בזהירות בגלל הלכי הרוחהשולטים.[24]
לסיום, עלי להזכיר כאן לשבח אתהרשלשנקס.במאמר קצר על הנושא שפרסם בעיתונו Biblical Archaeology Review בשנת 1995[25] , בחן את הנושא בקיצור והעלה את רוב השיקולים שהזכרתי. לא עם כלטיעוניו אני מסכים, וגם הוא השמיט נימוקים מרכזיים לפי טעמי. אבל חשוב כאן עצםהעלאת הדיון והרשות שהוא נטל לעצמו לשאול שאלות פשוטות וישרות. הרשל שנקס כידוענחשב בעיני הקהילה הארכיאולוגית כחובבן ולא כאיש מקצוע, ואנשי המקצוע מתייחסים אליולעתים בהרמת גבה. האיש לא רכש השכלה מסודרת במקצוע, ובטאונו ג'ורנליסטי בסגנונו, עםסימני שאלה וצבעים. האמת היא שתכונותיו אלה הן מעלה יותר מאשר מגרעת, בייחוד במקריםשל מוסכמות מחקריות שמקורן בממצא ובמקורות ראוי לבדיקה חוזרת ללא משוא פנים. שנקספטור מ'זהירויות מדעיות' מופרזות ומותר לו לשאול מה שאחרים אינם שואלים. לא במקרההביטאון שלו הוא בעל תפוצה העולה על כל כתבי העת ה'מקצועיים'. במקרה שלנו פותח שנקסאת מאמרו בן ארבעת העמודים בתמונה צבעונית נאה של מערות וייל ושואל ללא הקדמות:האם יש סבירות שזה הוא קברו של דוד המלך?ומוסיף: שאל כל ארכיאולוג מתוחכםאולטרא-מודרני, והוא (או היא) ככל הנראה יביע חוסר עניין או יסלק מייד את האפשרותהזאת בחיוך יחד עם "לא!" מודגש. אבל, בוא נשב רגע ונחשוב, ודברים יתחילו להשתנות...
תחושתי היא ששנקס מילא כאן בנאמנות את תפקיד הילד הקטןבסיפור 'בגדי המלך החדשים'. הוא עומד מול כל העיר וקורא בקול: המלך לבוש!
הרבה התבטאויות מדעיות מסוג "הדבר צריך הוכחה" "טרם הוכח" "הממצאיםאינם חד-משמעיים", באמת ראויות תמיד להיאמר. תפקידנו לדאוג שהן לא יהפכו למעצורשאינו מאפשר לחדור דרכו.
אני רוצה לומר כאן בפה מלא: אניחושב שהמלך לבוש. הזיהוי הטוב ביותר הוא במקום הזה.
למארחי כינוסזה, אנשי עיר דוד המפתחים את הגבעה השכוחה והכל-כך חשובה הזאת, אני אומר: אתםיכולים וצריכים לפתח את קברי בית דוד שגילה וייל, לאתר לאומי במיטבו, שכל שוחריירושלים יכירו ויוקירו. לכשישתכנעו גם החוקרים והמוסדות המדעיים בחשיבות המקום, זהכבר יהיה אתר הנטוע היטב בזיכרון הלאומי של עם ישראל.
[1]ירמיהו הנביא הועיד לו קבורת חמור - "סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם" (ירמיהכב:יט), ספר מלכים שותק באשר לקבורתו, ואילו לפי דברי הימים ב' לו:ו נאסר בידינבוכדנאצר "להוליכו בבלה" אך מה היה סופו לא נאמר. להתמודדות בקורתית עם בעיה זוראה ע' ליפשיץ, וישכב יהויקים עם אבותיו - האומנם?, חידושים בחקר ירושלים: דבריהקונגרס הששי, רמת-גן תשס"א, 37-20.
[2]דה"ב כא:כ, כד:כה, כו:כג, כח:כז. בעוזיהו נאמר "בשדה הקבורה אשר למלכים" ובאחז "בירושלם" (בתרגום השבעים גם כאן "בעיר דוד"), אבל נראה שגם במקרים אלו הכוונה לעירדוד.
[3]בתיאור קבורתו של עוזיהו, התלות הין הקבורה החריגה לבין המחלה מודגשת במיוחד: "כיאמרו מצרע הוא". השוה גם לקבורתו של אסא: "ויחלֶא אסא... ברגליו עד למעלָה חליו... ויקברהו בקברתיו אשר כרה לו בעיר דויד וישכיבֻהו במשכב אשר מלא בשמים וזניםמרֻקָּחים במרקחת מעשה" (שם טז:יב-יד). כאן מציין הכתוב כנראה, שבגלל מחלתו של אסאנחצב בעבורו חדר קבורה מיוחד והיה צורך בפעולת בישום מיוחדת בעת הקבורה.
[4]J. Simons, Jerusalem in the Old Testament, Leiden 1952, 205-206
[5]ראה סימונס (ההערה הקודמת), 207, ושם ויכוח עם דעה אחרת. מקום הקבורה הנראה נחותביחס למלכים הקודמים, לכאורה אינו מתאים לרוח התיאור בספר דברי הימים העושה לחזקיהוכבוד רב בחייו ובמותו. אגדת חז"ל פירשה לפיכך: "אמר ר' אלעזר במעלה אצל מעוליםשבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה" (בבא קמא טז ע"ב). גישה זו הרואה ב'מעלה' - מקוםמעולה ולא ascent כשימושה הרגיל של המלה בעברית, נתקבלה על דעתם של הפרשניםהמסורתיים (ראה רש"י, רד"ק, מצודות, ואף י' קיל ב'דעת מקרא'). אֶלְמְזְלִי בפירושולדברי הימים (W.A.L. Elmslie, The Book of Chronicles, Cambridge 1916, 324), הדגישאת ההפך: העובדה שדברי הימים מוסר נתון שאינו תואם את המגמה הכללית שלו, היא ראיהלאותנטיות של האינפורמציה הזאת, אשר בעל דברי הימים ציטט מתוך מקורות שקדמולו.
[6]ראה ז"ח ארליך, גן עוזא בכתף הינום, מחקרי יהודה ושומרון ה, אריאל-תל אביב תשנ"ה, 79-61, המונה שמונה הצעות איתור שהוצעו במחקר לגן עוזא, ומוסיף הצעה תשיעיתמשלו.
[7]ג' ברקאי, לבעיית מקום קבריהם של מלכי יהודה האחרונים, מ' ברושי (עורך), בין חרמוןלסיני: יד לאמנון, ירושלים תשל"ז, 92-75, ושם הפניות לספרות קודמת (גם במאמר זה ישנסיון לקשר את 'גן עֻזא' ל'פרץ עֻזא', אבל אין זה נדבך מרכזי בבנין התיאוריה). ברקאי מציין שגם מיכאל אבי-יונה בדגם ירושלים של בית שני הציב מבנה מייצג לקברי ביתדוד בנקודה תואמת ל'קבר דוד' בהר ציון, וייתכן שהונחה על ידי תפיסה דומה. הוא מוסיףשהמערכות התת-קרקעיות המורכבות שבמקום זה יכולות להיות המרחב שבו הוסתרו אוצרותמלכי יהודה והמקדש שלא נפלו בידי הבבלים. בהתאמה לעדותו של יוסף בן מתתיהו על שימוששעשו מלכי בית שני באוצרות אלו. במאמרו האחרון של אבי מורי פרופ' יהודה אליצור ז"ל (י' אליצור, פולמוס ארון הברית בימי יאשיהו, ישראל והמקרא, רמת-גן תש"ס, 234-230) ביסס את חשיבותה של תקופת מנשה ויאשיהו כעידן של גניזת אוצרות.
[8]דברי הימים מוסיף על רשימת הנקברים בעיר דוד גם את יהוידע הכהן, חתן בית המלוכהושומר גחלת בית דוד (דהי"ב כב:יא, כד:טז(.
[9]עלי לתקן בעניין זה טעות הניצבת בפני הקורא העברי של מלחמות היהודים. בתיאורירושלים המפורסם של יוסף בן מתתיהו במלחמות ה, פרק ד, שהוא מקור מרכזי לחקרהטופוגרפיה של ירושלים הקדומה, נאמר לפי תרגומו הנפוץ של שמחוני: "משתי הגבעותהאלה, האחת אשר נמצאה עליה העיר העליונה, היא גבוהה הרבה מאחותה וגם ישרה ממנהבארכה. על חסנה נקראה הגבעה הזאת בשם 'מצודת דוד המלך', הוא אבי שלמה, בונהבית-המקדש הראשון" (יוסף בן-מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, מתורגמים מןהמקור היווני על-ידי י"נ שמחוני, גבעתיים-רמת-גן 1968, 298-297). לכאורה אפשר להסיקמכאן שיוסף בן-מתתיהו זיהה את עיר דוד בגבעה המערבית. ברם, המעיין במקור היווני (ובתרגומים אחרים), יראה שהתרגום הנכון הוא: בגלל חוסנה נקראה 'מצודה' על-ידי דודהמלך,...היגד הרבה פחות מובהק מכפי שמשתמע ממהדורת שמחוני.
[10]הנוסח על פי מהדורת ליברמן 132-131. מידע מלא על כל המקבילות בתוספתא כפשוטה, בבאבתרא , 339-338.
[12]סימונס, לעיל הע' 4, עמ' 210-209.
[13]פירוט והפניות לגבי כל הנתונים שצויינו כאן, ראה אצל סימונס 96-94, 122-121, 199 , 219-216. לגבי תארוך החומה והחציבות שתחתיה ראה י' שילה, 'החומה הראשונה' בעיר-דוד - חומת העיר מימי בית שני, קדמוניות 50-49 (תש"ם), 58-57, בתגובה למ' בן-דב, האמנםנתגלתה 'החומה הראשונה' במדרון המזרחי של עיר-דוד?, קדמוניות 45 (תשל"ט), 93. למקבילות ל'שוקת' שבסוף מערה T1 , ראה ג' ברקאי, בתי-הקברות של ירושלים בימי ביתראשון, בתוך: ד' עמית ור' גונן (עורכים), ירושלים בימי בית ראשון, ירושלים (השנהחסרה), 117, והמקורות שמביא ה' שנקס, H. Shanks, Is this King David's Tomb? BAR 21/1 (1995), 65, note .
[14]ש' ייבין, קברי מלכי בית דוד, ירושלים א (תש"ח), ב-כ; S. Yeivin, The Sepulchres of the Kings of the House of David, JNES 7 (1948), 30-45 .
[15]K.M. Kenyon, Digging up Jerusalem, London 1974, 32. הצעה דומה הבליע א' רייפנברגבשנת תש"ז בתוך מאמרו 'תגלית כתובת עברית חדשה', ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראלועתיקותיה יג, 82 .
[17]ד' אוסישקין, כפר השילוח: עיר הקברים מתקופת המלוכה, ירושלים תשמ"ז, 260 (כשלעצמי, נדמה לי שההגדרה 'גסה ומרושלת' - מוגזמת). דברים דומים כתב ג' ברקאי (לעיל הע' 13(122.
[18]שנקס, לעיל הערה 13, עמ' 67.
[19]G. Dalman, Zion, die Burg Jerusalems, Pal?stinajahrbuch 11 (1915), 75-77; idem., Jerusalem und sein Gel?nde, G?tersloh 1930, 135; idem., Sacred Sites and Ways, translated by P.P. Levertoff, London 1935, 313 ושם הפניות; סימונס (לעיל הע' 4), 221-216 והפניות; P.L.H. Vincent & P.A.M. Steve, J?rusalem de l' Ancien Testament: Recherches d'Arch?ologie et d'Historie, 1B-I, Paris 1954, 313-323 ; W. Rudolph, Esra und Nehemia, T?bingen 1949, 119 ; J.A. Montgomery, A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Kings, ICC, New York 1951, 90 .
[20]נ' אביגד, הארכיאולוגיה של ירושלים בימי הבית הראשון, בתוך: מ' אבי-יונה (עורך), ספר ירושלים, ירושלים ותל-אביב תשט"ז, 152. דברים דומים במאמרו 'ירושלים קברים סביבלה', בתוך: ירושלים לדורותיה: הכינוס הארצי הכ"ה לידיעת הארץ, הביא לדפוס י' אבירם, ירושלים תשכ"ט, 51.
[21]נ' אביגד, הקברים בירושלים, אנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל א, ירושלים 1970, 232; הנ"ל, ירושלים: קברים, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיותבארץ-ישראל ב, ירושלים 1992, 626.
[22]נ' אביגד המצוטט בהערה הקודמת בשתי המהדורות של האנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיותבארץ-ישראל; ג' ברקאי, חפירות וייל, מדריך ישראל י, 1980, 169; D. Tarler & J.M. Cahill, David: City of, Anchor Bible Dictionary, 2, 1992, 64 .
[23]י' פרס, ירושלים: עיר המתים, אנציקלופדיה ארץ-ישראל ב , 1948, 431; ז' וילנאי, דוד: קבר, אריאל: אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל4, תשל"ז (המהדורה הראשונה מראשית שנותהשבעים), 1619; ז' ייבין, קבורה: ארכיאולוגיה בא"י, האנציקלופדיה העברית כט, תשל"ז, 63; E. Bloch-Smith , Burials: Israelite, Anchor Bible Dictionary, 1, 785-789 .
[24]הדברים אמורים במיוחד בבנימין מזר. ראה דבריו באנציקלופדיה מקראית ג, תשכ"ה, 831; קדמוניות א2-1/ (תשכ"ח), 12-11, לעומת הניסוח המסתייג משהו בספרו The Mountain of the Lord, New York 1975, 185 . ניסוחים זהירים אפשר למצוא גם אצל א' שטרן, קבר, קבורה, אנציקלופדיה מקראית ז, תשל"ו, 18; ד' בהט, אטלס כרטא לתולדות ירושלים, ירושלים 1989, 30.