ויכוח ירמיהו וחנניה
מחבר: רמב"ם
דברים יח; ירמיהו כח
מתוך הקדמה למשנה
הקדמה
כיצד ניתן לזהות את נביא השקר, ומה דינו? הויכוח בין ירמיהו וחנניה הוא על נושא זה: כיצד ניתן לזהות את נביא השקר. הרמב"ם מסביר את הויכוח ביניהם על פי עקרונות הנבואה וקיום דברי הנביא.
רמב"ם: נבואה טובה אינה חוזרת
הנביא כשיתנבא בצרות ומאורעות לעם שהם חייבים, כגון שיזהירם ברעב או חרב, או שתהפך ארצם, או ירדו עליהם אבני אלגביש, וכדומה לו, ואחר כן לא יתקיים דבר מן העניין ההוא, ורוחמו מן השמים, ועמדו כל ענייניהם בשלום ובשלוה, לא יוודע בו כזב הנביא, ואין ראוי לומר שהוא נביא שקר, ושיהיה חייב מיתה, מפני שהקב"ה ניחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה וסרו מנאצותם, או איחר גמולם הקב"ה בחמלתו, והאריך אפו להם עד זמן אחר.
כמו שעשה לאחאב, באומרו ע"י אליהו (מלכים א' כא), לא אביא הרעה בימיו, בימי בנו אביא הרעה. או ירחם עליהם למען זכיות שקדמו להם. ולא אמר על דבר כזה (דברים יח) ולא יהיה הדבר ולא יבוא.
אבל אם הבטיח בבשורות טובות שיתחדשו לזמן קצוב, ויאמר בשנה זו יהיה השקט ושלוה, והיו בה מלחמות, או יאמר שנה זו תהיה גשומה וברוכה, ויהיה בה רעב ובצורת, וכדומה לו, נדע שהוא נביא שקר, והתקיים ביטול טענתו ושקרו. ועל זה אמר הכתוב (דברים יח) "בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו". רוצה לומר: אל יפחידך ואל יבהילך מלהרוג אותו אמונתו ויושרו וחכמתו, אחרי אשר מלאו לבו להעיד דבר גדול כזה, ודיבר סרה על השם יתברך.
שהקב"ה כשיבטיח אומה בבשורות טובות על ידי נביא, אי אפשר שלא יעשם, כדי שתתקיים נבואתו לבני אדם. והוא מה שאמרו ע"ה (ברכות ז.), כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה, אפילו על תנאי, אינו חוזר בו.
[ירמיהו במחלוקתו עם חנניה בן עזור]
ואל העיקר הגדול הזה רמז ירמיהו במחלוקתו עם חנניה בן עזור.
מפני שירמיהו היה מתנבא לרעה ולמוות, ואמר שנבוכדנצר יגבר ויצליח ויחריב בית המקדש;
וחנניה בן עזור היה מתנבא לטובה ולשוב כלי בית ה' לירושלים המובאים בבלה.
ואמר לו ירמיהו, כשנתווכח עמו על דרך העקרים השמורים, שאם לא תתקיים נבואתו ולא יגבר נבוכדנצר, וישובו כלי בית ה', כמו שאתה אומר, אין זה הדבר מכחיש לנבואתי, אולי הקב"ה ירחם עליכם. אבל אם לא יתקיים דבריך ולא ישובו כלי בית ה', בזה יתברר שנבואתך שקר, ולא יתקיים לך נבואה, עד יתקיימו היעודים הטובים שהבטחת בהם.
והוא מה שאמר (ירמיה כח):
אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דובר באזניך ובאזני כל העם, הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם, וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות, למלחמה ולרעה ולדבר, הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת.
רוצה לומר בדבר הזה, שהנביאים ההם המתנבאים לטוב ולרע, לא נוכל לדעת מכל הדברים שהתנבאו לרע אם צדקו בעדותם או כזבו. אבל יוודע אמונת דבריהם - כשיבטיחו בטובה ותתקיים.