תקופת השנה בה התחולל הקרב בין ברק ודבורה לסיסרא
מחבר: איתן עופר
הפסוק המופיע בשירת דבורה פרק ה' כא'
" נחל קישון גרפם נחל קישון נחל קדומים"
עורר מפרשים שונים לקבוע שהמלחמה פרצה בחורף. שהרי מתי נחלים עולים על גדותיהם וגורפים כל אשר נקרא בדרכם אם לא בחורף.
הריני חולק על פרוש זה. ופוסלו מכל וכל משני טעמים
הראשון – אם אכן המלחמה התחוללה בחורף הרי הגשמים יורדים בעמק כולו. העמק כולו הופך לבוצי ללא כל קשר לנחל קישון.כך שלא נתן להפעיל בו רכב ברזל. אני יוצא מהנחה שסיסרא הכיר היטב את אדמת העמק ואת תנאי מזג האוויר בעמק יזרעאל. וללא ספק ידע שבשטחי בוץ מרכבותיו מנוטרלות. ולפי כך לא יעלה על הדעת שיצא עם רכב הברזל אשר לו למלחמה בתקופת הגשמים.
השני: - בפרק ה' בשירה מתייחס הכתוב לתופעה ייחודית, ויוצאת דופן בפסוק כ' נאמר
"מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא".
לא מוזכר ולו ברמז גשם. אם כי בראשית השירה דבורה עושה אנלוגיה לתופעת טבע יוצאת דופן שהתרחשה בסיני. תאור זה קשה הרבה יותר מסתם גשם. בתיאור זה מדובר בגשם, ברעידת אדמה, ובגלישת הרים. (פסוקים ד' ה')
" ארץ רעשה גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים , הרים נזלו מפני ה'"
אמנם אירוע זה התרחש בסיני . אך הזכרתו בהקשר זה יוצרת את ההרגשה שתופעות שהתרחשו בזמן הקרב דומות לאלו שהתרחשו בסיני או לפחות מעוררות אסוציאציה . אם אכן מדובר בתופעה יוצאת דופן קרוב לוודאי שתופעה זאת לא התרחשה בחורף. גשם בחורף גם אם הוא עז אינו תופעה יוצאת דופן.
אם בחורף לא – אז מתי כן ? תשובה לשאלה זו נתן לחפש בשלושה תחומים
1 - בתחום הקלימטולוגיה של הארץ – האם יתכנו גשמים באזור זה של הארץ שלא בתקופת הגשמים . משמע – לא בחורף.ושביכולתם לגרום לשיטפון כמוזכר לעיל.
2 - בתחום הדינמיקה החברתית תרבותית שמתוך הבנתה נתן להניח מהו הזמן המתאים ביותר לעם המתפרנס מחקלאות לצאת למלחמה. משמע – עיתוי המלחמה בהתאם לתרבות החקלאית.
3 – שיקולים אסטרטגים של הצדדים הלוחמים.
1 - מידע מתחום הקלימטולוגיה.
בפרסומי השרות המטראולוגי "גשמי ארץ ישראל" - י כצנלסון, מוקדש פרק שלם ל"מתכי ענן" מה שקרוי בשפת היום יום ,שבר ענן. לפי פרסום זה תופעות מתכי ענן מתרחשות באזור זה בראשית עונת הגשמים ובסופה. משמע – באביב וגם בסתיו. יורה או מלקוש. המקומות המועדים לפורענות מצויים באזורים מעוטי גשם ובמורדות המזרחיים של ההרים.
פרופסור ד. אשבל במאמרו "האקלים של העמק המערבי" מתוך הספר "מארץ קישון",בפרק גשמים, מתייחס לתופעת "עוצמות גשם" (גדולות) . "ידועים לנו כמה מקרים של גשמים בעלי עצמה מונסונית... הגשמים הללו ירדו בראשית העונה או בסופה (נובמבר או מאי)
ואכן ביום 15.4.1964 יום אביבי בתקופת המעבר בין החורף לקיץ תקופה שאיש לא ציפה עוד לגשם של ממש. לפתע נפתחו ארובות השמים ותוך שתי שעות נתכו ארצה 120 מ"מ גשם.גשם אדיר זה, גרם לשיטפון מדהים בעוצמתו. תוך אפס זמן הואדיות התמלאו בזרמי מים אדירים בגובה 2 עד 3 מטרים.הזרם האדיר סחף כל מה שנקרה בדרכו. סלעים עצים ואדמה. עיקר הגשם ירד על המדרונות המזרחיים של הרי נצרת הגולשים לגליל התחתון בין אילניה לבית קשת ועד הר תבור, ומקו זה מזרחה כ 10 ק"מ בלבד.משמע איזור הגליל התחתון המזרחי. מעבר לתחום זה לא ירדה טיפה ואף אחד לא חש בגשם האדיר הזה. הגשם היה מלווה בברקים ברעמים ובסערה חזקה. וכשם שבא בהפתעה כך חלף עבר. שתי שעות רצופות ודי.
תאור מאלף לתופעת טבע ייחודית זו,העלה על הכתב. הסופר והמחנך חבר קיבוץ בית קשת יפרח חביב. אירוע זה עורר בו חוויה מהממת המזכירה את השיטפון שהתרחש במלחמת ברק נגד סיסרא. ולאור זה הביע השערה שהמלחמה התנהלה באזור בית קשת.
תופעה דומה התחוללה בטבריה.ביום 15 במאי 1934 שבר ענן פתאומי ובלתי צפוי ירד על מורדות המזרחיים של ההרים שבמערב העיר גרם לשיטפון . נחשול אדיר של מים בוץ אבנים וסלעים הדרדר ושטף את העיר העתיקה . המים גאו לגובה גגות העיר העתיקה .עשרות בני אדם ניספו מאות נפצעו.ובתים רבים נהרסו.(מדריך ארץ ישראל החדש הגליל התחתון וחוף בקעת כנרות.עמוד 296 )
ב 10.10.1962 ירדו בגזית ב6 דקות 19.5 מ"מ גשם
ב 31.10.1937 ירדו בטבריה 38 מ"מ גשם ב 20 דקות
ב 25.11.1947 ירדו בטבריה 44.6 מ" במשך 45 דקות
אירועים אלה באים להמחיש את האמור בנידון.הן באביב והן בסתיו
מסקנה:
בהסתמך על ד. אשבל ועל י. כצנלסון "נתך ענן" סתווי באגן הגליל התחתון המזרחי אפשרי גם אפשרי.
נתך הענן שהתרחש בבית קשת באביב 1964 אפשרי גם בעונת הסתיו ומכאן שגם במלחמת דבורה ברק נגד סיסרא.
2 - הדינמיקה הכלכלית החברתית והתרבותית ההמהווה רקע למלחמה
עצם קיומם הפיזי של עמי כנען כולל שבטי ישראל היה מבוסס על החקלאות. שעיקרה גדולי שדה. שהם חיטה ושעורה .הגפן ליין ולצמוקים.הזית לשמן התאנים לדבלים וכן גדול תמרים. אלה שבעת המינים שבהם נשתבחה ארצנו.
גידולים חקלאים אלה הכתיבו את סדר החיים במשך ימי כל השנה. עונה עונה ועבודותיה. עונת הקציר באביב ובקיץ עונת האסיף כולל הבציר במשך הקיץ הזריעה בסתיו. אף חגי ישראל נקבעו בהתאם פסח ,שבועות וסוכות.ואף מניין החודשים והשנים התבססו על עונות השנה בהתאם לעבודת השדה המבוצעת בה.
עונת הקיץ היא עונת האסיף (היא העונה הבוערת) המחייבת גיוס מלא של כל כוח האדם לאסוף את היבול .הן לגורן והן ליקב, והן לאכסון עד ליבול הבא.. יבול זה חורץ גורלות וקובע אם השנה תהייה שנת שובע או רעב.ואת עצם קיומה הפיזי של האוכלסיה. סיום עונת האסיף בתקופתנו הוא בסוף חודש אוגוסט ראשית ספטמבר. עונת הזריעה מתחילה מאמצע אוקטובר ועד סוף נובמבר. יש להניח שכך היה גם אז.
בין עונת האסיף לעונת הזריעה יש רווח זמן של 2 חודשים בערך. בין שתי עונות אלה החקלאים יכולים להתפנות מעבודות השדה ולצאת למלחמה.
מלחמות יהושע תכליתן כבוש השמדה והתנחלות. בתקופת השופטים מגמה זאת משתנה. שבטי ישראל ועמי כנען יוצרים זה כנגד זה עליונות צבאית לחילופין היוצרת שליטה לשם מס. הצד המנצח , משעבד את המנוצח וגובה ממנו מס מן הגורן ומן היקב ומן הצאן וכו'.
קרוב לוודאי שגבית המס לרבות מן הגורן לא הייתה דבר פשוט. אלא נעשתה בחוזק יד ובאלימות תוך התנגדות ברמות שונות,ובוודאי תוך הרגשת תסכול ומרירות. מכאן שגבית המס היוותה נקודת חיכוך המסוגלת לגרום להתפרצות מלחמה. סירוב לתשלום מס פירושו היה מרד. השליט שנגדו מרדו עשה כל שביכולתו לממש את שלטונו ולא נמנע ממסע עונשין למען יראו ויראו.
לפי המתואר בפרק ד' פסוקים 2' 3' .זה המצב בין שבטי ישראל לבין יבין מלך כנען. ככתוב – "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה". הביטוי "לחץ בחוזקה" מדבר בעד עצמו.מימוש השליטה וגבית המס נעשו בכוח הזרוע ובאכזריות
לפי המסתבר מהכתוב בצוע הלחץ נעשה בעזרת רכב הברזל אשר לו. ועוד אפשר להבין מן הכתוב שמרכז שלטונו של יבין היה בחצור.אך בצוע "הלחץ" משמע מימוש שלטונו וגבית המיסים אם בכוח הזרוע ועם "בנועם" תחת האיום של השימוש בכוח. נעשה בשטח עצמו.מתוך המחנה הממוקם בחרושת גויים.משם סיסרא שלט בעמק יזרעאל ובעמק זבולון. שמו של העמק המופיע בספר שופטים (יז 16) עמק יזרעאל. מעיד על פוריותו ומשקלו הכלכלי כאסם התבואה של צפון הארץ.
3 -שקולים אסטרטגיים
אכן תקופת השנה המקובלת ליציאה למלחמה בתקופת המקרא הייתה באביב בתום עונת הגשמים. מדובר בצבאות סדירים שיצאו למסע כיבושים שלרוב מפעילים רכב ברזל.
לוחמיו של ברק אינם צבא סדיר אלא חקלאים מתנדבים. ברק הוא הקובע את מועד הקרב ואת מקומו בהתאם לתנאים המתאימים למצבו. הוא היוזם. יוזמה זאת נותנת לו את האפשרות לבחור את המקום ואת הזמן כדי לזכות ביתרון טקטי.
בלי לנטרל את רכב הברזל של סיסרא הנותן לסיסרא יתרון מוחץ אין לברק סיכוי כל שהוא לנצח. הגורם היחיד שיכול לעשות זאת עבורו זה הגשם.(בלי קשר לקישון) .
לאור נתונים אלה ברק בוחר:
1 - הערכות למלחמה על הר תבור.שם הוא מוגן מרכב הברזל ונהנה מתצפית טובה.עם קשר טוב לעורף לאוכלסיה תומכת לחימה.
2 - זמן המלחמה בסתיו .נותן לו סיכוי לגשם סתווי בתקווה שיבוא מה שיותר מהר. לברק ברור שגשם יפורר את מערך הקרב של סיסרא. גם אם יחוש בו בעוד מועד.
3 - לברק ברור שסיסרא יפתח במסע עונשין כדי לאלצו לרדת מן התבור לעמק ושם לחסלו. לכן תקופת ההמתנה לגשם צריכה להיות קצרה ככל האפשר.
סיכום ביניים:
לאור האמור לעיל – הזמן הסביר ביותר לפרוץ המלחמה הוא הסתיו
תקופת הסתיו אפשרית גם מבחינת האקלים וגם מבחינת הפעילות האנושית לשני הצדדים הלוחמים
מבחינת סיסרא.
1 – עונת החורף הגשומה לא מאפשרת הפעלת רכב ברזל
2 - בעונת הקיץ אין גשמים. באביב ובסתיו גשם זאת תופעה נדירה אך אפשרית.הגשם בא ממערב .יש זמן לראות את העננים המתקדרים מעל הכרמל ולהיערך בהתאם.
3 – גבית המס נעשית לאחר האסיף . משמע בקיץ ומסתיימת בסתיו.בסתיו צבא סיסרא גמר לגָבוֹת את השוסים. ולאפשר את גביית המס.(והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה).ולכן צבאו מתרכז במחנה שהיה בקרית חרושת.תוך פיקוח ושליטה ואיום מרחוק.
4 – קרב בסתיו אינו זמן אידיאלי. הוא עדיין יכול להפעיל את מרכבותיו.אך הגשם המתקרב נושף בעורפו ומקצר את הזמן העומד לרשותו. היוזמה לא בידו.הוא נגרר לקרב בניגוד לרצונו. תקוותו - קרב הכרעה מהיר וקצר.שיוכרע לפני הגשם.
מבחינת ברק.
1 – האווירה בשטח - שבטי ישראל פגועים סחוטים ומתוסכלים לאחר האסיף כתוצאה מגבית המס הלוחצת של סיסרא הנעשית במהלך הקיץ והסתיו. (זה 20 שנה)המרירות מגיעה לשיא.
2– התארגנות - צבא סיסרא כבר לא בשטח. הוא התכנס בחרושת גויים.זה מאפשר לברק לרכז את לוחמיו באין מפריע לקדש נפתלי –"ויזעק ברק את זבולון ואת נפתלי קדשה" ולהוליכם אל הר תבור. מבלי שסיסרא גילה זאת.
3 – גלוי המרד באיחור. המרגלים של סיסרא מגלים את המרד כשברק כבר מאורגן על הר תבור "ויגידו לסיסרא כי עלה ברק בן אבינועם הר תבור".
4 – הסתיו הזמן שבין גמר האסיף לזריעה.תקופת השנה המאפשרת יציאה למרד תוך פגיעה מינימאלית בעבודות השדה , היא הזמן שבין גמר האסיף לזריעה. משמע בסתיו
לאור צרוף נתונים אלה נראה שאפשר לקבוע שסביר ביותר שהמלחמה התחוללה בסתיו.
יוצא דופן הוא הקישון שעלה על גדותיו ותרם את חלקו לניצחון.מהנתונים המטראולוגים עולה שאפשרות זאת קיימת. והספור אינו דמיוני.כדעת שוללי התנ"ך.