מרד קורח - עיון בפרשת קורח

מחבר: יהודה איזנברג

במדבר טז

תוכן המאמר:
ניצני המרד
תשובת משה
ניסיון להידברות עם דתן ואבירם
הוראה שניה לקורח ולעדתו
ביצוע דברי משה

מתוך מכלול הבעיות שמעוררת מרידת קורח, נעסוק כאן במספר קטן של שאלות, ובקטע קצר מדברי התורה בפרשה זו. הפסוקים בהם נעסוק ונושאיהם - הם אלה:

א. ניצני המרד ( 1 - 4).

ב. תשובת משה (5- 11):

1. תשובת משה לקורח ועדתו (5 – 7)

2. תשובת משה לקורח וללויים (8 – 11)

ג. ניסיון להידברות עם דתן ואבירם ותפילת משה ( 12 - 15).

ד. הוראה שניה לקורח ועדתו (בהמשך לפסוקים 5 - 7) (16 - 17).

ה. ביצוע דברי משה (18 - 19  ).

ניצני המרד

מדוע מרד קורח? תשובות שונות השיבו הפרשנים:

בהסתמך על במדבר ג, 30

"ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן-עוזיאל".

קורח הרגיש ש"דלגו" עליו בחלוקת המשרות (ועיין ברש"י טז, 1):

בהסתמך על במדבר ח

תנחומא

(א) בשעה שאמר לו הקב"ה למשה קח את הלווים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם - מיד עשה משה כן לקורח. התחיל לחזר על כל ישראל לא היו מכירים אותו. אמרו לו: מי עשה לך כך? אמר להם: משה עשה בי כך, ולא עוד אלא נטלוני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומרים לי הרי אתה טהור. והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד. מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל ואמרו: משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול, ובני אהרן סגני כהונה, תרומה לכהן, מעשר ראשון לכהן, כ"ד מתנות כהונה לכהן - מיד ויקהלו על משה ועל אהרן.

שאלה 1

עיין בבמדבר יח, 21- 24 ומצא שקר גס בדברי "שונאי משה".

בהסתמך על טז, 1

אור החיים

 (ב) ... הטעמים שלקח בדעתו לבוא לריב:

(1)  "בן יצהר" - היותו בן יצהר שהוא גדול מ- 2 אחיו הבאים אחריו בבני קהת, ואינם).

יכולים להחציף פניהם כנגדו.

(2). "בן קהת" - המעולה בבני לוי, שהיו נושאים קדש הקדשים.

(3). "בן לוי"- שהוא שבט מעולה מכל שאר שבטים.

בהסתמך על טז, 3

ילקוט שמעוני

(ג) ויקהלו על משה ועל אהרן. שהקהילו עליהם קהילות ואמרו: בואו ונודיע לכם מעשיו של בן עמרם. כי כל העדה כלם קדשים, וכי אתם לבדכם קדושים, והלא כולנו נתקדשנו בסיני שנאמר לך אל העם וקידשתם. וכשנתנו לנו עשרת הדברות, כל אחד ואחד ממנו היה יונק מהר סיני, ולא נתן לנו אלא עשרת הדברות, ולא היה שם חלה ולא שם תרומה ולא שם ציצית שמענו, אלא מעצמך אתה אומר כדי לעשות שררה לעצמך ולעשות כבוד לאהרן אחיך.

בהסתמך על טז, 3, ו- טו, 37

תנחומא

(ד) ויקח קורח. מה כתיב למעלה מן הענין? "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית". קפץ קורח ואמר למשה: "אתה אומר ונתנו על ציצית ... טלית שכולה תכלת מה היא שתהא פטורה מן הציצית?" אמר לו משה: "חייבת בציצית"! אמר לו קורח: "טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרים אותה"?

- בית מלא ספרים מהו שתהא פטורה מן המזוזה?

אמר לו: חייבת במזוזה.

אמר לו: כל התורה כולה רע"ח פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי

פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?

אמר לו (קורח): דברים אלו לא נצטווית עליהם, ומלבך אתה בודאם.

את משמעות הויכוח המוזר שבין משה לקורח מסביר מהר"ל מפראג:

מהר"ל, תפארת ישראל כב

(ה) כל כוונת קורח להפיג ולהחזיק הקושיה: וכי מאחר שה' עם ישראל, אם היה רוצה ה' לתת תורה ראוי שתנתן בלא אמצעי, כי אי אפשר שלא היו ראויים ישראל לשמוע דבר ה', שהרי שמעו בסיני ... והיה קורח חושב להפיל את משה בטעותו לשאול אותו "טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית או חייבת בציצית?" וסבר כי בודאי ישיב משה שהיא פטורה מפני שהתכלת דומה לכיסא הכבוד ... יזכור ויעשה כל מצוות ה' ... והיה סובר כיון שהטלית כולה תכלת למה לו חוט, ואז יהיה משיב לו קורח - אם כן כל ישראל היו כולם קדושים, למה להם כהן מיוחד לכפר בעדם. וקורח אשר רצה להפיל את משה בטענתו, חרבו בא בלבו, כי אדרבא, זה ראייה כי גם שם אין הדין כך, כי צריך ... חוט שאינו מן הטלית. וכך ישראל, אע"פ שכל ישראל כולם קדושים, צריכים כהן מיוחד נבדל מהם, לא שיהיו הכל כהנים.

שאלה 2

סכם את הגישות השונות בהסבר הטעמים למרד קורח. עיין גם: רמב"ן טז, 1; אבן עזרא טז, 1 ספורנו טז, 3 רש"י טז,,3 ,7. סדר את הפירושים בקבוצות, קבע איזה מהם מסתמך על פרשתנו ואלו על פרשיות אחרות.

שאלה 3

במה מחזקים דברי "אור חיים" את דברי רש"י טז, 1?

שאלה 4

אילו מהפירושים מוצאים בדברי קורח כפירה במצוות, ועל מה הם מסתמכים?

שאלה 5

האם דברי מדרש תנחומא על "טלית שכולה תכלת" מסתמכים רק על סמיכות הפרשיות? מה בפרשתנו מחזק את מדרש תנחומא (בהסברת המהר"ל)?

שאלה 6

מה משותף למקורות ג - ד?

על הדרך בה הסיר קורח את לב העם ממשה מספר המדרש:

מדרש שוחר טוב, תהלים א

(ו) "ובמושב ליצים לא ישב" - זה קורח שהיה מתלוצץ על משה ואהרון. מה עשה? כינס עליהם כל הקהל שנאמר "ויקהל עליהם קורח את כל העדה". התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות. אמר להן: אלמנה אחת בשכונתי, ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת. באת לחרוש אמר לה משה "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". באת לזרוע אמר לה "שדך לא תזרע כלאיים". באת לקצור אמר לה "הניחי לקט שכחה ופאה". באת לעשות גורן אמר לה "תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני". הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה? עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותהין וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו בא אהרן ואמר לה: תני לי הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה: "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר". הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה: "תני לי ראשית הגז". אמרה, אין בי כוח לעמוד באיש הזה, הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה אמר לה: "תני לי הזרוע והלחיים והקיבה". אמרה, אפילו אחר ששחטתי אותן לא ניצלתי מידו? אמרה, "הרי הן עלי חרם". אמר לה: כולו שלי הוא, שכך אמר ה' "כל חרם בישראל לך יהיה". נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה.

שאלה 7

בהסתמך על המקום בו התרחשה מחלוקת קורח ציין מדוע סיפור זה אינו יכול להיות אמת אלא "ליצנות".

שאלה 8

לאיזה מההסברים על המניעים למחלוקתו קרוב הסבר זה של מדרש שוחר טוב? (מקור ו).

שאלה 9

סכם את המתנות השונות, שהזכיר קורח (מקור ו) וציין למי מיועדת כל מתנה. היכן מצאת שקר בדברי קורח?

תשובת משה

וידבר אל קורח ואל כל עדתו לאמר בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו (5)

בקר -

רש"י מדרש רבא

(ז) עתה עת שכרות היא לנו, ולא נכון להראות לפניו, והוא היה מתכוון לדחות שמא יחזרו בהם.

אור החיים

(ח) ... אולי שכבר נעשה קטורת של בין הערבים שבו המבחן עוד, שלא יחשדוהו שעשה המבחן בזמן בלתי הגון ... עוד נתכוון בזה איש האלקים לתת להם זמן הלילה להתבונן במעשיהם אולי יכירו כי לא טוב עושים ויחזרו בתשובה.

העמק דבר

(ט) ... אין פירוש "מחר" דוקא, אלא משמעו שיגיע עת אשר יהיה הדבר ברור לכל. ומכונה בשם "בקר" שהיום מבקר ומוכיח כל דבר ...

שאלה 10

מהם הפירושים השונים לדחיית משה את המבחן?

ויודע ה' את אשר לו -

העמק דבר

(י) היינו לויים שנאמר בהם "מי לה' אלי" ... שהם מיחדים מעשיהם אך לשם שמים ולכבודו יתברך.

ואת הקדוש והקריב אליו -

העמק דבר

(יא) היינו קדישות עבודה, והקריב אליו מכבר, בעת בריאת שמים וארץ, בטבע היצירה, כך הוא נשמת אהרן מסוגלת לכהונה.

ואת אשר יבחר בו יקריב אליו -

(יב) לנשיאות, שדרכה להתחלף, אבל לא כרצון בני אדם, אלא אפילו ריש גרגרותא משמיא מוקמי לה. והוא יתברך יקריב אליו בכל דור ודור.

שאלה 11

מה שינה בעל "העמק דבר" בפירוש פסוק זה מרש"י?

שאלה 12

במה קשור שינוי זה בשינוי ששינה מרש"י בביאור המילה "בקר"? (מקור ט).

זאת עשו קחו לכם מחתות קורח וכל עדתו (6)

זאת עשו קחו לכם מחתות -

תנחומא

(יג) אמר להם: בדרכי עובדי כוכבים יש נימוסים הרבה, ואין כולם מתקבצים בבית אחד. ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד ומזבח אחד וכהן גדול אחד ובית מקדש אחד, ואתם 250 איש מבקשים כהונה גדולה? אף אני רוצה בכך! לכך "אתה וכל עדתך היו לפני ה", זאת עשו: "קחו לכם מחתות ותנו בהן אש". הרי לכם תשמיש החביב מן הכל, היא הקטורת החביב לפני ה' מכל הקרבנות. וסם מוות נתן להם בתוכה, שבו נשרפו נדב ואביהוא.לפיכך התרה בהם: "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש". וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר ה' הוא הקדוש? אלא אמר להם משה: הרי אני אומר לכם שלא תתחייבו בנפשותיכם שאתם מקריבים, מי שייבחר מכם יצא חי וכולכם אובדים.

רבינו בחיי

(יד) זהו שדרשו דרך משל "סם המוות נתן בתוכו" הכוונה - עצה שיענשו בה עונש מיתה, שאילו היינו מפרשים סם המוות ממש, היה פתחון פה לרשעים לומר שלא היה העונש ההוא מן השמים.

שאלה 13

הוכח מתוך דברי מדרש תנחומא את פירוש רבינו בחיי בענין "סם מוות נתן בתוכו"!

ע"פ משך חכמה

(טו) יתכן כי 250 איש היו הנשיאים וחבריהם. בחנוכת המשכן הקריבו קטורת, ואילו אהרן לא הקריב קטורת יחיד ביום השמיני למלואים. ולכן חשבו כי מעלתם גדולה ממעלת אהרן. לכן אמר משה שיעשו בוחן בקטורת, בה הם מתפארים.

קחו לכם מחתות -

אברבנאל

(טז) אין ספק שאם היה משה מבאר אליהם אמיתת הנסיון איך יהיה, רוצה לומר שהנבחר יבחר ויקובל הקטורת ממנו, והשאר כולם ימותו וישרפו - שלא היו מסכימים. אבל הוא עליו השלום, לא ביאר אליהם איך תהיה הבחירה והבלתי בחירה. וגם הם לסכלותם לא שאלוהו ממנו, וחשבו שתרד אש מן השמים על הקטורת הנבחר, ושהם יעמדו מחוברים כולם יחד ושכל אחד מהם יאמר שעליו ועליו ירד האש.

שאלה 14

מהו ההבדל העקרוני בין הסבר אברבנאל לזה של מדרש תנחומא? (מקורות יג, טז). כמו מי משמע מפסוק 7?

שאלה 15

עיין בפסוק 7. מה קשה משם על אברבנאל?

ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני ה' מחר והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש רב לכם בני לוי (7)

רב לכם בני לוי -

רמב"ן

(יז) ... בעבור כי קורח היה מפתה לכל השבטים לכבודם ורצה להחזיר העבודה לבכוריהם כאשר אמר כי כל העדה כולם קדושים. ומשה בחכמתו גילה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק ואמר שדי לו בכבוד שבטו - "רב לכם בני לוי".

אברבנאל

(יח) ... הודיע לקורח ועדתו שלא יחשבו שיהיו רבים מהם כהנים גדולים - אין הדבר כן, כי יהיה מי שיהיה רב אחד וראש אחד הוא כהן גדול, ומי שיהיה - ימשול עליכם בני לוי ותהיו נתונים לו.

שאלה 16

ההסבר של רמב"ן הפוך מהסברו של אברבנאל. במה?

שאלה 17

משה מצטט מדברי קורח בפסוק 3. מה?

ויאמר משה אל קורח שמעו נא בני לוי (8)

רמב"ן

משה מפריד את דבריו לקורח ועדתו לשנים: לראשונה נענה לעדה כולה, וקבע להם זמן לניסיון, ואחר פנה לקורח. אך מדוע אמר לו שמעו נא בני לוי?

 (יט) ... וזה טעם "ויאמר משה אל קורח", אבל כולל דבריו עם "בני לוי", כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו.

שאלה 18

עיין גם בדברי רמב"ן שהובאו בפסוק 7 (מקור יז) איך השיב על השאלה?

שאלה 19

עיין ברש"י לפסוק 8, כיצד יישב הוא את הקושי? האם יש הבדל בין רש"י לרמב"ן?

המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' ולעמוד לפני העדה לשרתם (9)

המעט מכם כי הבדיל -

משך חכמה

(כ) יתכן כי המה הובדלו מכל ישראל במצרים, שלא נשתעבדו שם והיו מקיימים המצוות במצרים, והיו מזוככי השכל ודבוקים המושכלות ולא היו טרודים בחומר ולבנים ולא עבדו ע"ז, לכן היו ראויים לעבוד עבודת ה'. ולכן לא היו ישראל ראויים לעבודה. ולכן נפסלו הבכורים שעבדו את העגל.

שאלה 20

במה מרחיב בעל "משך חכמה" את הבדלת הלויים?

אברבנאל

(כא) הנה בני ראובן אין ספק שיש להם להתרעם על בכורות אביהם, וכן בכורות ישראל, מפני שהוסרה מהם העבודה הקדושה במקדש ה'. אבל אתם בני לוי, למה תתרעמו בהיות שנעשה לכם יקר וגדולה על כל שבטי ישראל.

העמק דבר

(כב) לפי המפרשים "המעט לכם" (ולא "המעט מכם") מבעי (=צריך להיות), אלא כך פירושו: האם עוון קל הוא, שאתם שהנכם מוכשרים להשיג רוח הקודש ... ובכל זאת בקשתם גם כהונה? ואם כן אות הוא שלא משום שאתם מבקשים חסידות ואהבת ה' אתם נכנסים לתגר הלז, אלא משום כבוד הכהונה. וכי עוון קל הוא בעיניכם לבקש להשתמש בתגא של עבודה לכבוד עצמו?

שאלה 21

מדוע טוען בעל העמק דבר כי לפירושים שהובאו צריך להיות "המעט לכם"?

שאלה 22

מהי דרך הטיפול במחלוקת לדעת אברבנאל? עיין גם בדבריו לפסוקים - 1214 (מקורות כד, כו, לב).

שאלה 23

איזו דרך טיפול במחלוקת נראית לך יותר, זו שהציע אברבנאל, או הצעת רמב"ן, במקורות יז - יט? מה נראה יותר מדברי הכתוב?

רבינו בחיי

(כג) לא תמצא בכל הפרשה הזו שיזכיר משה בכל דבריו רק השם המיוחד (=הויה) אבל בכאן, לפי שהזכיר בני לוי, הוצרך להזכיר אלקי ישראל כדי לרמוז על מידתם.

שאלה 24

מהי מידת הלויים, וכיצד היא רמוזה ב"אלקים"?

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (11)

שאלה 25

עיין במקורות ג - ד ומצא בפסוקנו סיוע לגישת המדרש שם!

שאלה 26

איזו אות בפסוק מעוררת קושי? מהו? עיין א"ע!

נסיון להידברות עם דתן ואבירם ותפילת משה

וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב. ויאמרו לא נעלה (12)

וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם -

אברבנאל

(כד) ... כדי לדבר עמהם ולתת להם מינוי והנהגה מה' על העם בעלותם אל הארץ, או לתת להם קרקעות מיוחדות בירושת הארץ תחת בכורות אביהם, וכל זה להפרידם מקורח ועדתו.

שאלה 27

במה ממשיך אברבנאל כאן את שיטתו שהובאה בפסוק 9 מקור כא?

לא נעלה -

רבינו בחיי

(כה) היה אהל מועד במקום גבוה. וכן אמר למטה )24) "העלו מסביב למשכן קורח דתן ואבירם".

אברבנאל

(כו) הם השיבו: לא נעלה, כלומר - ולמה זה תקראנו לפייסנו בשררות ומתנות בעליה לארץ, והנה אנחנו לא נעלה בארץ, הלא ידעת כי במדבר נמות. ואם תאמר שתתן לנו מתנות וחסדים בבואנו לארץ - לארץ ההיא הטובה לא הבאת אותנו, ואיך תתן לנו בה נחלות?

שאלה 28

מה משמעות סירובם לעלות לפי כל אחד מן הפרשנים? עיין גם בספורנו!

שאלה 29

מה בפסוקים מחזק כל פירוש מהפירושים? עיין גם בפסוק 14!

המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר? (13)

שאלה 30

שים לב לכינויה של מצרים בדבריהם! של מי הכינוי?

שאלה 31

דתן ואבירם מצטטים קטע מדברי משה בפסוק 9. מהו?

להמיתנו במדבר -

העמק דבר

(כז) ... כוונתם שחושדים אותו שהוא מבקש מה' שיגזור כן באשר ידע שלא יבוא לארץ ישראל, ושוב לא ישתרר עליהם, שזה היה ידוע שיהושע מכניס ישראל לארץ ולכן ביקש מה' שיעכבם במדבר 40 שנה ... כדי שיהא הוא מתנשא לראשם. אף לא אל ארץ זבת חלק ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר - לא נעלה ! )14) אף לא אל ארץ זבת חלב -

הכתב והקבלה

(כח) עדיין לא ארץ חלב ודבש הביאתנו, ואתה מדבר כאילו כבר נתת לנו נחלת שדה וכרם, שציוותנו כמה מצוות שדה וכרם: שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור ... הנה נראה מדבריך שאתה מסמא עינינו, לפיכך לא נעלה, שאין ממש בדבריך.

שאלה 32

מה משותף לדברי דתן ואבירם ולדברי קורח מקור ו?

העיני האנשים ההם תנקר -

רבינו בחיי

(כט) אילו הענשת אותנו בניקור עינים לא נעלה. ויש שפירש: התירצה לנקר עיני האנשים ההם שלא יראו, והזכיר "האנשם ההם" על היוצאים ממצרים, וכאילו אמר התירצה לנקר עיניהם שלא תראינה כי בודאי זה שעשית דבר ניכר ונראה לעיניים.

שאלה 33

מה בפסוק מחזק את פירושו הראשון של רבינו בחיי, ומה מחזק את פירושו השני? ענה על פי הפסוק בשלמותו!

שאלה 34

איך פירש רש"י, ומה דומה לפירושו בשמות א, 10, ברש"י?

ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם (15)

אל תפן אל מנחתם –

(ל) רש"י ורמב"ן פירשו על הקטרת הקטורת. נראה שדעתם על מנחת דתן ואבירם. ויש לשאול:

א. למה יתפלל משה עליהם לבדם, כי הם אינם עיקר.

ב. מה זכות להם שתעמוד להם שיתיירא ממנו?

ג. היה לו להתפלל על כללם להענישם כעונש שוה על ראש כולם יחול?

רבינו בחיי

לכן נראה לי לומר כי "מנחתם" יחזור לנשיאים, על קרבנם בחנוכת המזבח. ומשה התפלל עליהם כי היו עיקר החמישים ומאתיים. ומכלל שאירע להם זכות זו. ואחר כן התנצל על דברי דתן ואבירם "לא חמור אחד מהם נשאתי" שהוא תשובה על מה שאמרו "כי השתרר עלינו גם השתרר".

העמק דבר

(לא) ... אם יביאו מנחה לכפר על דברי עזות שדיברו בשביל כעס ותרעומת עלי, אל תפן אל מנחתם, כי לא מחמת כעס ומכאוב לב הגיע להם זה העוון ... שהרי לא חמור אחד מהם נשאתי...

אברבנאל

(לב) רצונו לומר: ה' אלקים, אל תפן אל המנחות והדורונות שהאנשים ההם פעמים שולחם אלי כאוהבים, כבכורה בראשיתה או פרי העץ משובח שפעמים היו שולחים אותו מנחה בדרך האוהבים לאנשי המעלה, כי זה אינו שררה כיון שהם מעצמם היו שולחים אותו. אבל אני בדרך שררה, האם חמור אחד מהם נשאתי לשאת את משאי כמו שעושים המנהיגים?

שאלה 35

עיין גם ברש"י וברמב"ן, וסכם את הגישות בביאור "מנחתם".

שאלה 36

מה בפסוק 15 מחזק את אברבנאל (מקור לב)?

שאלה 37

בהתחשב עם מסגרת השיחה בפסוקים 13 – 15, איך תשיב על שאלתו הראשונה של ר' בחיי?

שאלה 38

לדברי רבינו בחיי, מה עניין הנשיאים לכאן?

שאלה 39

את דברי מי מזכירים דברי משה בפסוקנו?

הוראה שניה לקורח ולעדתו

משה משנה את הוראתו הראשונה:

שאלה 40

סכם את ההבדלים שבין ההוראה הראשונה לשניה.

אברבנאל

(לג) עם שקודם לזה אמר שיקחו להם מחתות, רצה עתה לעשות חדש והבדל ביניהם, והוא שקורח ועדתו והבכורות שהיו מערערים על הכהונה ועבודת הלויים יקחו מחתות ויקריבו הקטורת, אבל לא דתן ואבירם (שרצה משה שישרפו), ולא בא הציווי השני אלא להוציא ממנו את דתן ואבירם.

העמק דבר

(לד) ולא הזכיר אש... ויהיה ניכר לכל אדם שיצא האש מלפני ה' הוא קודש הקדשים, ולא מאת הקטורת. וכך בפרק יז, 12.

רמב"ן

(לה) כי מתחילה ... לא אמר שיהיה אהרן עמהם, והם שתקו, ואולי לא התרצו ולא הודו בכך, כי חשבו אם יהיה אהרן עמנו תרד האש לכולנו או לא תרד כלל, ונהי כולנו שווים. ואם לא יהיה אהרן עמנו ולא תרד האש, יאמרו כי לא בחר בנו, ויחשבו כי כבר בחר בו, שירדה האש בקרבנותיו ביום השמיני. ואותו היום יש לנו טענה עליו, שלא היה לבחור באהרן שיהיה הוא לבדו הכהן, רק בזכות ישראל שעשו המשכן ... על כן לא היה קורח חפץ לנסות דבר בלא אהרן.

שאלה 41

הסבר את הסיבות להבדלים שבין ההוראות.

שאלה 42

היכן מצאנו שהוציא משה את דתן ואבירם מכלל המקריבים?

שאלה 43

מדוע סיום ההוראה הראשונה אינו חוזר בשניה?

שאלה 44

האם צודק אברבנאל (מקור לג) באמרו "שלא בא הציווי השני אלא להוציא ממנו דתן ואבירם"?

ביצוע דברי משה

ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטורת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן; ויקהל עליהם קורח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד ה' אל כל העדה (19 - 18)

משך חכמה

(לו) לפי פשטות הכתובים קורח לא הקטיר קטורת, שלא הזכירו שלקח והקטיר. וכן מוכח בפרשת פנחס: "ותבלע אותם ואת קורח ... באכול האש את חמשים ומאתים איש" כי ה- 250 איש היו אנשים גדולי ישראל, כמו שהפליאם הכתוב "נשיאי עדה אנשי שם", והיו הולכים בתומם להראות בניסיון מי הוא הקדוש, כי חשבו שאינם נופלים במעלתם מהם, ומדוע יפרדו מהיות כהנים גדולים ולויים לעולם? וכאשר אמר להם משה קחו איש מחתתו - עשו תיכף כאשר ציווה ... עומדים הכן לקבל הופעת הקדושה ממקור הקדושות. לא כן קורח, שהיה בעל מחלוקת, היה מקנא ושונא מקנאתו למשה ... דעתו היתה שלא לשמוע למה שידבר, רק המה יבחרו ולא הוא ... ולכן לעג ל - 250 איש לאמור הלא אתם חושדים בבן עמרם שעשה מלבו, ומדוע אתם שומעים בקולו? וזה שאמר "ויקהל עליהם קורח את כל העדה", היינו, על 250 איש קיהל את כל עדת ישראל.

ויתנו עליהם אש -

העמק דבר

(לז) כאשר 250 האיש היתה תשוקתם להקטיר גם שלא ברצון ה' ... ועתה שוב לא שמעו למשה אלא עשו כמו שאמר משה בתחילה (פסוק 7).

ויקהל קורח -

אברבנאל

(לח) לפי שמשה היה מבדיל בין קורח ועדתו לבכורות ובין דתן ואבירם, וקורח לא היה חפץ בזה, הקהיל עליהם את כל העדה כדי שיעזרוהו במחלוקותו.

שאלה 45

מהו ההבדל בין הערכת 250 האיש ע"י בעל "משך חכמה" להערכתם ע"י בעל "העמק דבר"?

שאלה 46

למי מהשניים תוכל להביא ראיה מהפסוק?

שאלה 47

מהם ההבדלים בין פקודת משה השניה לבין ביצועה ע"י קורח ועדתו?

שאלה 48

מהן הסיבות להבדלים שמצאת?

שאלה 49

במה ממשיך אברבנאל כאן את שיטתו בכל הענין? (מקורות כד, כו, לב).