מה תפקידו של הלב במקרא?
שיחות בספר משלי
מחבר: יהודה איזנברג
משלי טז, דברים ד
מתוך: שיחות ששודרו בקול ישראל במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
החכם מופיע בשני פסוקים בפרקנו. החכם הוא חכם-לב. בפסוק כ"א נאמר:
"לחכם לב יקרא נבון"
ובפסוק כ"ג נאמר:
"לב חכם ישכיל פיהו, ועל שפתיו יוסיף לקח".
מהו הלב, ומה תפקידו בפסוקים אלה? זאת ועוד: מה פירוש המונח "לב" במקרא כולו? אנו רגילים לחלק את אברי האדם ומבדילים בין לב לבין מוח; לב לעומת שכל. אנו מכירים את האדם הלבבי, זה שהוא רגיש לצרכי הזולת, ואת האדם הקר, המנתח באזמל הביקורת את כל הנעשה סביבו. זהו האדם המפעיל את מוחו ולא את רגשותיו.
האמנם נכונה חלוקה זו גם במונחים של המקרא? האם הלב הוא משכן הרגש, וחכם לב הוא איש רגיש במיוחד? הפסוקים שקראנו מעוררים חשד בנכונותם של המונחים שבפינו. נחזור ונקרא: "לחכם לב יקרא נבון". נבון אינו אדם רגיש, הוא אדם מבין. חכם לב, לפי זה, הוא אדם בעל יכולת ניתוח הגיונית. בעברית שלנו: בעל מוח, לא בעל לב. וכך הפסוק השני: "לב חכם ישכיל פיהו, ועל שפתיו יוסיף לקח". החכם הזה משכיל את פיהו; הוא חכם המסוגל גם להביע את רעיונותיו בדרך משכנעת. שוב: אין הוא אדם רגיש המביע את רגשותיו, אלא חכם המסביר את רעיונותיו.
הלב מופיע בפסוק נוסף בספר דברים;
"וידעת היום, והשבות אל לבבך,
כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד". (דברים ד לט).
מה כתוב בו בפסוק זה? "וידעת. . . והשבות את לבבך, כי ה' הוא האלהים. . ." יש כאן ידיעה, יש כאן לב, וידיעת הלב קובעת כי "ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד". במילים פשוטות יותר: הפסוק מצווה לדעת בלב כי ה' הוא אלהים, והוא אחד ויחיד, ושולט בכל העולם.
מה פירוש המונח "והשבות אל לבבך"? בשפתנו שלנו היינו אומרים: תהיה משוכנע מאוד, תרגיש את מציאות האל. בדרך בה מצאנו את פירוש המילה במקרא, יהיה פירוש הפסוק אחר: והשיבות אל לבבך - תלמד את הדבר, תעיין בו, תבין אותו, עד שתדע ידיעה ברורה כי ה' הוא האלהים.
ואמנם, כך מפרש את הפסוק רבנו בחיי, ב"חובות הלבבות". הוא כותב על פסוק זה:
"ותחקור עליו בשכלך ותבונתך ושיקול דעתך, כדי שתתברר לך האמת וידחה השקר. כדכתיב: וידעת היום, והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלהים".
פירוש הדבר פשוט: הלב הוא משכן השכל. כאשר הפסוק קובע כי עליך להשיב אל לבבך כי ה' הוא האלהים, מתכוון הפסוק לומר כי עליך לחקור בשכלך, בתבונתך ובשיקול דעתך ולברר את האמת הזאת, כי ה' הוא האלהים.
מה יהיה פירוש הפסוק הזה אם נפרש את המונח "לב" במשמעותו החדשה: לב = רגש? לפי פירוש זה אומר הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים" - חובה עליך להגיע להרגשה כי ה' הוא האלהים. חובה עליך לחוש את מעשי האלהים ואת נוכחותו. נקרא את פירוש הפסוק הזה לפי ההנחה כי לב פירושו רגש:
"העיקר לדעת אותו יתברך רק ע"י אמונה שלמה... כי אע"פ שכל אחד יודע בכלל כי ה' הוא האלהים, אעפ"כ מחמת טרחות העולם הזה ותאוותיו והבליו נמצא הרבה שברוב העתים שוכחים אותו יתברך. ועל זה מזהירים הפסוקים ...וידעת היום והשבות אל לבבך", כי זה עיקר שלמות הידיעה, כשמקשרים הדעת את הלב. " (שיחות מוהר"ן, ירושלים, סימן רי"ז).
פירוש זה של הפסוק הוא של רבי נחמן מברסלב - והפירוש מתאים לגישה הכללית של החסידות, הרואה ברגש את מוקד האדם, אף מפרשת את המונח לב כמרכז הרגש.
נסכם:
שני הפסוקים במשלי מדברים על הלב כמקור הדעת. לפי פירוש זה, לב הוא מקום השכל והתבונה. בשפתנו היום, הלב הוא מקום הרגשות והתחושות. עמדנו על הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים", וראינו כי פרשנות שונה של המונח לב מפרשת את הפסוק בכוון שונה: לב = שכל, מוליך לפרשנות פילוסופית; לב = רגש, מוליך לפרשנות חסידית.