עצת הזקנים ועצת הילדים
מחבר: יהודה איזנברג
דברי הימים ב', פרק י'; מלכים א', פרק י"ב
המבחן הראשון של מלך הוא זה שקובע את דמותו בעיני עמו. בדברים הבאים נשווה את המבחן הראשון של רחבעם, עם זה של שלמה אביו.
במקרא לא מפורש בן כמה היה שלמה כאשר הומלך. שלמה עצמו אומר בתפילתו "ואנכי נער קטן. (מ"א, ג, ז). לפי מהלך המאורעות של ספר שמואל, נולד שלמה בסוף ימי דוד, ולכן גם פסחו עליו כאשר חפשו יורש לדוד המלך. המדרש קובע כי שלמה היה בן 12 שנה בלבד בעת עלותו למלוך.
המבחן של שלמה היה משפט שתי הנשים הזונות. נער בן שתים עשרה צריך להחליט בשאלה סבוכה כל כך, במשפט שאין בו עדים ואין אפשרות להוכיח מי מהשתים צודקת. שלמה אינו מתפתה לסיפור המרתק שמספרת האישה התובעת, ומצליח להוציא לאור משפט: הוא מצליח להכריח את האם המזויפת לזהות את עצמה, ומכריח את האם האמיתית להראות את אהבתה לבנה. נער קטן - המצליח לשפוט בחכמתם של זקנים.
רחבעם בנו עולה למלוכה. אנו יודעים בן כמה היה במלכו: בן ארבעים ואחת. גבר במלוא כוחו, במלוא שכלו. הוא מגיע לטכס ההכתרה, בשכם. הוא צריך להחליט מי יהיו היועצים שלו: יועצי הדור הישן, הזקנים שהיו יועצים של שלמה אביו, או יועצים חדשים, מחבריו. אנו יכולים לתאר לעצמנו את הלחץ שהופעל על רחבעם על ידי חבריו, שהיו נאמנים לו שנים הרבה, ועכשיו, שעה שהוא מגיע סוף סוף לכסא המלכות, רוצים גם הם חלק בשלטון, חלק באחריות. רחבעם נכנע לחבריו מילדות, והוא ממנה אותם ליועצים.
הגיע יום ההכתרה. רחבעם מגיע לטכס. בפי העם בקשה אחת:
"אביך הקשה את עולנו,
ואתה הקל מעבודת אביך הקשה
ומעולו הכבד אשר נתן עלינו, ונעבדך".
שלמה המלך בנה בניה רבה, מלך בתנופה ובעוז, והעם שילם את מחיר תעוזתו. העם עייף.
"הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד אשר נתן עלינו, ונעבדך".
שינוי סדרי המסים הוא עניין בעל חשיבות מכרעת. רחבעם דוחה את מתן ההחלטה בשלשה ימים. הוא רוצה להיוועץ. שתי קבוצות יועצים: יועצי שלמה אביו, ויועציו הוא, הצעירים, המבטיחים, החברים מנוער.
יועציו של שלמה מייעצים לרחבעם ללכת לקראת העם.
"אם תהיה טוב להעם הזה,
ורציתם, ודברת אליהם דברים טובים,
והיו לך עבדים כל הימים".
היועצים הזקנים לא הציעו להיכנע לכל רצון העם. הם הציעו להסביר לעם, לדבר אליו דברים טובים, לרצות אותו. העם מסוגל לעמוד בלחץ, צריך רק להיות טוב אליו, לרצותו.
הצעירים אגרסיביים יותר. כמעט אמרתי: "צברים קשוחים". הם מאמינים במשמעת ברזל, בשלטון תקיף, בדברים בוטים.
"כה תאמר אליהם: קטני עבה ממותני אבי.
ועתה, אבי העמיס עליהם עול כבד,
ואני אוסיף על עולכם. אבי ייסר אתכם בשוטים,
ואני בעקרבים".
מחבר הנאום הזה בוודאי התמוגג מנחת למקרא יצירתו. אילו דימויים עשירים! איזה סגנון מליצי!
"קטני עבה ממתני אבי".
אצבעי הקטנה עבה יותר ממתניו של אבי.
"אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני בעקרבים".
שוב דימוי מרשים, שוב משפט בומבסטי, שאין לו כיסוי בשטח. טקס ההכתרה מסתיים בבושת פנים. העם מכריז:
"מה לנו חלק בדויד, ולא נחלה בבן ישי, איש לאהליך ישראל, עתה ראה ביתך דוד".
ורחבעם, הוא וכל יועציו, אוזניהם אינן כרויות להבין קריאת זעם זו. לא שמו לב כי קריאה זו נשמעה בעבר, לפני כחמישים שנה, כאשר אבשלום מרד בדוד אביו. לאחר שהמרד דוכא, חזר דוד מעבר הירדן. רק עבר את הירדן, פרצה מריבה בין השבטים: האם שבט יהודה יהיה האפוטרופוס על המלך, או כל ישראל. ובלהט המריבה מופיע שבע בן בכרי, תוקע בשופר וקורא:
"אין לנו חלק בדויד, ולא נחלה בבן ישי, איש לאהליו ישראל".
והתוצאה: כל ישראל זונח את דוד השב למלכותו, והולך אחרי שבע בן בכרי.
זעקת המרד בבית דוד חוזרת שוב. חמישים שנה נצרו בני ישראל את הקריאה, וכאשר רחבעם בעצת יועציו הצעירים מתנפח ומדבר גבוהה גבוהה, חוזרת הקריאה ונישאת:
"מה לנו חלק בדויד, ולא נחלה בבן ישי, איש לאהליך ישראל"
ותוספת לגלגנית:
"עתה ראה ביתך דוד".
נראה מה ישאר ממלכותך, אם תהיה מלך בלי עם.
עצת הילדים נתקבלה. מלכות בית דוד נתפצלה. התכנית האלקית לפורר את מלכות בית דוד נתגשמה.