אדרת אליהו

מחבר: יהודה אייזנברג

מלכים ב, ב

תקציר: אליהו הנביא ממנה את אלישע לנביא על ידי הלבשת אדרתו. משמעות האדרת אצל אליהו.

מילות מפתח: אליהו הנביא; אלישע; מלכים ב, ב.

הדרכים בהם ממנים אדם לתפקיד הנן שונות ומגוונות. בהמלכת מלך - מינויו בה במשיחתו בשמן; וכך גם כהן גדול, הנמשח לתפקידו בשמן הקודש.

מינוי לנביא נעשה בדרכים אחרות. כאשר משה ממנה את יהושע לנביא תחתיו, סמך את ידיו עליו - ובסמיכת יד זו הפך יהושע לנביא. גם יעקב מברך את מנשה ואפרים כשהוא שם ידו על ראשם; וכל כך משמעותית היא הנחת היד על הראש, עד כי יוסף מתקן את אביו, ומנסה להעביר את ידו הימנית למנשה, שעה שיעקב שם את ידו הימנית על אפרים.

ברכת כוהנים נעשית בדומה לסמיכת היד: הכוהנים נושאים את ידיהם אל מול המתברכים על ידם, ונשיאת כפים זו היא מעין סמיכת יד. (עיקרים ד יט).

לאליהו הנביא, דרך אחרת במינוי יורש לו. אליהו ממנה את יורשו כאשר הוא מלביש לו את אדרתו. הבה ונבחן את מקומה של האדרת אצל אליהו הנביא.

האדרת היא לבושם של הנביאים. כאשר מתאר זכריה כיצד הנביאים מסתירים את נבואותיהם, אומר הוא:

"ביום ההוא יבושו הנביאים איש מחזיונו בהנבאותו,
ולא ילבשו אדרת שער, למען כחש" (יג ד).

פירוש: נביאי השקר ירצו להעלים את העובדה שהם התחזו לנביאים, ולכן יסירו את אדרת השער מעליהם, ויאמרו: "לא נביא אנכי, איש עובד אדמה אנכי".

גם מלכים לבשו אדרת - והסרתה הייתה סימן למשבר ואבל: "ויגע הדבר אל מלך נינוה, ויקם מכסאו, ויעבר אדרתו מעליו" (יונה ג ו).

על בגדיו של אליהו יודעים אנו שני דברים: כי חגר אזור עור במתניו, ואדרת לגופו. על מראהו יודעים אנו דבר אחד נוסף: כי היה "איש בעל שער" (מ"ב א ח).

בפגישה הראשונה של אליהו ואלישע, מוצא אליהו את אלישע חורש ולפניו שנים עשר צמדים. "ויעבור אליהו אליו, וישלך אדרתו אליו". (מ"א יט יט). פעולה זו עברה כחשמל בלבו של אלישע. אליהו לא דבר מאומה, אבל אלישע רץ אחריו, "ויאמר: אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך". וגם כאשר אליהו מיתמם ואומר "לך שוב כי מה עשיתי לך" - מבצע אלישע את אשר אמר: שוחט את הבקר, נפרד מביתו, והולך אחרי אליהו לשרתו. וכל זאת בתגובה לכך שאליהו משליך אליו את אדרתו - אדרת הנביאים.

כאשר אליהו נפרד מעל פני אלישע, חוצים הם את הירדן. כדי לעבור את הירדן, מספר הכתוב:

"ויקח אליהו את אדרתו ויגלום, ויכה את המים,
ויחצו הנה והנה, ויעברו שניהם בחרבה".

אליהו לובש את אותה אדרת, והפעם הוא עושה בה ניסים. מיד לאחר מכן שואל הוא את אלישע: "שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך". אלישע אינו מבקש את האדרת, אבל הוא מבקש את מה שהאדרת מסמלת: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי". רכב אש וסוסי אש מפרידים בין אליהו ואלישע; ואליהו עולה בסערה השמיימה. אלישע אינו יודע אם אמנם קבל את מה שביקש; אחת יודע הוא: אליהו נעלם, והאדרת - נשארה. "ויחזק בבגדיו, ויקרעם לשנים קרעים" - אלישע קורע את בגדיו, את בגדי התלמיד, ולובש את האדרת שאליהו השאיר לו. הפך אלישע לנביא.

וכאשר צריך אלישע לעבור את הירדן, לוקח הוא את אדרתו החדשה, היא אדרת אליהו, "ויכה את המים ויאמר: איה ה' אלקי אליהו ... ויחצו הנה והנה, ויעבור אלישע".

"ויראוהו בני הנביאים אשר ביריחו מנגד, ויאמרו:
נחה רוח אליהו על אלישע, ויבוא לקראתו וישתחוו לו ארצה". -

משראו את סימן הנביא עליו, את אדרת אליהו, הבינו כי ירש את רוח אדונו.

בקבלת האדרת הפך אלישע לתלמידו של אליהו; בלבישת האדרת הפך להיות ממלא מקומו.